העימות בין לוחמי השייטת לבין שייטי הטרור בסמוך לעזה, גרם לאזרחי מדינת ישראל, ברובם מתוך הציבור הערבי, להפגין בין כותלי אוניברסיטת חיפה וברחובות העיר.
ציבור זה אינו מזהה את האינטרסים שלו עצמו, ומפגין הפוך - בעד אויבי מדינתו, מתוך שיקולים זרים ו/או מתוך חוסר מחשבה.
ראשית, לא קשה במקרה זה להבין באיזה צד מצויים הטובים ובאיזה צד מצויים כנופיות הטרור ותומכיהן.
אין שום סיבה שציבור מתוך אזרחי מדינת ישראל [ערבי או יהודי] - יזדהה עם מי שמאיים על קיומו וחירותו, ונגד מדינתו ממנה הוא שואב את עיקרי הווייתו - עבודה מכובדת, מקום לימוד ורכישת השכלה, חופש ביטוי ודמוקרטיה, חופש דת, ביטחון כלכלי, ביטחון אישי וכללי בחסות ועל ידי הצבא הטוב בעולם, ביטוח לאומי ורפואי, פנסיה, ועוד כהנה וכהנה.
לא קשה לערוך משחק סימולציה שיבהיר ויוכיח זאת:
הבה ונבחן מה יכולות להיות התוצאות לו היו מתממשות מאווייו של מי שארגן הפגנות בעד כנופיות משט הטרור, עד תום: כנופיות הטרור היו נוטלות את הגה השלטון, ובאחת - מתבטלות כל ההטבות מהן נהנים אזרחי ישראל ולא נהנים אזרחי מדינות שכנות... ובכלל זה, כמובן, חופש ההפגנה והמחאה...
אזרחי מדינת ישראל הניפו בהפגנות אלו דגלי אש"ף - ושוב, לו היו תחת שלטון הכנופיות הטרוריסטיות של אש"ף, לכאורה - מושא חלומותיהם הרטובים, לא הייתה להם שום זכות ציוץ וכל מי שהיה מעז להתנגד לשחיתות שלטונית ולעריצות ההנהגה - היה חוטף כדור בברך ונזרק ללא משפט, כתחילתו של עונש אזהרה, מהקומה החמישית ארצה.
והיה, לו היה אחר כך נותר בחיים, ספק רב האם היה גם מקבל תעסוקה, פנסיה, השכלה, ביטוחים, טיפול רפואי ועוד. אבל הוא לא, כלומר, הסיכוי כי יזדקק לכל אלה [הסיכוי שייוותר חי] - הוא אפסי.
לפיכך, הייתי מצפה מכל מגזר שפוי מתוך אזרחי מדינת ישראל, כי יבחן נכוחה את המצב, ולעת מצוקה מדינית [לא צבאית, שהרי מדינת ישראל היא הקובעת ברוב כוחה את המינון הצבאי לכל פעולה] - יתייצב בהפגנות ובעצרות לימין צה"ל, העושה את המלאכה ככל שמתאפשר לו על ידי הממשלה, ונגד שליחי כנופיות הטרור ופושעי המשט.
