X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
אהרון רול דן בפירושן של מטבעות-לשון שונות שנטבעו בשיח היומיומי-מדיני "שלטון החוק", "ממשלת החוק", "שלטון העם" ו"מדינת חוק"
▪  ▪  ▪

לעיתים קורה כי אמירות תלושות, אשר משמעותן נסתרת מעיני מרבית השומעים, הופכות למטבעות לשון המתגלות כמערערות את האיזון החברתי בלא שנשית ליבנו לכך.
מזה זמן שהשתרשה במקומותינו מטבע הלשון לאמור: "שלטון החוק", כאקסיומה שאין לערער עליה בעוד שרובנו המשתמש בה אינו שת ליבו לזרמים הנסתרים, הצורבים והשוטפים מוחנו הניצבים מאחורי אמירה זו.
וכי מה, האם החוק הוא השליט על חיינו? מיהו ומהו החוק שישלוט בנו? היכן הוא הגוף הנבחר, האנשים שבחרנו בהם בהתאם להליך הדמוקרטי שהסמכנום לשלוט בנו? היכן הם גופי הבקרה הבאים לוודא כי "החוק" שולט בנו בהגינות ובצדק? היכן הם נציגינו ב"ממשלת החוק" האמורפית הלזו?
ובכן, מנטרת "שלטון החוק" לא באה על-מנת להשליט סדר בחיינו. האמירה הנפתלת הזו באה לקבע שלטון שופטים אליטיסטי חד-אג'נדתי עלינו כולנו, תוך שמפעילים מנגנוני הטעיה של פסיכולוגיית-המונים על-מנת להטעותנו ולשמרנו כנועים וצייתנים גם לנוכח עוולות או איוולות ברורות הנעשות בשם "שלטון החוק".
הבה ונעשה סדר; לא "שלטון החוק" הוא המופקד על חיינו אלא אנו, הציבור, העם, אנו הננו השליט הלגיטימי הבלעדי על חיינו. במשטרנו הדמוקרטי קיים אך "שליט" יחיד על כולנו והוא אנו עצמנו, אנו הננו "שלטון העם".
וכך, זה הינו אותו "שלטון החוק" אשר בשנות השלושים למאה הקודמת שלח מאות אלפים, רבים ביניהם מבני עמנו, צוענים, חלושי החברה, אומללים ומסכנים למוסדות עיקור וניסויים רפואיים במחנות הסגר בגרמניה הנאצית. השופטים הגרמנים שיתפו פעולה בנפש חפצה ובחדווה רבה עם משטר העוולות מהגרועים בהיסטוריה האנושית. אכן, שרר שם "שלטון החוק".
זה הינו אותו "שלטון החוק" אשר ברינה ובדיצה שלח מיליוני רוסים סובייטים למוות במחנות הגולאג הסיביריים משך שנות השלושים ועד שנות השישים למאה הקודמת. ואכן, ברוסיה הסובייטית שלט "שלטון החוק". זה הינו אותו "שלטון החוק" אשר שימש כמכשיר רצח נורא בידיו של פול פוט שליט קמבודיה אך לפני מספר עשרות שנים זעום. ואכן, שם שרר "שלטון החוק".
נראה כי זיכרוננו קצר; באשר נשכחו מעמנו עובדות חיים בדוקות לאמור: "הכוח משחית, כוח אבסולוטי משחית באופן אבסולוטי". "שלטון החוק" המנתק עצמו מהעם, מרצונותיו, מהעדפותיו, ממאווייו, מתפישת עולמו וממהות קיומו, וזאת ללא מנגנוני פיקוח ובקרה נאותים מטעם הריבון לאשורו, הופך לשליט אבסולוטי שלא בסמכות וללא רשותו של השליט הלגיטימי, הוא העם. ומכאן קצרה ביותר הדרך לשלטון טוטליטרי-פשיסטי. את גרמניה הנאצית, ואת רוסיה הסובייטית, הלא כבר ציינו.

"שלטון החוק" או "מדינת חוק"?

