ישראל אינה ערוכה להתמודדות עם שינויי האקלים - קובע (יום ג', 26.10.21) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, בדוח מיוחד על הנושא. הדוח מתפרסם ערב פסגת גלזגו בנושא האקלים, ולאחר שורה של דוחות בינלאומיים חד-משמעיים ולפיהם העולם עומד בפני שורה של אסונות כבדים בשל התחממות כדור-הארץ.
האתגר שבפניו ניצבת כעת ממשלת ישראל הוא גיבוש "חבילת מדיניות אקלים" אפקטיבית בתנאי השטח הקיימים בה, אומר אנגלמן. 55 מתוך 60 הגופים הציבוריים שהשיבו לשאלון של משרד מבקר המדינה סברו, כי נושא משבר האקלים רלוונטי או רלוונטי חלקית לפעילותם, בעוד 86% מהגופים סבורים, כי משבר האקלים אינו מטופל באופן ראוי וממצה בישראל.
הכלים המשמשים כיום את הממשלה, למשל קבלת החלטות בטווח הקצר והבינוני על בסיס ניתוח עלות-תועלת קלאסי, אינם מספיקים לאתגר משבר האקלים. השיקולים המרכזיים המנחים גורמים ממשלתיים רלוונטיים בטיפול בנושא האקלים וסדרי העדיפות הציבוריים להם הם אחראים, לא תמיד עולים בקנה אחד עם קידום סוגיית האקלים. הדבר מתבטא בהקצאת חסר של כוח אדם ותקציב, או תשומת לב משרדית מועטה לנושא האקלים בהשוואה להקצאות ליעדים שבליבת אחריותם של משרדים אלה. קונפליקט מסוג זה שאינו נפתר בשיח בין-משרדי ובהסכמה משותפת יתקשה לבוא על פתרונו בהעדר היררכיה בין המשרדים ובהעדר גורם מתכלל בעל ראייה רחבה ובעל סמכות הכרעה בין המשרדים.
הכלים המשמשים את העבודה השוטפת של משרדי הממשלה לא תמיד הביאו לרתימת גורמי הממשלה הרלוונטיים במסגרת עבודתם השוטפת ובעת הגיבוש והיישום של היעדים הלאומיים בנושא. העדר ההתגייסות של משרדי הממשלה לאורך השנים הביא להתקדמות מוגבלת בפעולות האקלים של ישראל מאז הצטרפה לאמנת ה-UNews1C.
בישראל זה לא נחשב למשבר
הטיפול במשבר האקלים, המתבסס בחלקו הנרחב על השקעה בתשתיות, כמעט שלא מתוקצב בהיקף המתאים ובאופן ייעודי. למשל: הקמת מינהלה להיערכות לאומית לסיכונים הכרוכים בשינויי האקלים, הפועלת ללא תקציב וללא כוח אדם ייעודי, או החלטות הממשלה בעניין הפחתת פליטות גז"ח שלא תוקצבו. במבחן התוצאה, מודל עבודה של תקצוב בסגמנטים (לפי משרד) ותקצוב חד-פעמי או נקודתי, אינו מאפשר קידום מערכתי של נושא משבר האקלים תוך הצבת יעדים משמעותיים בתחומי האדפטציה והמיטיגציה ואת השגתם.
ברחבי העולם גוברת המגמה של קידום מסגרות אחודות לתכנון תקציבי ומימוני של המעבר לכלכלה מאופסת פחמן (או דלת-פחמן), המצריכה השקעה ממשלתית משמעותית. בישראל - בהעדר מסגרת לתקצוב ומימון תוכניות אקלים (הכוללות יעדים שעלות השגתם נאמדת במיליארדי שקלים לאורך כמה עשורים) בשילוב פתרונות שוק - עולה חשש בדבר יכולתה של הממשלה לממש את יעדיה למעבר רוחבי למשק דל-פחמן עד שנת 2050 כפי שקבעה ביולי השנה, ולביצוע פעולות היערכות לשינויי האקלים במגוון מגזרים. בישראל טרם נעשו פעולות באמצעות כלים ורגולציה פיננסיים ירוקים (כגון איגרות חוב והלוואות ירוקות) אשר יסייעו במעבר לכלכלה דלת-פחמן, וכן פעולות שיסייעו לה להשתלב בתהליכים הגלובליים כדי למשוך אליה השקעות ירוקות זרות אשר יקדמו צמיחה ירוקה.
משבר האקלים לא הוכרז באופן רשמי כאיום או נושא אסטרטגי המצדיק היערכות מערכתית של גופים בישראל (כגון המטה לביטחון לאומי, מערכת הביטחון, רשות החירום הלאומית והמועצה הלאומית לכלכלה). הוא גם לא הוכרז כ"מצב חירום אקלימי", ואין עוסקים בו ליצירת מניעה ארוכת טווח או לשם היערכות מערכתית כלשהי להתמודדות עם ההשפעות הצפויות.
