ניצן רמס את מח"ש לצורך שת"פ בחקירת פרשת נתניהו

סגן מנהל המחלקה לחקירות שוטרים, משה סעדה, טוען, שהוא נפל קורבן להתעמרות מצד פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, ומנהלת מח"ש, קרן בר-מנחם. זאת, בשל רצונם ליישר קו עם המשטרה, במיוחד על-רקע חקירת תיקי נתניהו ובשל עוינותו של המפכ"ל הקודם, רוני אלשיך, כלפי המחלקה. סעדה תובע (יום ב', 29.11.21) ממח"ש, ניצן ובר-מנחם 500,000 שקל - לאחר שזומן לשימוע לקראת פיטוריו. הוא אינו מבקש מבית הדין לעבודה בירושלים למנוע את הפיטורים. לטענת סעדה, מח"ש "סורסה והוחלשה והתובע נאלץ לראות בעיניים כלות כיצד ההתנהלות המקצועית משתבשת, סדרי העבודה מתקלקלים, האתוס המקצועי שטופח במשך חצי יובל מתרסק והמחלקה הופכת מיחידה מבצעית החותרת למגע ומצויה בליבת העשייה, בלא שאנשיה חוששים לחתור למגע ובמקרים מתאימים אף לחקור בכירים בצמרת המשטרה, לגוף נרפה וחסר ביטחון, כאשר חוקרים ואנשי מודיעין, שידיהם בעבר הלא רחוק היו עמוסות לעייפה במלאכת החקירות האינטנסיבית של חשיפת פשעים ותופעות עברייניות במשטרה, מסתובבים מתוסכלים במחלקה. "הפגיעה הקשה במח"ש ובשומר הסף הבכיר בדמותו של התובע, סגן מנהל המחלקה, נעשתה בכוונת מכוון מצד גורמים בעלי עניין בצמרת הפרקליטות, אשר ביקשו לשלב ידיים עם צמרת המשטרה על-רקע חקירת תיקי נתניהו, וזאת גם במחיר של עיוות דין, פגיעה בנפגעי עבירה וכן ופגיעה קשה במח"ש כיחידה, בערכיה ובאנשיה".

"תלונות יזומות נגד מח"ש"

סעדה מתאר באריכות רבה שורה של אירועים משמעותיים שהתרחשו מאז 2016 ואשר לדבריו המשותף להם הוא הסכמתם של ניצן ובר-מנחם לפגוע קשות במח"ש ולמנוע חקירות נגד שוטרים בכלל וקצינים בכירים בפרט. המניע המרכזי, טוען סעדה, היה לרצות את אלשיך "ולהבטיח 'הרמוניה' מערכתית על-רקע חקירות נתניהו, וזאת גם במחיר סיכון שבירור האמת יפגע, אגב פגיעה קשה בנפגעי עבירה, בין היתר ביחס לדרך התנהלות חקירות המשטרה בתיקי נתניהו וחסימת בירור עומק ביחס לתקלות שהתרחשו לכאורה בחקירות רגישות אלה". סעדה העלה בעבר חלק מטענותיו והוא גם מסתמך על דבריו של מנהל מח"ש הקודם, אורי כרמל, עם פרישתו. סעדה פותח בפרשת ניצב רוני ריטמן, שהיה מפקד להב 433 ועוזרתו ייחסה לו הטרדה מינית. לטענת סעדה, למרות שדעת כל גורמי המקצוע הייתה שעל ריטמן להתפטר או לעבור שימוע לפני כתב אישום, החליטו וינשטיין וניצן לסגור את התיק נגדו ואלשיך החזיר את ריטמן לתפקידו (בג"ץ אילץ אותו למעשה להדיחו). ריטמן עסק אז בתיקים הנוגעים לבנימין נתניהו ושרה נתניהו, עמד בקשר רצוף עם ניצן, וטען שהחקירה נגדו היא תוצאה של מי שמבקשים לחבל בחקירות אלו. כרמל מתח ביקורת קשה על המהלך, וימים אחדים לאחר מכן - ערב סיום תפקידו של וינשטיין וחודשים אחדים לאחר מינויו של אלשיך - זימן האחרון ישיבה על שינוי מבנה מח"ש, ללא כל עבודת מטה ובלא שקדמו טענות כלשהן על עבודתה, מוסיף סעדה. בחודשים הבאים, טוען סעדה, נמשך התהליך של פגיעה קשה בעבודת מח"ש, תוך שאלשיך אומר לכרמל שהוא "מומחה בפירוק ארגונים עוינים". המשטרה צמצמה מאוד את שיתוף הפעולה עם מח"ש ו"במקביל, החל עידוד מערכתי קולני בתוך המשטרה להגשת תלונות יזומות נגד אנשי מח"ש", אותו מייחס סעדה לאלשיך.

