X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
ביה"ד לעבודה מכיר ברפואה אלטרנטיבית ביהמ"ש המוחוזי שולח נער לרפואה הטיבטית רוחניות בביהמ"ש? לא - אלו הם רק 'עקרונות היסוד של השיטה'
▪  ▪  ▪
דיקור סיני. פרשנות תכליתית יכולה להוביל למסקנה כי רפואה משלימה - קבילה ולגיטימית [צילום: יח"צ]
ביהמ"ש: על המוסד לביטוח לאומי להכיר ברפואה משלימה
ענבל בר-און
מהפכה: נכה תאונת עבודה אשר נתון בכיסא גלגלים ואשר נזקק לטיפולים להקלת הכאב, ביקש מן המוסד לביטוח לאומי מימון לטיפולי רפואה משלימה * המוסד סירב * ביה"ד הארצי לעבודה: עם השתנות העיתים, יש לפרש את המונח "ריפוי" כך שיכלול גם טיפולי רפואה משלימה * שעתה היפה של הפרשנות התכליתית
לרשימה המלאה

"הקטין גודל לחופש. יש לשחררו מאשפוז כפוי"
ענבל בר-און
דברים אלו שנכתבו בחוות דעת מטעם הקטין ואמו אומצו במלואם על-ידי השופט יצחק עמית * קטין שאושפז בכפייה, תוך מאבקי סמכות קשים בין הפסיכיאטר המחוזי לבית החולים, שוחרר מאשפוז כפוי * מלחמת תרבויות וסמכויות
לרשימה המלאה

כוחו המופלא של עיקרון המידתיות
ענבל בר-און
נער שאושפז בכפייה שוחרר בהוראת השופט יצחק עמית אשר קבע כי האשפוז אינו משיג את התכלית של החלמתו של הנער ממצבו הקרוי בטיבטית "סוק לונג" (תוצר של מדיטצית יתר) * עיקרון המידתיות אמרנו כבר?
לרשימה המלאה

למה זה קורה?
ענבל בר-און
בשבועות האחרונים נחשפה כאן השתלשלות חמורה של פרשת האשפוז הכפוי של הנער בן ה-13: חשד לאונס * הכיצד מקרי ההתעללות כלפי מאושפזים במוסדות פסיכיאטרים רבים כל כך? האם יש קשר לפגיעה המובנית באשפוז כפוי בריבונות האדם על גופו?
לרשימה המלאה

סכנה למפעל הציוני
ענבל בר-און
יש הטוענים כי הערבים הביאו על עצמם את הנכבה כי סירבו לפתרון שתי מדינות לשני עמים * בדיוק כפי שביבי מסרב כעת
לרשימה המלאה

מפרשנות מצמצמת לפרשנות תכליתית
ענבל בר-און
פסק דינו של השופט אברהמי בעניין קורוס ממחיש מגמה של חריגה מפרשנות מצמצמת בדין הפלילי ומעבר לפרשנות תכליתית * האמנם פרשנות תכליתית בדין ראויה? או שמא יש לברור את המקרים אשר ראויים לכך?
לרשימה המלאה

