נושא האזנות הסתר הוא סוגייה ישנה, שמדי פעם עולה שוב לכותרות עם פרסום כתבות או דוחות על כמות האזנות הסתר השנתיות שמבצעת המשטרה בנפרד מגופי חקירה אחרים כגון: שב"כ, שב"ס וצה"ל. ראוי לציין שהמספרים הנ"ל אינם כוללים האזנות סתר של גופי חקירה פרטיים לצרכים של ריגול תעשייתי, מעמד אישי וכולי - עליהן אין פיקוח של בתי
משפט או מערכת המשפט, אלא אם הדבר מתגלה באקראי או על-ידי תלונה שמוגשת בנושא זה על-ידי אדם פרטי או חברה או גילוי משטרתי.
כמובן, כאשר יש פרסומים על אישי ציבור ובעלי תפקידים רבים בממשל כגון:
אביגדור ליברמן בהיותו מנכ"ל משרד ראש ה
ממשלה,
בנימין נתניהו בהיותו ראש ממשלה - שהאזינו לו בעקיפין תוך האזנה לליברמן שהיה מנכ"ל המשרד, או ל
אביגדור קהלני אחרי שגמר תפקיד של שר לביטחון לפנים, ח"כ וגיבור ישראל; לרשימה זו צריך להוסיף גם את איש העסקים
דוד אפל, שהאזינו לשיחותיו בפרשת "האי היווני" תקופה העולה על שנה, והפרשה האחרונה, "פרשת הנשיקה" של רמון. הבעיה המתעוררת בהאזנות סתר אלה שפורטו לעיל, היא שהן אומנם נעשו על-פי צווי בית משפט, אך חרגו הרבה מעבר למנדט שניתן להן בצו בית המשפט, אם על-ידי האזנה לשיחות של בני המשפחה, כגון: האישה, הילדים ובני משפחה אחרים, לשיחות לא רלוונטיות ואולי אינטימיות, שהן בהחלט מחוץ לתחום ההאזנות שמאושרות בדרך-כלל על-ידי בית המשפט.
בעיה נוספת וחמורה מכולן היא אותן שיחות לא רלוונטיות ואסורות, הן על-פי צווי בית משפט והן על-פי החוק, ההיגיון והצדק, אלא שמחליטים "לתמלל אותן", לשמור אותן ולפעמים, כפי שהוכח במציאות, גם להשתמש בהן לצורכי חקירה או חומר רקע. דברים אלה הם אסורים בהחלט, באיסור חמור, הן על-פי החוק היבש והן בשל פגיעתם בחוק יסוד
כבוד האדם וחירותו וחוק ההגנה על הפרטיות.
כדאי להבהיר נקודה חשובה בסוגייה זו: יש לציין שבזמן האזנה חוקית לשיחות שהושגו בהאזנות סתר, יש ששומעים גם שיחות חריגות לא רלוונטיות ואינטימיות - האיסור חל על הדפסתן, שמירתן בנפרד, ובוודאי על השימוש בהן. במידה שיש חריגות בתחום זה, אי-הבנה או שיקול דעת מוטעה על-ידי הדפסת חומר לא רלוונטי - יש להשמידו בהזדמנות הראשונה.
דוגמה בולטת להתנהגות פסולה ופגומה ניתנה בחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מר
אליקים רובינשטיין, בנושא האזנות הסתר שבוצעו על-ידי ניצב
משה מזרחי, בהן התגלה כי בכספת של מזרחי היה "קלסר" האזנות סתר לא חוקיות תחת הכותרת "קלסר פוליטי", דבר שמזכיר משטרים לא דמוקרטיים או משטרים טוטליטריים רודניים.
בנקודה זו, ראוי להזכיר כי ראש ה-FBI בארה"ב, שכיהן בתפקידו כ-40 שנה ברציפות, מר אדגר הובר, ניהל ספרייה פרטית של תיקים, האזנות סתר וצילומים של כל הדמויות הפוליטיות החזקות והחברתיות, ובזכותם כנראה החזיק מעמד כל-כך הרבה שנים בתפקידו ולאו-דווקא בשל כישרונותיו.
חוק האזנות סתר, התשל"ט-1979, מגדיר "האזנות סתר": האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה. העונש על האזנות סתר שלא כחוק - מאסר חמש שנים. הגופים המוסמכים לאשר האזנות הם: שר הביטחון, למטרות בטחון המדינה, והמשטרה - באישור בכתב נשיא בית משפט מחוזי או סגנו שהוסמך לכך, לפי בקשת קצין משטרה - לצורך מניעת עבירות וגילוי עבריינים, לאחר ששקל את מידת הפגיעה בפרטיות מול חומרת העבירה וכן מפכ"ל המשטרה במקרים מיוחדים ודחופים כמפורט בחוק.
דיווח שנתי על ההאזנות יש למסור לוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, לוועדת חוץ וביטחון, ולוועדה משותפת של שתיהן תוך מתן פירוט על מספר ההיתרים ותוכנם.