"סיכול ממוקד בדור העתיד"

סעדה מוסיף: "בניגוד למנהגם של פרקליטי המדינה הקודמים לדורותיהם - ובפרט בעת האחרונה פרקליט המדינה [משה] לדור - לחצוץ בין מפכ"ל המשטרה למח"ש ולחסום כל ניסיון מצד גורם משטרתי, בכיר ככל שיהיה, להלך אימים על אנשי מח"ש, בחר פרקליט המדינה דאז להעניק אוזן קשבת לטרוניותיו הרבות של אלשיך, תוך שהוא מתייחס לכל תלונה מטעמו של כל שוטר חשוד או נאשם, מופרכת ככל שתהיה, לכזו ההופכת את מח"ש ואנשיה ל'חשודים מיידיים'. "ניכר בדיעבד, כי מדובר היה במהלך מתוכנן ומחושב (ככל הנראה פרי 'מומחיות בפירוק ארגונים עוינים') אשר נועד לפגוע באופן שיטתי בשמה ולערער את מעמדה של המחלקה, תוך ניסיון לבצע 'סיכול ממוקד' בדור העתיד של הנהגת המחלקה, ובפרט בראש צוות חשיפה במח"ש [דובי שרצר], מי שהיה החוקר מספר אחד של המחלקה, ובתובע, שהיה המועמד הטבעי לקבל לידיו את ראשות המחלקה; כל זאת על-מנת להרתיע את חוקרי המחלקה ואנשיה מלפעול, כדרכם, ללא משוא פנים וללא מורא, ולגדוע את המסורת המקצועית ואת הרציפות שנהגה בה מאז ומתמיד, בדמות העברת מקל הובלת המחלקה ממנהל מח"ש לסגנו". בהמשך עוסק סעדה בפרשת אום אל-חיראן, בה נהרג יעקוב אבו-אלקיעאן מאש השוטרים לאחר שדרס את השוטר ארז לוי. אלשיך טען מיידית שמדובר בפיגוע, ולדברי סעדה "משלב מוקדם ניכר היה, כי במקום לאפשר לבדיקה להתנהל ביעילות ולוודא שיתוף פעולה מלא של המשטרה עם חוקרי מח"ש, המפכ"ל מבכר לדבוק בעמדתו הראשונית ולעמוד כחומה בצורה מאחורי דברים בלתי מבוססים שיסודם בדיווח ראשוני של שוטריו... במהלך החקירה הופעלו על מח"ש לחצים מצד המפכ"ל אלשיך, והחקירה אף שובשה, בין היתר, ישירות על-ידי אלשיך עצמו", אשר מסר בגלוי לתקשורת פרטים מוכמנים מתוך החקירה וכך אפשר לשוטרים לשנות גרסאות. בפברואר 2017 זימן היועץ המשפטי, אביחי מנדלבליט, דיון בנושא טענותיה של מח"ש כלפי אלשיך. לדברי סעדה, כרמל סיפר לו, כי לפני הישיבה ביקש ממנו מנדלבליט "לגלות סבלנות והבנה בישיבה ולהימנע מ'פיצוץ' הישיבה, כל זאת נוכח רגישות מערכת היחסים בין צמרת הפרקליטות ומפכ"ל המשטרה. למותר לציין שהימים היו ימי חקירות ראש הממשלה דאז, נתניהו". לטענת סעדה, "המסר שהתקבל בסופה של ישיבה זו היה ברור וחד: יחסי פרקליטות-משטרה קודמים ולא יינתן גיבוי למח"ש; כל זאת על-רקע הרצון לשלב ידיים ולהבטיח את שיתוף הפעולה במערכת על-רקע תיקי נתניהו, גם במחיר פגיעה משמעותית בחקירת פרשת אום אל-חיראן ובמחיר פגיעה קשה במח"ש, באנשיה ובערכים עליהם היא מופקדת".

