פרקליט המדינה, עמית איסמן, החליט (יום ד', 14.7.21) לנהל את משפטו החוזר של רומן זדורוב המואשם ברצח הילדה תאיר ראדה בקצרין בשנת 2006. כך הודיעה הפרקליטות לבית המשפט המחוזי בנצרת, בו יתקיים המשפט.
בעקבות החלטתו של המשנה דאז לנשיאת בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר, לערוך משפט חוזר בעניינו של זדורוב, הקים איסמן מה שמשרד המשפטים מתאר כ"צוות פרקליטים ותיקים ומנוסים, ממחוזות שונים, אשר לא היו מעורבים בכל שלב שהוא בניהול תיק זדורוב". הוא ביקש מן הצוות לעבור על כל הראיות בתיק ולבחון מחדש את התשתית הראייתית הקיימת בו, על-מנת להמליץ בפניו האם קיים סיכוי סביר להרשעתו של זדורוב. הצוות התבקש לבחון גם את הצורך בהשלמות חקירה והעברת חומרים שנאספו במהלך השנים.
הצוות גם בחן את הטענות שהעלה סניגורו של זדורוב, ירום הלוי, בפני איסמן. הוא המליץ כאמור לנהל שוב את התיק. המלצה זו עולה בקנה אחד גם עם המלצתם של המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, מומי למברגר, מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות, רחל מטר-סקופסקי, וצוות הפרקליטים שטיפל בתיק במסגרת הבקשה למשפט חוזר. איסמן קבע, כי קיים סיכוי סביר להרשעתו של זדורוב וכי יש עניין ציבורי של ממש בניהול משפטו בשנית. הוא גם גנז מחוסר אשמה את התיק בעניינה של אולה קרבצ'נקו (א"ק), אשר בן-זוגה לשעבר ייחס לה את הרצח.
גלגולי התיק במחוזי ובעליון
ראדה הייתה בת 14 כאשר נרצחה בתאי השירותים של בית הספר "נופי גולן". זדורוב, יוצא אוקראינה יליד 1978, נעצר שבוע לאחר הרצח ולאחר שבוע נוסף הודה ברצח בפני מדובב שהוכנס לתאו ושחזר אותו. הוא נימק את הרצח בכך ש-ראדה לטענתו גידפה אותו. למחרת הודאתו חזר בו זדורוב, אך לאחר יומיים נוספים הודה שוב. זדורוב הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת בשנת 2010. במהלך הדיון בערעורו, בשנת 2013, הורה בית המשפט העליון למחוזי בנצרת לבחון שוב את הראיות.
בשנת 2014 שב המחוזי והרשיע את זדורוב, בהרכב אשר כלל שניים משופטי ההרכב המקורי ושופט נוסף. בדצמבר 2015 דחה בית המשפט העליון את ערעורו ברוב של שני שופטים (יצחק עמית וצבי זילברטל) מול דעת יחיד של יורם דנציגר, אשר סבר שיש לזכותו מחמת הספק למרות שהוא "כמרחק פסע מהרשעה". נשיאת בית המשפט העליון דאז, מרים נאור, דחתה את בקשתו של זדורוב לדיון נוסף. זדורוב טוען מאז משפטו שהוא חף מפשע, ואילנה ראדה, אימה של תאיר, תומכת בטענתו.
בשנים האחרונות הועלו טענות לפיהן הרשעתו של זדורוב אינה מבוססת די הצורך. בין היתר נטען, כי קרבצ'נקו התוודתה בפני בן-זוגה דאז שהיא הרוצחת - אך מנגד נטען שהשניים היו מסוכסכים עמוקות ושהיא סובלת מבעיות נפשיות קשות. הבקשה למשפט חוזר הוגשה באוקטובר 2019, בטענה שהתגלו ממצאים חדשים העשויים להביא לזיכויו של זדורוב, ובהם כתמי דם ושערות. הפרקליטות טענה, כי ממצאים אלו אינם משנים את תמונת הראיות.
ההחלטה על משפט חוזר
במאי השנה קבע מלצר, כי יש לקיים משפט חוזר לזדורוב; הוא הדגיש, כי אין ראיות המצביעות על אדם אחר שביצע את הרצח. החלטתו התבססה בעיקרה על חוות דעת של מומחים, שהוגשו לראשונה במסגרת הבקשה, ואשר נגעו למשך הזמן שדם עשוי לנזול מגופה לאחר המוות. חוות דעת אלו עסקו בעקבת נעל שהתגלתה על מכסה האסלה בתא שבו, לפי הנטען, בוצע הרצח. עקבה זו איננה שייכת לזדורוב (או למי שנכחו בזירת הרצח לאחר גילוי הגופה), ואשר עליה נזל דמה של ראדה. עקבה זו היא "בראש רשימת הנושאים שנותרו בגדר תעלומה", כפי שאמר כבר בית המשפט העליון. לדברי מלצר, "קשה להימלט מהאפשרות כי אפילו לשיטת הרוב, היה בסוגיית נזילת הדם לאחר זמן ניכר - כדי להקשות על ההסברים שניתנו לתעלומת עקבות הנעליים הזרות בכללותה".
מחוות הדעת החדשות של חלק מהמומחים עלה, כי לא תיתכן נזילת דם מגופה חמש שעות לאחר הרצח (פער הזמנים בין הרצח לגילוי הגופה). המשמעות האפשרית של קביעה זו היא, כי העקבה הוטבעה בזמן ביצוע הרצח, או בסמוך לה. גילוי זה איננו עולה בקנה אחד עם גירסת המדינה, לפיה העקבה הוטבעה על-ידי "מחלץ אלמוני" שהגיע לזירה לאחר גילוי הגופה (כחמש שעות לאחר הרצח).
לפי תזה אפשרית נוגדת שהעלה זדורוב - מבצע הרצח (או אחד ממבצעי הרצח) הוא שהטביע את העקבה שעל מכסה האסלה, ורק לאחר מכן (אך עדיין בפרק זמן סמוך לרצח) דם המנוחה נזל עליה. מאחר שמוסכם, כי העקבה איננה שייכת לזדורוב - הרי שאם תתקבל עמדת המומחים מטעם ההגנה, קיים קושי להצביע עליו כמי שביצע את הרצח (ולכל הפחות, יש בכך כדי להטיל ספק ממשי בגירסה שהוא ביצע את הרצח).
הפרקליטות הודתה, בהתכתבויות עם ההגנה שקדמו לבקשה למשפט חוזר, כי נפלה טעות באחת מחוות הדעת של המרכז לרפואה משפטית. התברר עתה, כי בתא השירותים השלישי (הסמוך לתא השני שבו בוצע הרצח) התגלה כתם דם של ראדה על מתקן נייר הטואלט, בניגוד למה שנאמר מלכתחילה בחוות הדעת - כאילו אותו כתם דם נמצא בתא השני. לפי הנטען, אם יתברר שנזילת הדם על העקבה נעשתה מיד בסמוך לרצח, הרי שנתון זה (של כתם הדם שנמצא בתא השלישי) עשוי לחזק את התיזה לפיה הרוצח נמלט מן התא השני (בו בוצע הרצח), לאחר שזה נסגר מבפנים - אל התא השלישי והחוצה. מסלול זה עומד בניגוד למסלול ההימלטות שהדגים זדורוב בשחזור שערך.