אין לשופטים סמכות מוסרית גבוהה יותר משל הריבון, באשר שני הגופים הללו יכולים להיות הן צודקים או טועים באותם נושאים העומדים על הפרק. מכאן גם תובן פסיקת חכמינו כי "אין גוזרים גזרה שהציבור אינו יכול לעמוד בה". הללו כבר הבינו מזה זמן רב כי במאזניים העדינים שבין הריבון למערכת המשפט, בסופו של יום, הציבור, הריבון - הוא שקביעתו מחזיקה מים

בלא שנציב גבולות ברורים לתפקידו של החוק בחיינו, ואין חולק על כי החוק ושמירתו מהווים נדבך חשוב מאין כמוהו במרקם החיים הדמוקרטי של כל כולנו תוך שוויון מוחלט בפניו, הרי שאנו גולשים לאנרכיה והיא "שלטון החוק".
"שלטון החוק" אינו ישות ערטילאית המתקיימת בבועה סטרילית בספירות נעלמות. החוק וקיומו במדינה הדמוקרטית חייב לעמוד יום-יום במבחן המעשה ובעין הציבורית. אנו כריבון נתנו סמכות רבה ועצומה בידי האנשים המופקדים על ביצוע החוק, אך נשכח מעימנו כי אין לתת סמכות בלא שנטיל בה-במידה אחריות על השופטים, אשר תעמוד באיזון מושלם מול הסמכות שהואצלה על ידנו עבורם. הטלת אחריות, מחייבת קיום מנגנוני פיקוח ובקרה אמינים ואובייקטיבים, אשר יאפשרו להעמיד את החלטות השופטים תחת סרגל שיפוט אובייקטיבי ואוניברסלי, ולאורו תישפט המערכת ושופטיה.
עלינו לערוך בידול חד, ברור ובהיר - אין קיימת חיה כזו בשם "שלטון החוק". לגבינו כדמוקרטים קיימת אך "מדינת החוק", באשר המדינה ומוסדותיה, אלו הנבחרים ואלו שאינם, כגון מהשירות הציבורי, הינה היישות היחידה אשר לה הואצלה הסמכות לשלוט בנו על ידינו, במו ידינו, ובכך אנו הננו המאצילים סמכות בידי שופטים בתוכנו להיות מופקדים על ביצוע החוק יחדיו עם רשויות האכיפה.
זו אינה סמנטיקה, אלו אינם תעלולי מילים. ההבדל בין "שלטון החוק" ל"מדינת החוק" הינו תהומי, כמוהו כהבדל בין שמים וארץ, כמוהו כהבדל בין משטר טוטליטרי למשטר דמוקרטי. הבנת המושג "מדינת חוק" לאשורו, חייבת למנוע את מחול השדים והכאוס המתחולל במקומותינו מזה שני עשורים באשר לשלטון השופטים על חיינו בניגוד לאמור להיות, הוא שלטון "מדינת החוק".
ומכאן, ברי כי כל כוחה וסמכותה של מערכת המשפט ניזון בראש ובראשונה מאמון הריבון, הוא העם. משאבד אמון הציבור במערכת המשפט קיימות אך שתי חלופות: על מערכת המשפט לתקן עצמה בהתאם לתקנות והסטנדרטים הציבוריים הנדרשים והמוסכמים, או להיות מוחלפת, מהותית ופרסונלית, בטובה ממנה. מערכת משפט הסוטה מהנתיב הציבורי המוסכם הופכת שלא בטובת כולנו ליישות בועתית היוצאת מכלל שליטה והעלולה להוליכנו למחוזות האנרכיה.
מערכת משפט הקובעת לעצמה את סדרי יומה בלא שתהיה מחויבת לדין וחשבון לריבון שמינה אותה, תגיע במהרה לגזור גזרות ולשפוט משפט שהציבור אינו יכול לעמוד בהם ומכאן שהינם פסולים.
מערכת המשפט מצידה, חייבת לעמוד על כללים המאזנים בין סמכות הציבור כפי שמתבטאת על-ידי הריבון בחקיקת חוקים, לבין כללי הצדק האוניברסלי. מאידך-גיסא, בעוד חקיקת הריבון הינה אקסיומטית באשר ביטא רצונו באופן מפורש, הרי שהצדק האבסולוטי הינו מושג אמורפי-לעיתים הניתן לפירושים שונים בידי אנשים שונים, כולל השופטים וכולל הריבון. העובדה כי הסמכנו השופטים לפסוק משפט צדק, אין פירושה כי פסיקתם לעולם צודקת, באשר כאמור הצדק אינו חליפה הגזורה לפי מידה אחת בלבד, גם אם אנו רוצים להאמין בכך בכל מאודנו, שהרי הצדק כמוהו כאמת, תלוי את מי שואלים ומתי.
ומכאן, כי אין לשופטים סמכות מוסרית גבוהה יותר משל הריבון, באשר שני הגופים הללו יכולים להיות הן צודקים או טועים באותם נושאים העומדים על הפרק. מכאן גם תובן פסיקת חכמינו כי "אין גוזרים גזרה שהציבור אינו יכול לעמוד בה". הללו כבר הבינו מזה זמן רב כי במאזניים העדינים שבין הריבון למערכת המשפט, בסופו של יום, הציבור, הריבון - הוא שקביעתו מחזיקה מים רבים יותר.

