החמאס זוכה יום יום ושעה שעה, ונהנה מהתגודדות של בכירי המדינאים בישראל סביבו, מקבלת במה מכובדת לכל פליטת פה של כל מנהיג זוטר בארגונו, וממעמד של שווים בין שווים מול מדינאי העולם.
כל זאת רק בזכות חדלונם ומחדלם של מדינאי ישראל, בכל הנוגע לגלעד שליט.
מי היה יכול להעלות ארגון טרור כושל, שמצליח בקושי לירות מרכב חולף ולתקוע סכין בגב כגדולי הפחדנים, לדרגה כה רמה - זולת ממשלת ישראל, שמגישה לטרוריסטים מעמד כה נכבד על מגש של כסף?
ממשלת ישראל כבר העלתה את ערפאת מאשפתות טריפולי למעמד רם ונישא של חתן פרס נובל לשלום, ביחד עם שמעון פרס; ממשלת ישראל - התמחתה בהעלאת אביונים למעמד אדונים, שכל העולם משחר לפתחיהם.
וכך היא עושה זאת שוב - עם החמאס, דרך גלעד שליט.
הנושא אינו גלעד שליט, שהספק לשחרורו רק עולה, אלא - ההתנהלות המבישה והכושלת של הממשלה.
דומה שהחמאס כבר תפשו את הפרינציפ - למתוח את החבל עד כמעט קריעה, ואז לשחרר, ושוב למתוח ושוב לשחרר, כך שתמיד יהיה על מה לדבר עימהם, ובין סכין בגב לירי מרכב נס - ינהלו עימהם דין ודברים באנגלית ויתנו לפרחחים מהחמאס במה, כמו הבמה של שרים מישראל ומחו"ל.
הם לא עומדים לוותר על זה, ולא להפסיד את זה.
זה יקר מדיי, וזו לא אפיזודה חולפת בעיניהם אלא דרך חיים.
תקראו את מה שיוסף דוריאל כותב, והעיקר - שגם תעשו את זה.
זו הדרך, ואין בלתה.