ביהמ"ש: "לחשיפת שחיתות בטוקבק ערך ציבורי רב"

ביום 1.09.09 פורסמה ב-ynet כתבה בעניין עובדי מכון התקנים, ועל פיה, מצאה ביקורת של משרד האוצר חריגות שכר חמורות במכון התקנים, וכי 100 מתוך 700 עובדי המכון נהנים מדרגת שכר של מנכ"ל. פלוני פרסם תגובית, אשר מקריאתה ניתן להניח בסבירות גבוהה כי היא נכתבה על-ידי עובד של המכון שביקש להעיר על התנהלות לא ראויה בעיניו של בכירי המכון:

• "זה ידוע שהבכירים גונבים במכון אבל יתר 600 העובדים מרוויחים משכורות פחות מהממוצע במשק. מומלץ להתמקד בשמות כמו ....(ביהמ"ש לא ראה לנכון לשוב ולחזור על השמות) מומלץ לבדוק איך הגיעו למה שהגיעו שכר תפקיד אם לקחו דברים ללא רשות וכד' לפעמים לקחו דברים עם רשות אבל זה לא שלהם" .

מכון התקנים ראה בכך לשון הרע, הגיש תביעת לשון הרע נגד ידיעות אחרונות והכותב האנונימי, ובמקביל, ביקש צו לחשיפת זהותו של הטוקבקיסט האנונימי, אשר ככל הנראה נמנה עם עובדי המכון אשר משתכרים "פחות מהשכר הממוצע במשק". קבוצת 'ידיעות אחרונות', בינתיים, צינזרה את התגובית.

לטענת ידיעות אחרונות, חשיפה שכזו תפגע בחופש הביטוי ותמנע מגולשים לחשוף שחיתויות של השלטון או של גופים ציבוריים גדולים. מכון התקנים גורס כי לידיעות אחרונות אין מעמד של "טוען ציבורי", ובסופו של יום מבקשת 'ידיעות אחרונות' להגן על אינטרסיים מסחריים שלה עצמה. מכון התקנים חולק על טענת 'ידיעות אחרונות', ולפיה, חשיפת פרטי הגולש יש בה כדי "לחנך" את עובדי מכון התקנים לבל יצאו נגד ההנהלה. לטענתם לעובדים יש דרכים לגיטימיות לפנות בביקורת הן בפני מבקר הפנים של המכון והן בפני מבקר המדינה ככל שהם סבורים שנעשים דברים לא ראויים. לטענת המבקשים אי העתרות לבקשתם מבטלת את האינטרסים הלגיטימיים שלהם כאנשים פרטיים שלא יוכפש שמם.

• הגישות השונות בפסיקה עד כה - מהותה של בקשה זו ודומות לה, הינה במתח שבין הזכות לחופש הביטוי, ובכללה האינטרסים הציבוריים הנובעים מזכות זו, לבין הזכות של אדם לשמו הטוב. בתי המשפט המחוזיים כבר נדרשו לסוגייה זו וניתן למצוא בהם שלוש גישות: הגישה החותרת להגן על שמו הטוב של אדם ואשר תספק צוים שכאלו ברוחב לב, הגישה הרואה בחופש הביטוי ערך עליון ואשר תספק צוים שכאלו ביד קמוצה, וגישת הביניים אשר קובעת כי ככל שהטובק נוגע יותר לצנעת הפרט של הנפגע – כך יטה ביהמ"ש לחשוף את המשמיץ, וככל שהטוקבק נוגע לעניין ציבורי ופוליטי – יקמוץ ביהמ"ש ידו מחשיפת הגולש. (מאז הינתן פסיקת בית המשפט העליון הגישה השלטת מבכרת את אינטרס חופש הביטוי – ע.ב.) • אימתי יטה ביהמ"ש לחשוף כתובת IP של גולש ומתי לא? - יש ליתן משקל רב ליכולת לחשוף שחיתויות בגופים גדולים רק מקום שפרטי החושף יישארו חסויים. חשיפה של שחיתויות הינה בעלת ערך ציבורי רב ומכאן שראויה להגנה רבה. מנגד כאשר בוחר גולש לפרסם פרטים אינטימיים מחייו הפרטיים של אדם ואשר יכולים לעלות כדי לשון הרע, הנטייה תהיה לחשוף את פרטי אותו גולש שכן החשיבות שבחשיפת הפרטים לציבור הינה קטנה בהשוואה לנזק שנגרם למושא הפרסום. • שיקולים במקרה דנן - התגובית פורסמה לפרק זמן קצר בלבד, בשפה עילגת, בתגובה לכתבה שפורסמה בידיעות אחרונות – ואשר התובעים אינם רואים בה לשון הרע- בעניין מכון התקנים שהינו גוף פרטי בעל אופי ציבורי, "וחשוב מכל, ברי שזהו מסוג אותם מקרים שאם תותר חשיפת הגולשים – לא נמצא אותם עוד במקומותינו שכן אם אדם יידע שזהותו תיחשף, הוא יימנע מחשיפת הפרטים מחשש שיבולע לו בעקבות כך". במקרה הנדון – האינטרס הציבורי בחשיפת שחיתויות – ידו על העליונה. • נסיונו של מכון התקנים לחשוף את זהות הטוקבקיסט אינה ראויה - אין בפניית 'מכון התקנים' אל עובדיו לבוא ולהיחשף בעקבות אותו פרסום, משום פתרון שכן זהו בדיוק החשש שמביא אנשים לומר דברים רק תחת מעטה האנונימיות או לשומרם קרוב לחזה כאשר זהותם גלויה.

זהות הטוקבקיסט לא תיחשף.

- בבית משפט השלום בתל-אביב - בפני השופט חדוה וינבאום וולצקי - בשם מכון התקנים – עו"ד י. סמואל ואח' - בשם ידיעות אחרונות – עו"ד מ. מזור ואח'