"אחד התפקידים החשובים ביותר כיום של בית המשפט העליון הוא להגן על הכנסת מפני כוחה העודף והמתעצם של הממשלה". כך אומר (יום א', 22.11.20) נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אשר גרוניס. "בדרך כלל אומרים שתפקידו הוא למנוע עריצות של הרוב ולמנוע פגיעות בזכויות אדם. כעת אנו לומדים שיש לו תפקיד לא פחות חשוב בין הרשויות". הוא דיבר בערב השקה מקוון לספרו של פרופ' עמיחי כהן "מלחמות הבג"ץ".
לצד זאת הדגיש גרוניס, כי יש למנוע התערבות יתר של בית המשפט בעבודת הממשלה. "לצערי בעשרות השנים האחרונות, אם לומר בלשון עדינה, עילות הסף ירדו מגדולתן ולא נעשה בהן שימוש מספיק. המצב היה צריך להיות הפוך. אחד התפקידים שלהן הוא להגן על הלגיטימיות של בית המשפט, על-ידי מניעת התערבות יתר במעשי הרשויות האחרות. יש לזכור שהוא אינו גוף נבחר, ולמרות זאת הוא מתערב בהחלטות הרשויות הנבחרות - ויש למנוע התערבויות יתר".
עוד התייחס גרוניס לדרך בחירת השופטים לבית המשפט העליון. "הטענה לפיה ברוב המדינות הדמוקרטיות נבחרים שופטי בית המשפט העליון בידי הפוליטיקאים, אינה מדויקת - בלשון המעטה. בקנדה, למשל, הסמכות הפורמלית מצויה בידי ראש הממשלה. אבל לפני מספר שנים מינה ראש הממשלה, ג'סטין טרודו, ועדה מייעצת ובראשה העמיד את ראש הממשלה שהייתה מן המפלגה היריבה. כששומעים את זה בישראל, נותרים פעורי פה.
"יש אנשים שתומכים בשימוע פומבי למועמדים לבית המשפט העליון. הייתי בארה"ב כאשר השופט ברט קוואנו עמד לבחירה והוא עמד בפני ועדת המשפטים. אין מילה אחרת לתאר את מה שקרה שם אלא קרקס. קרקס מזעזע. יש כאלה הרוצים להביא את זה לישראל; אני מציע שקודם יראו את הקרקס הזה, ואחר כך נדבר על שימוע פומבי".
שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, הציג עמדה הפוכה: "ממשלת ישראל היא אחת החלשות ביותר בעולם הדמוקרטי, וזה בולט לעין לכל האורך. קודם כל, זו ממשלת קואליציה; מספיק להסתכל על הממשלה הנוכחית ולראות מה היא מסוגלת לעשות. הממשלה היא למעשה מעין פרלמנט של חלקים מנוגדים, באופן שמאוד מכביד עליה לפעול ובוודאי לקבל החלטות מרחיקות לכת.
"הממשלה לא שולטת על התביעה - שזה הכוח החזק ביותר שיש לרשות המבצעת. היא לא שולטת במשטרה. כל ראשי הממשלה ב-25 השנים האחרונות נמצאים בחקירות פליליות. אין כאן רמת שחיתות אחרת מאשר מדינות במערב, אלא החקירות נובעות מכך שהממשלה אינה שולטת על המרכיב המרכזי של הרשות המבצעת. היא גם לא שולטת על המינויים. המנגנון הביורוקרטי הוא אדיר כוח והממשלה הרבה יותר חלשה ממנו. החשש מפני ממשלה חזקה אינו תואם את המציאות הישראלית.
"אני שותף לפחד מפני ריכוז כוח, כי הוא מסוכן. יש אצלנו ריכוז כוח בלתי פרופורציונלי שנמצא בידי אדם שאינו נבחר - היועץ המשפטי לממשלה. זו פגיעה חמורה בדמוקרטיה, ומי שעשה זאת הוא בית המשפט העליון, כאשר קבע שחוות דעתו של היועץ המשפטי מחייבת את הממשלה - גם בשאלות של סבירות. במילים אחרות: הוא הופך למפקד של הממשלה, הוא עומד בעצם בראש הרשות המבצעת. ממשלת ישראל היא היחידה שאין לה זכות להופיע בבית המשפט. יש בג"ץ נגד ראש הממשלה - היועץ המשפטי יגיד לו: אני אופיע במקומך, אגיד שצריך לקבל את העתירה, ואתה תסתום את הפה".
פרידמן הוסיף: "האם רק חקיקה של ממשלה מסוכנת? ומה לגבי חקיקה של בית המשפט? וזה נעשה בקלות עצומה - אין תזכיר חוק, אין דיון ציבורי, אין קואליציה, אין שום בלמים מפני חקיקה שעלולה להיות מאוד מסוכנת. בעבר הבלמים הייתה הריסון העצמי שהשופטים גזרו על עצמם. התופעה הזאת שררה אצלנו עד 1980 ומאז היא נעלמה.
"המצב של זכויות האדם בישראל פחות טוב מאשר לפני 1980. נכון שהמצב של קבוצות מסוימות, כמו הפליטים מאפריקה, טוב יותר. אבל מבחינה כללית יש התדרדרות קשה. נקודה אחת היא היכולת לפסול מינויים ציבוריים, על כל דבר מתוך עברו של האדם. נקודה שנייה והפגיעה הקשה ביותר היא במשפט הפלילי. המהפכה החוקתית גרמה להתדרדרות חזקה מאוד בזכויות הנאשם ולנטייה חזקה להרשיע. המשפט הפלילי הפך לאלסטי ביותר, והכל תחת דגל הגנת זכויות האדם. המהפכה המשפטית יצרה תרבות שאפשר לשבור הכל, והתרבות הזאת גלשה לכנסת - בדמות חוקים כמו חוק הלאום, שאותם לא הייתי רוצה לראות".
