תחת הכותרת "מצור מדיני", סינגרתי לפני כשבועיים על הכוונה להקל במצור על עזה בכל הקשור לסחורה אזרחית. נטען כי הסגר, בתפיסתו של ראש הממשלה
בנימין נתניהו, תכליתו למנוע התעצמות חמאס ואין ביכולתו לשנות את המציאות האיזורית כמו גם להביא לשחרורו המיוחל של גלעד שליט משבי חמאס.
בניגוד לחגיגה התקשורתית, הכוונה להגמיש את המצור החלה בטרם יצא המשט לדרכו, ודאי לפני שנודעו תוצאותיו, אך אופי ההחלטה הסופית הושפע מהמשט באופן ברור ועל כך יש להלין. הסכמת הממשלה להכנסת חומרי בניין לרצועה ראויה לגינוי חמור על כניעה ללחץ בינלאומי וסיכון חיילי צה"ל בעתיד.
חומרי בניין משמשים לצרכים אזרחיים, אך גם חמאס משתוקק להם ברצותו לבצר את עמדותיו לשיפור יכולתו בעימות קרקעי נוסף עם צה"ל. מהיכרותנו את החמאס אין ספק כי כל חומר בניין שיכנס לרצועה ינוצל לצרכים צבאיים, גם פרויקטים בפיקוח בינלאומי לא יזכו למשלוחים שימוענו להם. ראינו את הנגישות הבינלאומית בלבנון, אנו עדים לה גם בעזה ודבר לא השתנה.
תמהני על ראש הממשלה, הבנתו את המצור נכונה בעיני. אינני מבין כיצד נסוג ואיפשר הכנסת חומרי בניין לעזה וכיצד נותן ראש הממשלה אמון בפיקוח בינלאומי שרק אתמול נחשף בכיעורו עת שגינה את פעולת השייטת הנחוצה לשמירה על מדינת ישראל.
וזאת מלבד הנצחון שמעניק במו ידיו לפעילי הטרור ותומכיו. מעתה יאמר כל שונא ישראל בלבבו, כך נכנעת החזקה במדינות המזרח התיכון. זו הזמנה בוטה למשטים נוספים, לפרובוקציות ולטרור. אדוני ראש הממשלה נסחפת ברצונך להקל מדינית על ישראל, חצית קווים אדומים שאתה שירטטת במהלך השנים ונכנעת לטרור. חזור בך.
