ועדת הבדיקה של אירועי המשט שמונתה על-ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם (מז"א), עשתה את עבודתה נאמנה וסיפקה למועצה-שולחתה את הסחורה. כמו בריטואל קבוע וידוע מראש, גזר הדין כבר היה קיים לפני שהבדיקה החלה. כך באירוע המשט וכך בכתב הפלסתר של השופט התליין וההיפוקרט ריצ'רד גולדסטון ש"חקר" את "פשעי המלחמה שנעשו על-ידי ישראל במהלך מבצע
עופרת יצוקה". הוועדה קבעה שישראל הפעילה כוחות באופן "בלתי מידתי" שמהווה רצח בכוונה תחילה, התעללה וגרמה סבל לנוסעי הספינה התמימים ובשל כך ניתן להעמידה לדין בבית משפט בינלאומי.
מאחר שמדובר במשחק מכור שמתכונתו תלווה אותנו גם בעתיד הנראה לעין, ישראל חייבת לגבש לעצמה מדיניות תגובה ברורה לתקיפה העוינת הזאת שבמסגרת המערכה האוניברסאלית והמשולבת שמתנהלת נגד הלגיטימיות של מדינת ישראל. לצורך התוויית מדיניות כזאת יש לקיים הערכת מצב כללית ולגבש תובנות שעיקרן מי האויב, מה הם יעדיו ומהי דרך הפעולה שלו.
המז"א הוקמה בשנת 2006 כדי להחליף את הגוף שקדם לה – נציבות האו"ם לזכויות האדם. ה"נציבות" עסקה באופן אינטנסיבי ואובססיבי בישראל תוך הפעלה צינית של סטנדרטים כפולים, שיושמו אך ורק נגד ישראל. בשנת 2003 עמד בראש הנציבות נציג לוב, מינוי המדבר בעד עצמו.
המז"א, שאמורה הייתה להראות מקצועית ואובייקטיבית יותר מהנציבות קודמתה, הפכה חיש מהר לעותק משוכפל של אותה הנציבות ואף עלתה עליה בציניות ובאובססיביות בכל הקשור לטיפול בישראל. מיום קיומה גונתה ישראל על-ידי המועצה תשע פעמים על הפרת זכויות האדם, בעוד שאף לא מדינה אחרת זכתה לגינוי דומה.
יהודי? לא שווה זכויות!
בעוד שמגילת זכויות האדם מקנה לכל אדם בכל מדינה את הזכות לחיים, לחירות ולביטחון – שללה המז"א דה-פקטו את הזכות הזאת מישראל ומתושביה, כאשר באופן עקבי היא מגנה כל פעילות של הגנה עצמית ומגדירה אותה בטרמינולוגיה נגטיבית כ"תוקפנות" במקרה הטוב, וכ"פשע מלחמה" בדרך כלל. בכך מצהירה מז"א כי ישראל היא מדינה סוג ב', נטולת הזכות להגן על תושביה והאזרח הישראלי אינו שווה זכויות ביחס לשאר אזרחי העולם, וזאת בניגוד גמור לעיקרון בסיסי של מגילת האו"ם – שוויון מוחלט בין כל חברותיה. מבחינת המז"א, צריך נציגה של ישראל באו"ם לענוד טלאי צהוב על חליפתו.
המז"א גם הפכה למעין גולם שקם על יוצרו כאשר המזכירים הכלליים קופי אנאן ובאן קי-מון העלו לא פעם תהיות על התנהלותה של המז"א, מבלי יכולת להשפיע על פעולותיה והחלטותיה.
המז"א מהווה כיום ראש חץ במתקפה כללית שמתקיימת על הלגיטימציה של ישראל כמדינת העם היהודי, מתקפה שמנוהלת על-ידי ברית טמאה של האיסלאם הקיצוני, ארגונים פלשתינים ופרו-פלשתינים, שמאלני חו"ל, שמאל רדיקלי ישראלי על השמצותיו וחרמותיו, ואסופה של אנטישמים מוסווים וגלויים. הרכבו של הגוש העוין הזה מעיד על מהותו האמיתית. מדובר בשילוב אינטרסים של כל הגורמים ששוללים את קיומה של מדינת ישראל ממכלול הטעמים. דתיים פנאטיים, טריטוריאליים, אנטישמיים ונושאי נס של אידיאולוגיה אוטופית שעיוותה לחלוטין את יכולתם של מעריציה לפרש את המציאות כפי שהיא. בין מרכיבים אלו מתקיים שיתוף פעולה הדוק שכולל הזנה, דרבון וליבוי הדדי.
המתקפה הזאת גרמה לישראל להילחם במספר חזיתות מבית ומחוץ, כאשר הכלים שברשותה אינם מספקים מענה הולם לסוג אמצעי הלחימה שהאויב מפעיל - אמל"ח המורכב מתעמולה מרושעת, מסילוף עובדות ומאטימות מוחלטת לכל טיעון עובדתי, צודק ואמיתי שישראל מעלה.
אי-שיתוף פעולה - בלי גמגומים!
מאחר שכך, ישראל חייבת להצהיר באופן ברור שלא תשתף פעולה באופן סופי ומוחלט לא עם מז"א ולא עם כל גורם מטעמה, ועליה לעמוד בעקביות מאחורי הצהרה זו. כל גמגום וניסיון לרצות את הגורמים האלה, חסר-תועלת לחלוטין ובמרבית המקרים מזיק מאשר מועיל. מובן שהחלטה כזאת לא תהפוך את ישראל ליקירת הקהילה הבינלאומית, אך במצב שהתהווה זה הרע במיעוטו. צריך לצפות את הנזקים והתוצאות בתחום המשפטי ובתחום יחסי החוץ ולהיערך לכך בזמן כדי שנוכל להתמודד בהצלחה עם האיומים הצפויים מפעילותה העוינת של מז"א.
אין בדברים אלו אמירה שהעולם כולו נגדנו. אין זה כך. ארה"ב, אוסטרליה, גרמניה ומדינות אחרות באירופה ובאסיה תומכות בדרך כלל בישראל מול פעולות האיבה של הברית הטמאה. חשוב לחזק את ה"קייס" שלנו בקרבם ובקרב דעת הקהל שבמדינות אלו.
מדובר בקרב בלימה שיש לנהלו עד לשינוי במאזן הכוחות הגלובלי שצפוי במוקדם או במאוחר. המערב יתעשת לנוכח הכיבוש הפנימי הזוחל האיסלאמי שגורם לכרסום זהותם של עמי ארצות אירופה, ולנוכח צמיחתו של הגוש האיסלאמי-קיצוני עם חבירתה של טורקיה הארדואנית לציר הסורי-אירני. כשה"סדר החדש" יתגבש ויתייצב, ויהיה ברור מי נגד מי ומי הם הרעים בסיפור הזה ומה כוונותיהם, יאלץ המערב לנקוט עמדה ברורה גם בסוגייה של ישראל. עד אז צריך להחזיק מעמד - ואנחנו נחזיק.
