שתיקתו של ברק מבישה

בצדק או שלא בצדק, ממשלת נתניהו מתקרבת אל הקיר שארה"ב ואירופה הציבו לפניה. מכאן יש שתי אפשרויות: או שמתרסקים או שעוצרים ועושים רביזיה עמוקה במדיניות. אם שר הביטחון סבור כי ממשלת נתניהו מובילה להתרסקות, ראוי היה שיתפטר מתפקידו ולהציג אלטרנטיבה. אם ברק סבור שעדיין לא הגענו סנטימטרים מהקיר, שומה עליו לדבר ולהסביר את עמדתו. שתיקתו, כאמור, מבזה. "אמרתי לברק שמי שחושב שהצד הפלשתיני יכול לוותר על האדמה, על הגבולות, על ירושלים, על הפליטים, משלה את עצמו. זו העמדה הפלשתינית הרשמית והרציונאלית: חזרה לגבולות 67' במלואם, ואם יש צורך בשינויים קטנים וחילופים שווי ערך וגודל, נעשה אותם. איננו יכולים להסכים להתנחלויות, ואנו רוצים שישראל תכיר באחריותה בסוגיית הפליטים ובזכות השיבה... אמרנו מראש: ירושלים המזרחית צריכה לשוב אלינו וירושלים המערבית צריכה להיות עיר פתוחה". אלה הדברים שאמר לא אחר מאשר אבו מאזן בשנת 2000 בקמפ דיוויד כחבר המשלחת הפלשתינית שנפגשה עם המשלחת הישראלית ובראשה ברק כראש ממשלת ישראל, בחסות הנשיא ביל קלינטון. אף אחד לא השלה את עצמו שניתן להגיע להסדר סופי, אך בכל זאת הוועידה התקיימה. אין כמו ראש הממשלה לשעבר ושר הביטחון דהיום, אהוד ברק, היודע שלפלשתינים אין כל כוונה לוותר כהוא זה על-אף לא דרישה אחת מאלה המצוטטות לעיל. נהפוך הוא. אם בשנת 2000 היה קשה לחלץ הסכם שלום משביע רצון לשני הצדדים תוך פשרה היסטורית, הרי שכיום המצב עוד יותר מסובך. יאסר ערפאת היה מאוהב בהיותו "מהפכן", ולא היה מוכן לשום פשרה והסדר שלום, לכן דרישותיו היו קשות ובלתי ישימות. מול החמאס וארגוני הסירוב האחרים, פנאטים ופונדמנטליסטים, דרישות ערפאת נראות רכות למדי. לפחות, הצהרתית, ערפאת השלים בשקט עם קיום ישראל, גם אם בסתר לבו חשב אחרת. חמאס קורא בריש גלי לחיסולה המוחלט של ישראל, בדיוק כפי שפטרוניתו, אירן, עושה זאת. לאבו מאזן אין כל אפשרות להגיע להסדר בר-קיימא עם ישראל. מר ברק יודע זאת היטב, אך מעדיף לא לומר מילה בעת משבר זו. חבל מאוד! הסכנות הביטחוניות האורבות לישראל גדולות למדי. ברק מודע לחשיבות האסטרטגית שיש ליחסים בין ישראל לבין ארה"ב, ועד כמה יחסים אלה עלולים להיפגע. הדמויות האמריקניות המרכזיות שהיו מעורבות בתהליך המדיני בתקופת היותו של מר ברק ראש ממשלה, עדיין חיות ונושמות. אלה היו אמורים להיות ראשוני המגויסים על-ידי ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק כדי להסביר את העמדה הישראלית. ברק היה מוכן לוויתורים מפליגים כלפי הפלשתינים, אך ועידת קמפ דייויד הסתיימה בכישלון חרוץ, כתוצאה של עמדה פלשתינית בלתי מתפשרת. ברק יודע זאת, ובכל זאת שותק. אם ברק שותק רק תקשורתית ומאחורי הקלעים הוא פועל במלוא המרץ - ניחא, אך אם הוא שותק וגם לא עושה מי יודע מה, הרי שזו התנהגות מבוזה ומבזה.