זונות, המשטרה באה

לקוח שיילך לזונה וייתפס על חם יעבור חינוך מחדש בתוכנית שיקומית, ואם ייתפס פעם שנייה - יישב חצי שנה בכלא. המדובר בהצעת חוק של אורית זוארץ מקדימה. קראתי את הדיווח של ורד לי בהארץ והימרתי ביני לבין עצמי שההצעה הזאת עשתה ותעשה כותרת ולא תעשה חוק. הרוב בכנסת לא יעביר אותה. אני מהמר זהיר וההימור מתבסס על שעות רבות של הקשבה - כעיתונאי - לדיוני הוועדה לקידום מעמד האישה לדורותיה. שיעור מרתק לא פחות מקורסים שלמדתי באקדמיה. יעל דיין וזהבה גלאון היו שם לפני ח"כ זוארץ והן הזיזו הרים בחקיקה שעברה. ההצעה הזאת - להפוך את מי שהולך לקנות מין לזונה האמיתית - נידונה לאורך שעות ובמשך שנים מאז אביב 1994 - ולא נכנסה לספר החוקים. ישראל של התחנה המרכזית בתל אביב, ולא רק שם, איננה שוודיה. אפילו לא דנמרק. כאן מדובר על-פי מחקרים ב"תעשיה" בהיקף של מיליארד דולר בשנה (בעולם - 20 מיליארד). במקום שיש "תעשיות" שכאלה - יש מי שאיננו רוצה לראותן נגמרות. הדגל עדיין מתנוסס ועדיין - ככותרת בלבד - יש להצעתה הממוחזרת של זוארץ ערך לפחות כמכשיר לשינוי תודעתי. ככלי הסברה שאינו פוטר את הלקוח - הצלע השלישית במשולש זונה-סרסור-"קליינט" - מנטילת חלק בסחר בבנות אדם. הגישה הרווחת בישראל, על-פי מחקרים: הסרסור? פושע. הלקוח? בסדר. יותר משתהפוך לענישה פלילית בפועל, ההצעה של זוארץ מאשררת את העובדה שהדגל של דיין וגלאון לא קופל. הוועדה לקידום מעמד האישה השיגה יעד אחד בדיוניה - היא גברה ולמעשה הורידה מסדר היום את ההצעות בנוסח אמסטרדם שביקשו למסד את הזנות ולהופכה לתעשיה לגיטימית, משלמת מס, בפיקוח רפואי. אך היא לא השיגה את היעד של הטמעת המסר בציבור הרחב. בלי שינוי עמדות משמעותי שיקרין על הרוב בכנסת - אין סיכוי להצעה להפוך את הלקוח לעבריין או לפחות מוקע ציבורית כ"משתף פעולה" של סרסרות. יותר מכך - במציאות "חוסר המשאבים" הישראלית המשטרה פועלת - לפעמים - כשיש תלונה, והיא אכן פועלת יותר נגד סוחרי נשים. אך אני לא רואה את משטרת ישראל והתביעה הכללית במבצע חקירות יזומות נגד לקוחות ב"מכונים". זוארץ העלתה הצהרת חוק יותר מהצעת חוק - אך יש לה, כאמור, ערך חינוכי. זנות בעולם שבדיה היא המדינה הראשונה שבה נחקק החוק שמגדיר את הלקוח כעבריין ואת הזונה כעבריינית. החוק התקבל בשנת ‎1999. הענישה בשבדיה על קיום יחסי מין עם זונה ועל רכישת שירותי מין בכלל נעה אז בין קנס ששוויו כ-‎50 ימי עבודה ועד מאסר של עד חצי שנה. בנוסף, ניסיון לרכוש שירותי מין נחשב לעבירה נפרדת. הנתונים הראשונים העידו על ירידה של 80 אחוז במספר הלקוחות. המתנגדים טענו: הזנות לא נעלמה. היא ירדה למחתרת. האמריקנים לא רוצים את הלקוח בכלא. בנוואדה הזנות חוקית. על-פי עדויות בוועדה, בארה"ב ובקנדה היו ניסיונות להרתיע את הלקוחות