יש להדגיש כי בשל מצב הביטחוני המיוחד והרגיש של המדינה וגל הפשע ההולך וגובר בשנים האחרונות, יש צורך להיעזר ביותר "האזנות סתר" כדי להגן על המדינה וביטחונה ולמניעת פשעים חמורים - ומכאן המספרים הגדולים של בקשות ואישורים של האזנות. יחד עם זאת, אסור להיסחף ולבלבל בין האזנות "חיוניות" לבין האזנות שניתנות כלאחר יד, גם במקרים לא חיוניים וחשובים, והעוסקים במשפטים פליליים יכולים להביא לכך דוגמאות בשפע.
הדוח שמוסרת המשטרה מדבר בעיקר על מספר ההאזנות שבוצעו, אך לא מפרט דיו את משך זמן ההאזנות, מספר הפעמים שפנו לבית המשפט להאריך את הבקשות, את הנחיצות, את התועלת ואת התוצאות - וכאן עיקר הבעיה שצריכה להטריד את רשויות החוק, היועץ המשפטי לממשלה ומערכת המשפט.
כידוע, יש לפרט בבקשה של המשטרה את הפרטים החיוניים שהם: היעד המואזן, המטרה, אורך הזמן ושיטת הביצוע. בשנת 2002 היו כ-1,000 האזנות סתר ובשנת 2001 כ-1,700 - וזה על-פי דוח המשטרה שהוגש לכנסת.
כאשר בית המשפט מאשר להאזין לשר לביטחון פנים לשעבר, אביגדור קהלני, משך שלושה חודשים ויותר, והאזנות נעשות גם למשפחתו, לאשתו ולילדיו בנושאים אישיים, אינטימיים ומשפחתיים, ואין בודק מבקר מפסיק את ההליך המיותר והפגום הזה - כאן יש בעיה של פגיעה בפרטיות, בכבוד האדם וחירותו, ומדובר בהפרה גסה של זכויות יסוד כפי שאכן הוכח קבל עם ועדה בזיכויו המוחלט. כאשר מאזינים לאיווט ליברמן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, לשיחותיו עם ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, ואיש לא קופץ וזועק על פגיעה בראש הממשלה, בפרטיותו ובזכויותיו, ואיש גם לא נענש על כך - זאת חריגה ממנהל תקין אם לא יותר מכך, והתוצאות הסופיות ידועות.
לצערי, היועץ המשפטי לממשלה ושר המשפטים, שהם בין המדווחים על האזנות הסתר - לא עשו דבר בנושא, לא התערבו מעשית, לא דרשו חקירה ובדיקה, ובוודאי שגם לא הענישו, השעו או הדיחו את המפירים ברגל גסה את החוק.
על יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, וחבריו לוועדה - לעשות מעשה ולפעול לבקרה, למעקב ולנחיצות של האזנות הסתר השונות כדי לוודא שגם בתקופות קשות לא תהיה הפקרות בנושא, כי בהתחשב בגודל האוכלוסיה בארץ מול אנגליה, הולנד וארצות אירופה האחרות, היחס בין מספר "האזנות הסתר" המאושרות לגודל האוכלוסיה אינו פרופורציונאלי וזה צריך להדאיג.
לאחרונה פורסם פסק דין של בית המשפט העליון (ע"פ 10343/01) בהרכב
אהרן ברק,
דליה דורנר ו
אסתר חיות כי האזנת סתר נחשבת רק במקרה שהיא מתבצעת ON-LINE. לכן, האזנה לתא קולי בכניסה ל-E-Mail, וכן שליפת מידע האגור במחשב, הן דואר אלקטרוני והן הודעה קולית - אינן האזנת סתר, ולכך מספיק צו חיפוש ואין צורך בצו בית משפט, או לפעול על-פי חוק הגנת הפרטיות.
פסק דין חדיש זה רק מוכיח שיש צורך באיחוד של כל האמצעים האלקטרוניים והטכנולוגיות תחת קורת גג אחת בכל הקשור להאזנות סתר, ולא לפצל זאת לחוקים, כמו חוק הגנת הפרטיות ושמירה על שמו הטוב של האדם, אשר חלק מהנושאים שפורטו לעיל נופלים בתחומם. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מקפל בתוכו גם את הדרישה שחייו, מעשיו ופעילותו של אדם, שלא במסגרת עבירות ביטחוניות או פליליות, יהיו מוגנים על-ידי החוק ובתי המשפט, ופורצי הגבולות ייענשו חמורות.
לסיכום, נראה לי שחקירתו המקפת של מבקר המדינה, השופט (בדימ.)
מיכה לינדנשטראוס, אכן תביא את השינוי המצופה ויחד עם זאת לא תפגע בנחיצות השימוש בכלי של "האזנות סתר" במלחמה העיקשת והרצופה בפשע, ובפשע המאורגן בפרט. כמו-כן, ראוי לציין שלהיטות יתר, התלהבות יתר ועודף מוטיבציה, יש בהן, לפעמים, לעוות את המציאות ואת העובדות האמיתיות, וזה לפעמים לא פחות חמור וקיצוני כמו "זדון". מה שברור, חקירה אובייקטיבית לא הייתה כאן, וחבל.
ולעניין השר לשעבר
חיים רמון - אם רמון היה במקורו יהודי יותר מאמין או מסורתי, והיה בוחר לנשק את המזוזה בכניסה לישיבת הממשלה - היה מונע מעצמו את כל הפרשה.