נדרש איזון בין הרשויות

ומכאן, הצורך הברור באיזון מושלם בין הרשויות - המחוקקת והשופטת. אנו נצרכים למערכת שופטת אשר תאזן את שיקול הדעת הציבורי ותחזירו לתלם. מאידך-גיסא, אותה המערכת השיפוטית המחזיקה בידיה ומנכסת לעצמה סמכויות-על, כמוה כהשתלטות עוינת עלינו כולנו. סכנתה לקיום המשטר הדמוקרטי עולה על הסכנה הנשקפת לציבור ממערכת מחוקקת שאינה מתיישרת לפי הדין והצדק. באשר המערכת המחוקקת הינה מערכת נבחרת החייבת דין וחשבון תמידי לבוחר-הריבון בעוד שמערכת המשפט אינה נבחרת ואינה מחויבת בדין וחשבון לא לאלוהים ולא לאדם.
בניגוד לכל היגיון, המקובל והידוע לנו לאמור כי "עם הסמכות באה האחריות", הרי במקרה הפרטי של מערכת המשפט הישראלי נשברים כל כללי ההיגיון, הסדר הציבורי וכללי המנהל התקין באשר זו ניכסה לעצמה, תוך מחטף פוליטי (מפאת מחדלנו ואוזלת ידנו), סמכות אבסולוטית ללא שמץ של שקיפות ואחריות. המוקש המשפטי הלזה נקרא "הכל שפיט" רחמנא לצלן.
למה דומה הדבר? לטיל בליסטי בעל כפתור שיגור אשר שכחנו להתקין בו מנגנון תיקוני-מסלול והשמדה עצמית במידה שסטה ממסלולו. וכך, מששוגר הטיל, איבדנו לתמיד כל שליטה על מעופו, נתיבו ויעדו.
אכן, על-מנת למנוע אנרכיה מוחלטת, אנו מתפתלים ומדחיקים את הידוע לכל בר-בי-רב בדבר התנהלותה העקומה של מערכת המשפט ואונסים עצמנו לקבלה. "שלטון החוק" אנו מכנים זאת, למרות שרבים כבר מכירים בטעות שבכך, המחייבנו לקבל, הר כגיגית, פסיקות שאינן צודקות ואינן חכמות, וזאת בשם הצורך הדוחק בנו בשמירת הסדר הציבורי, לכאורה.
גם לאחר 62 שנות עצמאות נמצאת מדינת ישראל במאבק קיומי. סיכויי השרידות של עמנו בארצו הינם פועל יוצא של אחדותו וליכודו הפנימי. קלקולי מערכת המשפט, ובפרט ראש הפירמידה המשפטית, מפלגים את העם באורח הרסני ואנוש, ובכך מחלישים בעליל את כושר שרידותנו. למזלנו, קלקולי שלטון ונבחרי ציבור ניתנים לתיקון מדי בחירות (לא שהדבר מסתייע תמיד), אך להוותנו איננו יכולים ליישר את הדורי המערכת המשפטית באותה המידה - התיקון שם קשה כספחת, באשר המערכת המשפטית אשר אינה עומדת לעולם לבחירה, מגינה על עצמה ושרידותה הכאוטית באותם כלים ממש שאנו כריבון נתנו בידיה בשם קיום "מדינת החוק", במקום להגן על האינטרס הפרטי והציבורי אשר לשמם נועדה.
מאורעות אחרונים בנושא זה מחדדים את הנאמר לעיל. באם הריבון, באמצעות נציגיו בכנסת ובממשלה, לא יתעשת ויישר את המהמורות וההדורים המתגלים חדשות לבקרים במערכת המשפט שלנו, הרי שאנו צועדים בנתיב ברור לעבר אנרכיה אזרחית ושלטונית המונהגת על-ידי מערכת משפט קלוקלת ובראשה אנשים טרופי-כוח ושררה אשר מעולם לא נבחרו, אין עליהם שמץ של אחריות ואינם חייבים בדין וחשבון לאי מי.
האם עלינו להלין על מספר הולך ומתעצם של אזרחים אשר אינם יכולים יותר לשאת את עוולות מערכת המשפט ומוחים כפי ההליכים הדמוקרטיים המתירים להם זאת?
האם עלינו לחשות לנוכח הטיית או אווילות המשפט מפאת ששופטים מסוימים אינם מסוגלים להתגבר על יצרם ומטים משפט בהתאם לרצונותיהם והאידיאולוגיה האישית שלהם, כאשר הם בועטים ברגל גסה שיקולי אובייקטיביות ואיזון מטעמים שאינם לעניין? עד מתי נעמוד בצידי הדרך ונניח לתהלוכה המעוקמת הזו לחלוף על פנינו באין מכהה?

