כיצד קרה שמאמר קצרצר ורדוד, אשר דן ביוזמתו הפרלמנטארית של
חיים רמון ובהצעתו לסייע ל
ידיעות אחרונות במאבקה הפרטי נגד "ישראל היום" - הוסט למחקר מעמיק של גולשים, על אודות לשונו הארוכה של חיים רמון ועל הרשעתו כעבריין פלילי?
הרי בית המשפט קבע בהחלטה ברורה כי העבירה בה נגוע חיים רמון היא עבירה שאין עימה קלון, ולפיכך, הוא רשאי לשאת על כתפיו כל תפקיד ממלכתי יהיה אשר יהיה, אפילו ראש ממשלה. הלא כן?!
מסתבר שעבירה שאין עימה קלון - יש עימה קלון, ככל שמדובר במי שטען בעבר למשרת ראש הממשלה ולוטש עיניים כיום לחזרה אל הממשלה כשר גאוני ומושיע, או לפחות חזרה אל אולם הכנסת כפרלמנטר מבריק וחכם.
לו היה חיים רמון מניח לענייני הציבור, הציבור היה מניח לו ואפילו - אולי - שוכח את קלונו, ונזכר בו רק במקרה של אזכורו בהקשר מן העבר, ותו לא. אלא שחיים רמון מתעקש לחדור לחיים הציבוריים, ומכאן עולה קלונו כעבריין מין.
נכון הוא כי עבירה שאין עימה קלון לא אמורה לחסום חזרה לממשלה ולכנסת, אך
למה דווקא הוא? וכי אין בסביבה מוכשרים ממנו? ואפילו אם אין, האומנם הציבור כה זקוק דווקא לגאוניותו של חיים רמון ואי-אפשר בלעדיה?!
עבריין יכול לחזור בגדול לכנסת ולממשלה, כאשר העבירה שלו - היא לו האג'נדה המובילה את תנועתו. למשל, טענה כי הורשע בגלל קיפוח עדתי, או טענה כי הוא נרדף. אך איזו אג'נדה, כזו שאמורה לסחוף את הציבור בגל אהדה, יכולה להיות בעבירות מין?!
כך הוא גם דינו של מורה רוחני אשר אין עימו קלון ואפילו - אולי - אין עימו אפילו עבירה.
כי הציבור בעל רגישויות גבוהות ועין בוחנת בכל מה שנוגע לזכויות הפרט, וכך צריך שיהיה.