אבי רוטנברג לא נבדק

סעדה ממשיך ומתאר את ההתרחשויות בפרשת אום אל-חיראן. לדבריו, לא הייתה מחלוקת בכך שאין המדובר בפיגוע והדרג המקצועי סבר שיש לחקור באזהרה את השוטר היורה. למרות זאת, ניצן העדיף מסמך חלקי וראשוני של השב"כ על פני חוות הדעת המקצועיות של מח"ש והפרקליטות. ניצן אף ניסה להביא ליישור עמדות עם מח"ש, אך כרמל הבהיר שעמדתו לא השתנתה. לבסוף קבע ניצן שיש לסגור את התיק בהנמקות עמומות, תוך שהוא מותיר צל על אבו-אלקיעאן ותמיהות רבות על מניעי החלטתו. סעדה גם טוען, כי הפרקליטות לא חשפה את מלוא התמונה כאשר בני משפחת אבו-אלקיעאן עתרו לבג"ץ נגד סגירת התיק (העתירה נדחתה). בהמשך מתאר סעדה את דרישתו של כרמל מניצן לבדוק את התנהלותה של המשטרה כלפי מח"ש "תוך פגיעה בשיתוף הפעולה המערכתי עם מח"ש, לרבות התנכלות לאנשי מח"ש מצד פיקוד המשטרה, ודרש דיון ותשובות בנושא". לדבריו, "על אף שניכר היה כי הדברים אינם שנויים כלל במחלוקת, תלונתו של מנהל מח"ש הקודם לא זכתה למענה המתבקש. וכך, על מזבח יחסי הפרקליטות-משטרה ו'האינטרסים של המדינה', נמשכה באין מפריע ההתנכלות למח"ש ולאנשיה מצד פיקוד המשטרה". באווירה זו, טוען סעדה, נמנעה מח"ש מלבדוק את ניגוד העניינים בו היה נתון רב-פקד אבי רוטנברג, כאשר עסק בתיקי נתניהו במקביל למערכת היחסים שניהל עם ג'ודי שלום-ניר-מוזס. עוד אומר סעדה, כי ההימנעות ממינויו למנהל מח"ש עם פרישתו של כרמל והבחירה בבר-מנחם, שמעולם לא עבדה במחלקה, נודעו למחוק את מה שהוא מכנה "מח"ש הישנה" כדי לרצות את אלשיך. לדבריו, אלשיך התערב במינוי והיה ברור שהטיל וטו על מינויו שלו. ואכן, מי שנבחרה הייתה בר-מנחם, אותה מתאר סעדה כמי "שדרגתה הייתה נמוכה באופן יחסי, חסרת כל זיקה למח"ש ונעדרת כל ניסיון בתחומי פעילות המחלקה, זאת לאחר שכשלה בניסיונה להתמנות לפרקליטת מחוז במקום בו צמחה".

"עזיבה המונית של טובי האנשים"