תאריך:  21/06/2010   |   עודכן:  21/06/2010
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
מדינת החוק
תגובות  [ 5 ] מוצגות  [ 5 ]  כתוב תגובה 
1
נכון, חשוב ובהיר
יוסי שפניר  |  21/06/10 12:16
 
- גם המאמר מחכים, וגם תגובתך
בתיה אבן  |  21/06/10 14:52
2
אתה צודק במאה אחוז והשאלה
היא מי יסיק מכך  |  21/06/10 16:01
3
אם יש במדינה גוף שלטוני שאינו
הישרדות ישראל  |  21/06/10 22:06
4
שלטון העם ורק העם, מזדהה איתך
שימי 1  |  22/06/10 12:08
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
זכי שלום
יש לבחון את אירועי המשט והשלכותיהם בצורה מאוזנת    כפי שתמונת המצב נראית עתה, ניתן לקבוע כי במקביל להיבטים השליליים החמורים היו לאירועי המשט גם היבטים חיוביים מנקודת ראותה של ישראל
אלישיב רייכנר
'יש עם מי לדבר' יורדת משידור
איתן קלינסקי
מה שנראה לי זכות יסוד של אדם, לצערי, לכבוד השופט נעם סולברג, שהיה מועמד להיות שופט בבית המשפט העליון, יש דעה אחרת
אלכס נחומסון
אם להיסטוריונית ברברה טוכמן נותרו כושר כתיבה ואנרגיות לעסוק בנושא מדיני מתסכל, הרי שלבטח היא תשב ותכתוב ספר חדש - "מצעד האיוולת של ישראל"
דודו אלהרר
לא מצאתי את עצמי (הפטריוט) ברשימתו מהיום על אופיו ורצונותיו של הפטריוט הישראלי    על כן, להלן ההסבר ללוי פטריוט מהו
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il