הדיוטות בחסות החוק

כל טיעוניו המלומדים של הבג"צ לא ישנו את העובדה הבסיסית: יהודים יירצחו שוב ושוב עקב ההחלטת העיוועים של שופטי בית המשפט העליון (ועם השופט אדמונד לוי הסליחה). החלטתם על פתיחת כביש מספר 443 לתנועת פלשתינים מהווה אישור לרצח יהודים. אישור שנעשה בידיעה, בחסות וברשות החוק. אולי כעת עומדת לפני הציבור שאלת השאלות - מי יישא באחריות לרצח הבא של יהודים שינועו בכביש זה? שהרי ברי הוא לכל בר-בי-רב כי צה"ל לא יוכל למנוע רצח של יהודים שינועו בכביש יחדיו עם מרצחי הפלשתינים. הוראתו של הבג"צ לצה"ל לדאוג לביטחון הנוסעים מלמדת עד כמה מנותק הבג"צ מההוויה בשטח. מתגנב החשש ללב כי הינם יודעים ומודעים לתוצאות החלטתם ואך בורשים זאת בלב גס. אין זו החלטה הדומה ליציאה למלחמה, אשר בה ברי ומובן על מקבלי ההחלטות, כמו גם היוצאים למלחמה, מהו הסיכון העומד בפני חיילינו. החלטת הבג"צ העמידה את זכויות הפלשתינים אשר קיימות חלופות לתנועתם בכביש זה, אם גם לא נוחות ביותר, למול חיי אדם, למול חיי יהודים. בשנת 2008 הרי נפתח כביש "מרקם" מיוחד להקל על הפלשתינים המבקשים לנוע בציר דומה לכביש 443, קשה להאמין כי שופטי הבג"צ לא ידעו זאת. בהחלטתם פסקו הללו כי חיי יהודים, דמם של יהודים אינו סמוק יותר מזכויות אזרחיות של פלשתינים. בית המשפט הלזה לא העמיד דם מול דם, בית המשפט העמיד זכויות וירטואליות למול דמם של הנרצחים היהודים העתידיים, רק משום שהינם יהודים. הרי ברי הוא כי חיי הפלשתינים אשר ינועו כעת בכביש 443 אינם כלל בסכנה, הם ינועו להם בו בשופי ובנחת, וילגלגו על היהוד אשר ייאלצו לנוע ברכבים ממוגנים, למרות שכמובן עובדה זו לא תציל חייהם. שוב גילה בית המשפט הלזה איוולת משרישה בהעזו לפסוק בענייני ביטחון אשר חבריו מבינים בהם "כחמורים במרק פירות" (ושוב, הסליחה עם השופט אדמונד לוי). כבר עברנו פסיקה אווילית דומה של גבירות העליון בנושא מיגון יישובי הנגב המערבי והנה כלהכעיס, באטימות ובהדיוטיזם שקשה להסבירם, חוזרות הן שוב לאותו מעשה חלם.