לפני זמן לא רב, ביולי שנת 2009, יצא מפי השופט יצחק עמית, שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, פסק דין אשר קובע כי ילד אשר לקה במה שנדמה בהתחלה כ'התקף פסיכוטי', ישוחרר מן המוסד הפסיכיאטרי בו נכפה עליו טיפול פסיכיאטרי כפוי, ויקבל בביתו - באמצעות אימו המסורה - טיפול אלטרנטיבי מתחום המדיטציה. בפסק הדין ההוא, הכיר השופט עמית באפשרות כי מה שנחזה בתחילה כ'מצבו הפסיכוטי של הילד', אינו אלא 'סוק לונג', היינו, תוצר לוואי של עודף מדיטציה, וכפי שמדיטציה הביא את הילד למצב זה, כך גם מדיטציה תוציא אותו ממצב זה - בבחינת "מי שבישל את הדייסה יודע גם איך לאכול אותה", או "מי ששחרר את השד מהבקבוק יודע גם כיצד להשיבו לשם". פסק הדין ההוא, למעשה - הכיר בנסיבות מסוימות, בעדיפות הרפואה המשלימה על פני רפואה קונבנציונלית. מהו המנגון המשפטי שאפשר זאת? באותו פסק דין היה זה עיקרון המידתיות אשר מכוחו נדרש השופט לבחון - בלא משוא פנים - טיפול רפואי אשר יתאים לצרכיו הקונקרטיים של אותו ילד - עיקרון המידתיות הביא את השופט יצחק עמית דאז לבחון את התאמת הטיפול הפסיכיאטרי שנאלץ הילד לעבור בכפיה - למצבו - ומכוח אותו עיקרון קבע השופט עמית שטיפול כפוי ל"ילד שגודל לחופש" - אינו יכול להתאים. באותה פרשה לא התיימר בית המשפט - כמו אותם ביטניקים של שנות השישים - לקרב עצמו לתורות המזרח או לשיטות ריפוי אלטרנטיביות - הוא פשוט הפעיל באופן ראוי עיקרון משפטי מוכר. הוא לא היה רדיקל. הוא היה שופט ממוצע, שמרן, אשר אמון על המסורת המשפטית ועל בחינת החלטות מנהליות לאור עיקרון המידתיות, ולאור זאת הוא מצא שכליאה במוסד פסיכיאטרי וסימום כפוי אינה יכולה להתאים לילד שגודל לחופש, וכי הגדרתו של הילד כ"לוקה במצב פסיכוטי" אינה עולה בקנה אחד עם מכלול הנסיבות שהוצגו ועם מכלול הנתונים הרפואיים והאחרים של הילד, אשר הצביעו על אפשרות כי מצבו הוא מצב הנובע מ'עודף מדיטציה' ואשר ידוע, מוכר ומטופל בטיבט ובקרב קהילת המודטים בארץ.
שופטים, הם כידוע, אנשים שמרנים מאד. תהליך מינוי השופטים מוודא מראש כי לא חריגים ונון קונפורמיסטים ימונו כשופטים, אלא אך ורק מי שיכולים להזין ולמלא את צרכי המערכת. אז כיצד בכל זאת מגיעים שופטים, לא פעם, להכעות מכוננות בהיסטוריה המשפטית אשר נלמדות בפקולטאות למשפטים כמודל לחדשנות? התשובה נעוצה בגנריות של שיטת המשפט, במונחי השסתום שבה, וביכולתה להכיל חידושים.
שיטת המשפט שלנו מכילה מונחי שסתום רבים, כגון עוולת הרשלנות, עיקרון תום הלב, עיקרון המידתיות, עיקרון הסבירות, פרשנות תכליתית, ועוד. מונחים אלו הינם מונחי סל גנריים אשר מתווים עקרונות כלליים בלבד, כאשר על התוכן להווצק לפי נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה, ובשים לב לנתוני רקע חברתיים, סוציאלים, תרבותיים וכו'.
כך אירע שילד בן 13 אשר אושפז בכפיה מצא את עצמו משוחרר בידי השופט עמית ומופנה לטיפול אלטרנטיבי. עיקרון המידתיות הכיל בתוכו אפשרות כללית, גנרית, ולפיה יש להתאים את אופי הטיפול לנסיבות המקרה, והתוצאה שהתבקשה מישום עיקרון גנרי זה בנסיבותיו הקונקרטיות של אותו ילד הייתה, שהילד יקבל טיפול אלטרנטיבי מתחום המדיטציה - בקהילה, ולא יקבל טיפול פסיכיאטרי כפוי שאך ורק מזיק לו. הוא הדין בפסק הדין בעניין אבנר עוקרבי - פרשנות תכליתית של המונח "ריפוי" הוא כל מה שיוביל ל"ריפוי". פרשנותו הדווקנית של המוסד לביטוח לאומי, כאילו "ריפוי" תחום למה ש"כתוב בחוק" לא עמדה, מהסיבה, שריפוי הוא ריפוי הוא ריפוי, הוא כל מה שמשפר ומקדם את מצבו של החולה והמשתקם, ואם רפואה משלימה מקלה על כאבים, אדרבה.
עקרונות היסוד של שיטת המשפט שלנו, אם כן, הם קבועים אך משתנים גם יחדיו. המסגרת הינה קבועה.
המסגרת לעולם תשאר שורה של עקרונות יסוד כגון פרשנות תכליתית, עיקרון תום הלב, עיקרון המידתיות, עיקרון החוקיות, סבירות, וכיוצא בזה. אלא מאי? שהתכנים ישתנו לפי השתנות העיתים, לפי הנסיבות אשר מצדיקות את ההכרה בתוצאה כזו או אחרת, ולסל זה נכנסות גם תפיסות חברתיות ורפואיות ומדיניות חדשניות, הכל במסגרת גמישותם של מונחי השסתום ועקרונות היסוד של השיטה.
מה הלאה?
עקרונות היסוד של השיטה, יכולים להוביל לחדשנות פוליטית. האם המשך ההתנחלות ביהודה ושומרון מיטיב עם המדינה? האם הוא ממלא את התכלית של בטחון המדינה, שרידות המדינה לטווח הארוך, וחוסנה? היות ובטחון המדינה מורכב לא רק מיכולותיה הצבאיות של המדינה, מיכולותיה להשיג כל מבחוח בכל 'חור' במפרץ הפרסי, מיכולותיה להביך שליטים סורים עם הפצצת כורים או לשלוח מטוסים לאירן, אלא גם ממצבה המדיני בעולם, ומצדקתה המוסרית ("צדקת הדרך"), יש לבחון כיצד 'מפעל ההתנחלויות' משפיע על כל אלו. כך שבפועל, גם אם יש מי שסבורים שבאופן נקודתי ההתנחלות תורמת לבטחון המדינה כי "כך לא נכנעים לערבים ולעולם", הרי שבפועל, ההתנחלויות מדרדרות את מעמדה של ישראל בעולם, מונעות ממנה לייצר בריתות עם מדינות חשובות, מסיתות את הדיון מן הגרעין האירני לשכונת שיח' ג'ארח, מציגות את המפעל הציוני כמפעל של כיבוש ולא כמפעל המדיני - מן הצודקים שקמו בעולם, מתישות את כוחו של צה"ל במרדפים אחרי ילדים מיידי אבנים ובעמידה במחסומים תחת שיתכונן למשימותיו האמיתיות, מסכלות פתרון של שתי מדינות וממיתות עלינו אסון של מדינה דו לאומית שסופה שתהא מדינת הלכה מוסלמית, ושוחקות את ה"מראה הארנק והחרב" שלנו, הלא היא צדקת דרכנו, הכלי המרכזי בכינון חוסנה של המדינה היהודית.