לדברי סעדה, "ב'מח"ש החדשה', מונעים חקירות בכירים (לדוגמה: גניזת תיק הבינוי של ניצב גילה גזיאל, אשר נסגר בנסיבות תמוהות), ונמנעים מלפתח פרשיות חשיפה שעלולות להביך את המשטרה. למעשה, מאז מינויה של מנהלת מח"ש הנוכחית, לא נחקר אף קצין בכיר במשטרת ישראל ולא נפתחה שום חקירת חשיפה משמעותית. מנהלת מח"ש הנוכחית בולמת באופן עקבי כל ניסיון לפעילות של חשיפה יזומה מצד מח"ש - וכך למרות כוח האדם הרב שהתווסף למחלקה מאז כניסתה של מנהלת מח"ש, וה'רפורמות' החדשות שצצות מדי יום (לרבות ההכרזה הריקה מתוכן על רפורמת ה'אזרוח' החגיגית - שלא הייתה ולא נבראה, שהרי מח"ש סיימה לאזרח את תקן החוקר האחרון שלה עוד בשנת 2015, וכל שנותר הוא לאזרח שני תקני מנהלים. שנותרו במערך החקירות לצורך ליווי סיום התהליך), אשר הופכות את הפירמידה הארגונית במח"ש על ראשה, תוך ריבוי ועיבוי מנהלים וניפוח ביורוקרטיה מסורבלת, המביאה לעזיבה המונית של טובי אנשי המקצוע במחלקה, מספר כתבי האישום המוגשים מדי שנה נמצא בירידה מתמדת, ברורה וחדה". בהמשך התביעה מגולל סעדה את טענותיו להתעמרות מצד ניצן ובר-מנחם, כאשר האחרונה מיישמת את דרישותיו של אלשיך. בר-מנחם סילקה את בכירי המחלקה ואילו סעדה עצמו "מצא עצמו בתהליך שהגיע לשיאו בשנה האחרונה, מנוטרל לחלוטין מניהול המחלקה ומהמתרחש במח"ש, כאשר הסמכויות שהיו נתונות בידיו מימים ימימה ניטלות ממנו זו אחר זו, תוך השפלתו וריקון תפקידו מתוכן". בין היתר, טוען סעדה, הוא לא זומן לדיונים אצל ניצן, ובר-מנחם השתתפה בהם למרות שלא הכירה את הנושאים. "במסגרת הסיכול הממוקד מבית מדרשו של אלשיך, אחריו החרה-החזיק פרקליט המדינה דאז, הכוונה איננה רק להסתפק באי מינויו של התובע לתפקיד מנהל מח"ש אלא להתעמר בו, לנטרל אותו משרשרת הניהול ולהשפיל אותו מול עובדיו, הכל על-מנת לגרום לו לעזוב את תפקידו, ולאפשר אגב כך למחוק כל זכר ל'מח"ש הישנה'", טוען סעדה. הדבר נעשה למרות שהמשנה דאז לפרקליט המדינה, מומי למברגר, קבע חלוקת עבודה בינו לבין בר-מנחם - אך זו הפרה את הסיכום במטרה להוביל אותו לפרוש.

"המערכת נגד אדם אחד"

לדברי סעדה, הוא אינו אחראי כיום על-אף עובד, אינו ממונה על חקירה כלשהי, אינו שותף להחלטות בנושאי כוח אדם ואינו מקבל עידכונים על הנעשה במח"ש. במסגרת זו, הוא לא שותף בחקירת מותו של סולומון טאקה מירי שוטר, בחקירת חלקה של המשטרה באסון מירון, בחקירת החשדות כלפי ניצב גילה גזיאל ובפרשת אהוביה סנדק. עוד טוען סעדה, כי הוא קורבן להשמצות ועלילות שווא מצד בר-מנחם ונאמניה במחלקה, תוך שעובדים אחרים במח"ש נמנעים ממגע עימו מחשש שיבולע להם. "התובע היה ונשאר עובד מצטיין, אבל מנהלת מח"ש, ככל הנראה בידיעת ובגיבוי מנהליה במשרד המשפטים, אינה מעוניינת כלל בהמשך שירותו המקצועי. וכך, כאשר שב התובע ופנה לפרקליט המדינה הנוכחי [עמית איסמן] בדרישה להפסקת ההתעמרות נגדו והבהיר כי אם סמכויותיו לא יושבו לו, ייאלץ להגיש תביעה לבית הדין לעבודה, הוחלט לזמנו ישירות לשימוע על-מנת לפטרו", נאמר בתביעה. לטענת סעדה, פניותיו לבכירי משרד המשפטים בנוגע לפגיעות בו לא זכו למענה, והוא אף חושש לפגיעה בבריאותו. לדברי סעדה, "מח"ש בהנהלת המנהלת החדשה הפכה להיות ממחלקה משמעותית ואפקטיבית, שומר סף נאמן ויעיל שבכוחו להרתיע שוטרים מביצוע עבירות, למחלקה מסורסת ומוחלשת, המבקשת להימנע מחקירת בכירים במשטרת ישראל והבכתם, כל זאת מלכתחילה על-מנת להימנע בכל מחיר מעימות מול המפכ"ל דאז אלשיך על-רקע חקירת תיקי רה"מ דאז נתניהו והטיפול בהם". בהקשר אחרון זה טוען סעדה, כי איסמן בפועל לא עשה דבר לבירור טענותיו הדומות של שרצר. לבסוף טוען סעדה, כי בכירי משרד המשפטים התעמרו בו כאשר התמודד השנה על תפקיד פרקליט המדינה. "לתובע לא זכור מקרה קודם, בו המערכת המשפטית התגייסה במלוא כוחה נגד אדם אחד ואפשרה כך את השפלתו ורמיסתו ברבים", הוא מסכם. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד עודד סבוראי וסיון האוזמן, וטרם הוגשו כתבי הגנה.