איך להתמודד עם קנאים

הדברים כאן אינם מאמר כמקובל. אני כותב זאת כפתיחה לדיון של השמאל, ושל אלה שהעורך החביב שלנו נפתלי מכנה "משפחת על צד שמאל". ובכן, משפחתי היקרה, אני רוצה לתרום לכם מן הציוד החשוב ביותר שרכשתי בלימודיי ובניסיונותיי להבין את נפש הקנאים ולהתמודד איתם בהצלחה. להתמודד איתם - ולא נגדם, כמו שפסיכולוג מתמודד עם הפרעת אישיות של הקליינט שלו - לא כדי לפגוע בו, אלא כדי לעזור לו להשתחרר ממנה. הלוואי ויכולנו לבלות יחד בסדנא של ימים אחדים, ללמוד את הנפש הקנאית, ולהתנסות בהתמודדות איתה. במסגרת קצרה זו ייתכן ואחליט לכתוב כמה המשכים, אבל בכל מאמר כזה אציע משהו מעשי שתוכלו לאמץ ולהשתמש בו מיד. המפתחות להבנת הנפש הקנאית הם תחומי-עיוורון שיש להם על מפת-המודעות שלהם. הם אנשים נורמליים ומוסריים לכל דבר ועניין - חוץ מפוליטיקה. בזירת הסכסוך בין קבוצת-הזהות שלהם ובין הקבוצה האחרת (אצלנו זה יהודים-ערבים), הם עיוורים מנטלית לכל מה שאנושי גם אצלנו וגם אצלם. הם עיוורים כלפי האפשרות שגם יהודים יכולים להיות בלתי-צודקים ומרושעים, כמו כל אדם אחר, ולכן הם גם עיוורים כלפי החובה לעמוד על המשמר ולמנוע מעשי עוול, דיכוי ופשע, מצד יהודים כלפי ערבים. ביחס לערבים הם עיוורים כלפי האנושיות שלהם, כלומר הם לא רואים אותם כבני אנוש חיים וייחודיים כמונו אלא כגוש אחד שכולו רע. הם לא רואים בהם צדדים חיוביים, או שינויים שחלו, ולא יעלה על דעתם שיכול להיות משהו צודק בטענותיהם כלפינו. קנאות היא התרגום שלי ל"דה-הומניזציה": הקנאים רואים את עצמם כעל-אנושיים, חופשיים מיראת-חטא ומטעות ביחס אל ה"הם", ואת ה"הם" כתת-אנושיים. מכך נגזרות כל עמדותיהם בסכסוך. תחומי העיוורון הם הפתרון האמיתי לחידה הגדולה, איך אנשים טובים ונורמליים יכולים להצדיק מעשי איוולת, אמונות גזעניות, עוול ורשע עד אין גבול - מבלי להתנגש בערכים העליונים שלהם-עצמם, כמו להיות נבונים, צודקים וטובים. במבחן האמיתי זה מה שקובע את העמדה שבני אדם נוקטים - שום "אינטרס" אחר, אלא האינטרס הקיומי הנותן צידוק לקיומם בעולם, מאז שהיו ילדים. התוצאה היא קיבעון של האמונה "אנחנו טובים וצודקים תמיד - הם רעים ואשמים תמיד". אירועי המציאות לא משפיעים עליה. בכל מה שקורה המסקנה ההכרחית היא שגם במקרה זה אנחנו צדקנו והם היו האשמים. מכאן תבינו: להתווכח עם קנאי זה כמו להתווכח עם מחשב מתוכנת היטב, שהנתונים החשובים ביותר - העובדה שכולנו בני אדם - לא הוכנסו בתוכו. המסקנה שלו ("אנחנו צודקים" וכולי) נתונה מראש. יישום: העיקרון המנחה הוא לתרום להומניזציה, לכך שהקנאי יראה את עצמו, את אויביו ואותנו - כבני אדם כמוהו. 1. אין להתווכח (להביא עובדות, לסתור טענות) - אין שום אפשרות שהקנאי יושפע. 2. זכרו כלל: פחות חשוב מה הקנאי אומר; הרבה יותר חשוב מה שהוא אינו אומר, אינו חושב, אינו מעלה על דעתו (כי זהו "תחום עיוורון" אצלו). 3. הכי טוב "להכיל" את התוקפות כלפינו, ולשאול שאלות פתוחות המכוונות לתחומי העיוורון, כי בכך אנחנו נותנים לקנאי סיכוי לעדכן את מפת מושגיו בנתונים אנושיים. למשל: "האם היה מקרה שהרגשת התקוממות מוסרית בגלל מעשה בלתי-מוצדק שנעשה לפלסטינים בשטחים על-ידי יהודים? מה המקרה?"; "האם קרה פעם שחשבת, שפעולה מלחמתית או פעולת ענישה שלנו הייתה חמורה מדי, ותגובה מתונה יותר הייתה מתאימה יותר?" - בינתיים נסו זאת עם הטוקבקיסטים כאן. רק שאלו עצמכם ממה הטוקבקיסט מתעלם, וכוונו שאלה פתוחה לתחום העיוורון. בתור התחלה זה יספיק. אני אשתדל לרדת ל"עולם התחתון" של הטוקבקים כאן ולתת דוגמאות נוספות. מצפה לתגובותיכם.