אילולא הייתה הבדיחה הזו על חשבוננו, היא עשויה הייתה להיות מצחיקה: ביום רביעי יצאה ממטה האו"ם בניו-יורק הצהרה של חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון - ארה"ב, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת - הקוראת לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. ואם מישהו לא הבין לאיזו מדינה מזרח תיכונית מכוונים הדברים, קראו חמש המעצמות לכל המדינות שעדיין אינן חתומות על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) לעשות זאת בהקדם.
הצהרתן של חמש החברות הקבועות - שמבזבזות חודשים יקרים בדיונים עקרים על הטלת סנקציות פיקטיביות נגד אירן - באה יומיים בלבד לאחר שאותו בניין זיכה במחיאות כפיים נאום מתריס נוסף של ראש מדינה, שדווקא חתומה על האמנה, אך אינה מכבדת לא אותה ולא את המדינות החתומות עליה.
ובכן, מה הטעם לחייב את ישראל לצרף את חתימתה לזו של אירן, בעוד האחרונה דוהרת לכיוון פצצת אטום ובמקביל מכריזה השכם והערב על סופה הקרב של "הישות הציונית"? ומה יהיה ערכהּ של חתימת ישראל על אותה אמנה, אם חס וחלילה יופנה נגדה נשק גרעיני? הייתכן כי החמישייה הפותחת של הדיפלומטיה הבינלאומית התברכה במוסר כפול?
אך חשוב מכל אלה להפיק את הלקח הנדרש מן ההצהרה: כפי שנראים הדברים כעת, על ישראל להיערך לאפשרות (שנראית סבירה יותר ויותר מיום ליום) שהיא תיוותר לבדה מול האיום האירני ועם הדילמה הנוראה - האם לבצע תקיפה נרחבת באירן, שככל הנראה תגרור מלחמה קשה, או להשלים עם הפקדת הנשק הקטלני ביותר בידיים המסוכנות ביותר.
בוושינגטון הולכים וגוברים הקולות המשלימים למעשה עם הפצצה האירנית וכבר מדברים על האופן שבו ניתן לחיות איתה. עבור ישראל, לעומת זאת, אירן גרעינית אינה אופציה. בתרחיש פסימי, שאין לשלול אותו על הסף, יבקשו האייאתולות לדחוק את הקץ ולממש את החיזיון המשיחי השיעי - הופעתו של האימאם ה-12 (ה"מהדי") לאחר מלחמת חורמה. בתרחיש אופטימי יותר, אף ישראלי לא יוכל לעצום עין בלילה מחשש שמא מנהיגה העליון של אירן, עלי חמינאי, יקום בבוקר על צד שמאל.
האחריות למניעת התסריטים הללו מוטלת בראש ובראשונה על הממשלה ועל העומד בראשה; יש לקוות שבכך עוסקים שרי השביעייה בישיבותיהם הארוכות, שעליהן איננו יודעים דבר (וטוב שכך).
ואולם מוטב שאלה לא יישאו לבדם באחריות כבדה זו. על מזרחנים, קצינים בכירים במילואים ומומחים לתורת המשחקים להקים אף הם צוותי חשיבה ולערוך משחקי מלחמה; כדאי שגם המוחות שמאחורי מאמרי המערכת של הארץ ינהגו כמי שהאיום האירני מכוון גם כלפיהם, בעודם מזהירים מפני "הרפתקאות צבאיות, שרק יסבכו את ישראל במלחמה חסרת תוחלת עם אירן"; וגם מנהיגי האופוזיציה טוב יעשו אם יטו כתף במאמץ ההסברה ויעבירו לעולם את המסר, שבסוגייה האירנית ישראל מדברת בקול אחד.
האליטות הישראליות - באקדמיה, בשלטון, בתקשורת ובביטחון - חייבות להכיר תודה למדינה שבה הן זכו למעמדן המיוחד, וקשה לחשוב על הזדמנות טובה יותר עבורן לעשות זאת. על המדינה להוציא לאליטות הלו צו 8 גורף, ועליהן להיענות לו.
