בתוך מכלול אירועי יום העצמאות זכינו גם לחזות בגדולי האומה פוצחים במרץ שירי מולדת לשמחת בני משפחותיהם ולתפארת מדינת ישראל. קשה לומר שעשו זאת בחדווה רבה. הנשיא הקריא מונוטונית בקול הבריטון שלו פסוקים נבחרים מהשיר "אנשים טובים באמצע הדרך". שר הביטחון עבר ליד שיר המרדף. הרמטכ"ל נראה כאילו נפל בשבי, הסתגל והחליט גם ליהנות מזה. וראש הממשלה התאמץ לא מעט כדי שנצליח לזהות את העובדה שהוא בעצם שר ולא מסביר לאובמה שהשמש זורחת מהמערב. עוד מישהו ששכחתי?
והשאלה הפולנית הבלתי נמנעת שעלתה בראשי היא - בשביל מה הם צריכים את זה? אז זהו, שהם לא צריכים את זה. גם אין להם סיבה טובה אחת לשבת ביחד ולייצר צלילים שמתיימרים להיות שירה. הם, לא פחות מאיתנו, יודעים שאין סיבות רבות לשיר ואם כבר צריך לשיר, אז עדיף שישירו אלו שיודעים לשיר וששרים לפרנסתם. אז מי בעצם אחראי לחיזיון המיותר והמביך הזה? היועצים כמובן.
אני לא מכיר את הסדנה שמייצרת יועצי תדמית, אך אם נקיש מהתנהגותם של מקבלי הייעוץ, נוכל להסיק כי במרכז תוכנית הלימודים יש הנחת מוצא מאוד פשוטה, שגורסת כי העם הוא מטומטם, ועם מטומטם יש לנהוג כפי שנוהגים עם מטומטם. תעשה לו פרצוף עצוב - הוא יבכה, תעשה לו פרצוף שמח - הוא יצחק, וזוהי לדעת היועצים הנוסחה המנצחת. כך חושבים להם היועצים, למרות שהמציאות טופחת להם ולמושאי-יעוצם פעם אחר פעם בפרצוף, וזאת מסיבה פשוטה - שבניגוד לתזה שלהם, העם לא מטומטם. לא שמדובר בגאונים גדולים, אבל למרבית האנשים יש שכל ישר וחושים בריאים, ולצערנו בדרך-כלל גם יותר מאלו שמנהיגים אותם ומאלו שמייעצים למנהיגיהם, והם לא קונים את כל הטריקים והשטיקים והזכוכיות הצבעוניות שמיועדות לילידים. העובדה הזו משתקפת בתוצאות הבחירות, משתקפת במשאלי דעת הקהל, אך לא מופנמת על-ידי אלו שאמורים להפנים.
המנהיגים ממשיכים להשתטות כמנהגם והיועצים ממשיכים להרוויח את שכרם במטבע קשה. ואולי כאן בעצם באה לידי ביטוי חוכמתם הנסתרת של היועצים, שיודעים בוודאות מי המטומטם האמיתי, אך קשרו קשר של שתיקה מטעמים ברורים ומובנים.
ודי לחכימא ברמיזא.