באמצעים יצירתיים כמו החרמת כלי רכב או רישיונות נהיגה, פרסום שמות ותמונות של לקוחות בעיתונות המקומית, ואפילו שליחת מכתבי אזהרה לבתי לקוחות על-ידי המשטרה. בדטרויט, גבר שנתפס משדל אישה לזנות, רכבו מוחרם וכדי לקבלו שוב, עליו לשלם קנס של תשע מאות דולר. רק הבעלים הרשום של הרכב יכול לשחרר אותו תמורת תשלום. כאשר הלקוח נשוי - ואם הרכב רשום על שם האישה - רק היא יכולה לשחרר. אמצעי הרתעה יעיל. בוויניפג, קנדה, הוטל על שוטרים לצלם לקוחות בווידאו באזורי הפנסים האדומים. החומר פורסם ברשת - אומנם עם פרצופים שטושטשו. השוטר אזולאי היה אומר שאולי זה יעיל - אבל לא אצלנו. התמונה העולמית ברורה: הגבלות על מיקום הסחר ועל גיל הנסחרים, או החמרות ענישה כלפי אלה העוסקים בסחר נשים - מספקות את המצפון הקולקטיבי ברוב מדינות המערב. בישראל: זנות - "חלק מהחיים" סקרי דעת קהל - גם בישראל - מעידים כי לפחות מחצית מן הנשאלים ולפעמים הרבה יותר סבורים כי הזנות היא "חלק מן החיים". הסבר לדעה הרווחת הזאת אפשר למצוא בכך שעל-פי מחקרים סוציולוגיים אין קלסתרון מאפיין של הלקוח. הלקוח הוא כל אחד או אף אחד. "הצרכנים" באים מכל השכבות והמעמדות. מכל מוצא. האומדן הוא מיליון ביקורים בחודש. מה אפשר לעשות מול שפעת ביקוש שכזה בחברה של ביקוש והיצע? בכנסת נידון בהרחבה מודל שנוסה בסן פרנסיסקו ב-1995 לטיפול באנשים העוברים לראשונה על החוקים הנוגעים לזנות (First Offender Prostitution Program). התוכנית נוסדה בשיתוף פעולה של משרד התובע המחוזי, של המשטרה, של מחלקת הבריאות העירונית ושל הארגון הוולונטרי SAGE (Standing Against Global Exploitation - הארגון נגד ניצול עולמי). במסגרת התוכנית הוקם "בית-הספר ללקוחות". בית-הספר איפשר ללקוחות שנעצרו בפעם הראשונה בעבירות הקשורות בזנות להימנע מרישום פלילי וממשפט על-ידי השתתפות בסמינר של יום אחד. מחיר ההרשמה: 500 דולר, שנועדו לממן את בית-הספר ולסייע לנשים ולקטינות המבקשות לצאת מעולם הזנות. לפני הלומדים הוצבה תמונת המציאות המכוערת של עולם הזנות והניצול - כמות שהיא. קורס מאניש נשים מבלי שיעניש את הגברים שבו בחומרה. הלומדים התבקשו להבין מה האישה ש"צרכו" עוברת. ספק אם זה המודל שניתן ליישום בתחנה המרכזית של תל אביב, בהנחה שתהיה עילת מעצר או לפחות עיכוב מביך שיגיע לידיעת סביבתו החברתית של הצרכן - ללא צורך בחקיקה נוספת. הנשים והגברים הנשמעים מחוברים יותר למציאות הם אלה התובעים מסעות חינוך והסברה המטביעים אות קלון על צרכני זנות - מסעות שתחילתם בבית הספר התיכון. המחנך - לא המחוקק - יכול להביא שינוי תודעתי. העדויות לאורך שנים בוועדה הפרלמנטארית הבהירו כי הקריאות לחינוך נשארות... קריאות. לידיעת הגולש גדעון סער - מי שעמד גם הוא בעבר בראש הוועדה לקידום מעמד האישה.