אם נבדוק את התאמת הרחבת מפעל ההתנחלויות לתכלית של חוסנה של ישראל, נגלה כי מפעל ההתנחלויות מחליש את חוסנה של המדינה, מקרב את קיצה ומטיל עליה חורבן. זו המסקנה המתבקשת מפרשנות תכליתית ומבדיקה - לאור עיקרון המידתיות, של מפעל ההתנחלויות.
העובדה שביהמ"ש אינו אומר את דברו (שלא לדבר על סתירה לחוק הבינ"ל), נובעת מכך שבניגוד לתדמית, ביהמ"ש הינו פסיביסט ולא אקטיביסט, הוא חושש לגעת בסוגיות פוליטיות נפיצות ולהרגיז והוא די קונצנזוסיאלי. אין לו אומץ להציל את ישראל מעצמה, ישראל אשר זקוקה למבוגר אחראי אשר יפסיק את הסחרור שהוא נתונה בו מאז מלחמת ששת הימים, ממש כמו אלכוהוליסט חסר מודעות עצמית אשר זקוק ל'מבוגר אחראי' שיאשפז אותו בניגוד לרצונו במוסד לגמילה.
זו דוגמה אחת מיני רבות לרעיון ולפיו עקרונות היסוד של השיטה טומנים בחובם זרעי רפורמות חברתיות, בהיותם עקרונות גמישים וגנריים.
עקרונות אלו הופעלו בדוגמאות שסיפקתי לעיל בענייני רפואה ובריאות, אך לביהמ"ש העליון אין את האומץ - אותו אומץ שיש לשוטר אשר רואה אדם מתאבד על גג בניין - לעצור את סחרור מפעל ההתנחלויות - מצד איוולת שסופו לקבור את המפעל הציוני מתחת לערימות העפר של תפוח ועופרה.
ונשוב לענייני רפואה....
אין לי כל ספק שהקורא אשר נטה להסכין עימי כאשר דנתי בפרשנות תכליתית של ענייני רפואה, כבר איבד אותי לחלוטין כאשר התחלתי לדבר על עניין ההתנחלויות, וניתן להניח שהוא כתב טובקבק על כך שאני עובדת בשירות הרש"פ ואבו מאזן, או פשוט נטש את קריאת המאמר.
ובכ"ז אני רוצה לשוב לענייני רפואה, ולהמחיש כיצד אך ורק צעדים ראשוניים בלבד נעשו בעניין זה בתחום הפרשנות התכליתית והחלת עקרונות היסוד של השיטה על סוגיות רפואיות. ניקח לדוגמה את סוגית האשפוז הכפוי. החוק כיום מאפשר לפסיכיאטר מחוזי לקחת אדם בכפייה למוסד סגור, שם הוא יחווה שורה ארוכה של אקטים ברוטאליים ואלימים, כגון סימום כפוי, קשירה למיטות קשירה, שלילת חירות ושלילת זהותו גאדם על-ידי הלבשתו בכותונת משוגעים ותיוגו כ"חולה". רוב האנשים שעוברים "חוויה" זו מדווחים על טראומה קשה מנשוא, כמוה כאונס. המחוקק ובתי המשפט שלנו קובעים כי חדירה לגופו של אדם בניגוד לרצונו היא "אונס". בית המחוקקים שלנו, כמו גם בתי המשפט שלנו, מכירים בכך שאישה או גבר או ילד או ילדה שגופם נפלש בניגוד לרצונם, נפשם נהרסה ונחתכה, הם ינזקו לשארית חייהם ויזקקו לטיפולים פסיכולוגים ממושכים ולטיפול ארוך בכדי להפחית מקצת מעוקצה של הטראומה. אותם בתי משפט עצמם, ואותם בתי מחוקקים עצמם, סבורים שאם אדם תויג כ"חולה נפש" ניתן לפלוש לגופו בניגוד לרצונו וזאת בכדי "לרפא" אותו למרות שאלו הם אותם בתי משפט ובתי מחוקקים שמכירים בכך שפלישה לגופו של אדם בניגוד לרצונו היא הטראומה הקשה ביותר שאדם יכול לחוות, ואשר תוביל לאחד הנזקים הפסיכולוגים והנפשיים הקשים ביותר שיכולים לאירע לנפשו ולרוחו של אדם. היכן טמון הפתרון? פרשנות תכליתית - פרשנות תכליתית של "ריפוי", גם כאשר זה נוגע לסוגית האשפוז הכפוי, הייתה מובילה למסקנה כי אתה לא יכול, באותה נימה, לכלוא אדם, לשלול את זכויות היסוד שלו, להפקיע ממנו את כבודו ואת זכותו על גופו, ועוד "לרפא" אותו, שכן המרכיב העיקרי במצבו הנפשי של האדם הוא רוחו האנושית, אשר מתעצמת כאשר זכויות היסוד שלו מכובדות והאוטונומיה הגופנית שלו נשמרת, ואשר מתרסקת, נשברת ומבוזה, כאשר פולשים לגופו בכוח, כולאים אותו ורומסים את זכויות היסוד שלו, וכאשר שוללים את מעמדו של אדם ומתייחסים אליו כאל אובייקט נטול רצון, דיעות או נשמה.
כבר אמר על זה השופט חשין:
  • פלישה שלא-בהיתר לגופה של אשה, לגופו של אדם, משפילה היא - משפילה ומדכאת. כואבת היא,
    כואבת-במאוד. פוגעת היא - פגיעה חדה וכואבת. מעליבה היא והעלבון עמוק וצורב. נרמס האני,
    הנפש נחתכת, נפגע החופש, נגרעת האוטונומיה של הרצון, נדרס הכבוד.
    (מתוך: ע"פ 115/00 אריק (מוריס) טייב נ` מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 289)
הדברים האלו נאמרו לעניין אונס במובן המיני. הם יפים לעניין אונס גופו ונפשו של אדם במסגרת אשפוז פסיכיאטרי כפוי, ומן הראוי שהמחוקק ובתי המשפט ישאלו עצמם האם באמת ניתן לרפא איזשהו אדם על-ידי שלילת צלם האדם שלו ורמיסת כבודו, והאם אין דרכים חלופיות בנמצא?

