כתבנו לפני כשבוע על טיפשויות מִשֶׁלָנוּ, במדינת ישראל. המצב בעולם אינו טוב יותר, ואולי אף חמור מאשר אצלנו.
הנשק הגרעיני הוא הסכנה הגדולה ביותר לקיום האנושות ואותו המציא, כמובן, המין האנושי.
כבר כמה פעמים היינו על-סף שואה גרעינית, כמו במשבר הטילים בקובה. תאמר את שתאמר על השלטון הסובייטי, אך שמץ אחריות היה בו, בעיקר כאשר סכנה ריחפה מעל ראשו הוא.
בין שתי המעצמות דאז, ארה"ב ובריה"מ, שרר מאזן אימה. במאזניים רגילות יש שתי כפות המתאזנות זו מול זו, אולם משנפוץ הנשק הגרעיני בעולם שוב אין שתי כפות, אלא שבע או שמונה כפות, ובכל כף חמש אצבעות העלולות ללחוץ על המתג, ולא כל הכפות משתייכות ליצורים תבוניים... ולא תמיד כל האצבעות העלולות ללחוץ על המתג ההוא משתייכות לאותה כף...
ארה"ב לא השכילה לשמור על סודות הגרעין. במועד מוקדם ביותר דלפו רזים אלו לברית-המועצות. לאחר מכן העסיקה ארה"ב סטודנטים ממדינות שונות שעסקו גם בריגול. כך דלפו סודות הגרעין לפקיסטן, לסין והלאה.
גם בריה"מ, עם כל סגירותה והפרנויה הנצחית שלה מפני ריגול, לא השכילה לשמור על סודות הגרעין. הידע על הנשק הגרעיני דלף לסין, לקוריאה הצפונית ולמדינות נוספות.
עם פירוק הגוש הסובייטי נותרו מאגרי נשק גרעיני, שרוסיה לא השכילה להעביר לשטחה לפני הפירוק, בכמה מגרורותיה לשעבר, כמו באוקראינה ובאוזבקיסטן ובמדינות אחרות, ובשל ההעברה הבלתי מסודרת של השלטון ומאגרי הנשק, אין היודע בוודאות לאן הגיעו אותם ארסנלים של "הנשק הסופי".
שלוש בעיות חמורות קיימות כיום בתחום הנשק הגרעיני:
- האחת: הימצאות נשק גרעיני בידי "מדינות בלתי שפויות", דהיינו מדינות שהשלטון בהן מצוי בידי אנשים, או אדם, שאין לצפות את התנהגותם וגחמותיהם, והם עלולים לעשות שימוש ב"נשק יום הדין" בפועל, או להשתמש בו לסחיטה. מדינה כזו היא קוריאה הצפונית.
- השנייה: הימצאות נשק גרעיני בידי מדינות בהן השלטון רופף, ועלול ליפול בידי אדם או זרם פוליטי קיצוני. הדוגמה לשלטון כזה מצויה, למשל, בפקיסטן.
- השלישית: דליפת נשק גרעיני, או יכולת ליצור נשק גרעיני, לידי טרוריסטים שעלולים להכחיד אוכלוסיות שלמות בשל איזו אידיאולוגיה מוטרפת, או בשם דת קיצונית.
- הרביעית: הבעיה הקיימת תמיד בתחום הגרעין, ולאו-דווקא לגבי נשק גרעיני - סכנת דליפה או תקלה שתביא לפיצוץ גרעיני או לנזקי קרינה, בשל תחזוקה בלתי ראויה, תקלה טכנית, רעידת אדמה או נזק טבע אחר. אסון כזה כבר אירע בצ'רנוביל, וכמעט קרה בארה"ב ובמדינות אחרות.
ומה קורה בעולמנו? בעוד כל לב מלא חרדה מכך שמדינות כמו קוריאה הצפונית ופקיסטן מחזיקות בנשק גרעיני, הנה מנהיגי תבל מתייחסים בסלחנות ובדאגה מוגבלת מאוד לכך שמדינה תומכת-טרור, אירן, המממנת ומנהיגה ארגוני טרור מובהקים כחיזבאללה, ומקימה תאי טרור ברחבי תבל, חותרת במרץ בלתי-נלאה לקראת יצור פצצה, תוך שמנהיגיה יורקים בפני כל מנהיגי תבל.
בזמנו ניסה
סדאם חוסיין להקים כור גרעיני בארצו. אותו רודן אכזרי, שהיה מטורף דיו לתקוף את אירן, שאוכלוסייתה גדולה כמה מונים מאוכלוסיית עירק, ולאחר שהוכה בידה, ומאוחר יותר הוכה גם בידי ארה"ב, לא היסס לכבוש את כוויית ולשגר טילים לישראל.
לא מכבר ניסתה סוריה, עוד מדינה טרוריסטית, המחסלת את כל מתנגדיה בלבנון וברחבי תבל, ומחמשת ארגוני טרור, להקים בשטחה מכון גרעיני.
מי שגונתה על בלימת ההצטיידות בנשק גרעיני בשתי מדינות חשוכות, הנתונות לשלטון של רודן ותומכות בטרור, היתה, כמובן, ישראל.
הטיפשות הגיעה לשיא חדש כאשר נשיאי ארה"ב ורוסיה חתמו בימים אלו על הסכם לצמצום מאגרי הנשק הגרעיני. הידיעה פורסמה בשולי החדשות. מה קורה כאן? שתי המעצמות הגרעיניות הגדולות ביותר, ובמידה רבה בעלות משטרים יציבים ונורמאליים למדי (מעט קשה לומר זאת בביטחון מלא לגבי רוסיה כיום), עסוקות בהקטנת מאגריהן, אומנם דבר מבורך כשלעצמו, כאשר מדינות מטורפות כאירן וסוריה דוגרות על פצצות חדשות...