תאריך:  09/07/2010   |   עודכן:  09/07/2010
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
שעתה היפה של הפרשנות התכליתית
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
חסרונות הפרשנות התכליתית
MANDANAH  |  9/07/10 17:22
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אלעזר לוין
יזם הנדל"ן הוותיק שהקים עם יולי עופר פרויקטים במזרח אירופה רוכש חברת-שלד בבורסת ת"א כדי להשקיע בארץ    קונסול-הכבוד של מונטנגרו בראיון עיתונאי ראשון
איתן בן דוד
בעת האחרונה, אני חש בניצנים של שינוי בגורמים המעצבים את דעת הקהל    ייתכן שההכרה שמחלחלת לכולנו, אנשי ימין ושמאל כאחד, היא שהמאבק הלאומי שלנו בארץ רחוק מלהסתיים ומי שחשב שאנו קרובים להיות "כמו כל המדינות" התבדה וגילה שלפנינו עוד שנים רבות בהן נצטרך להגן על אחיזתנו בארץ
טובה ספרא
גלי חום קיצוניים צפויים לנו הקיץ    הכלכלה העולמית רוגשת ומתרגשת    המפות לא משקרות - ממשלת נתניהו זוכה לתמיכה רחבה בקרב הציבור    תחזית הכוכבים לשבוע 16.7.10-9.7.10
עו"ד אביגדור ליבוביץ, עו"ד ורו"ח שניר שער
רשלנות בעריכת צוואות מצד העורך ביחס להורשת הנחלה החקלאית, וכן מצד המצווה, היא תופעה נפוצה    כיצד ניתן להתגבר על הבעיה
עקיבה לם
חיילי צה"ל מנועים מללכת למצעד החופש למען גלעד שליט. לא מדובר כאן בסתימת פיות כי אם בסופו של תהליך שהחל לפני 5 שנים
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il