כאשר שומעים וקוראים את מה שכתב ואמר אהוד א' על אהוד ב' מיד נכנסים לדילמה: אמת או עלילה? למי להאמין? שהרי, בעוד הראשון נאלץ להיפרד מכיסאו לטובת כיסא חלופי, לא מעור של צבי, שהציבה עבורו הפרקליטות בבית המשפט, לאחר שהואשם בביצוע מעשים פליליים-לכאורה, השני עדיין ממשיך לשבת על כיסא מרופד מעור של צבי, גם אם מתנדנד וגם אם ידיו אוחזות בו באחיזת צבת. רוצה לומר יש לנו כאן עניין עם פרסונה נכלולית מול פרסונה נורמטיבית. ולא היא.
בין אהוד א' לאהוד ב' ישנם הרבה נקודות השקה. אהוד א' נתפס בציבור כראש הממשלה הכי מושחת שהיה לנו אי פעם. אהוד ב' נחשב לשר הביטחון הכי מופקר והכי שנוא שהיה לנו אי פעם. שניהם, למרות הקריירות השונות שפיתחו, נחשבים לאינטליגנטים, נהנתנים, אמידים מאוד ולא פופולריים. שניהם קרובים בגיל, שניהם זכו לעמוד בראש מפלגתם לאחר שנהנו באור מן ההפקר: אהוד א' "שודרג" לאחר התמוטטותו של
אריאל שרון, אהוד ב', כרגיל, ניצל את תומכיו כדוגמת פואד בן-אליעזר,
אופיר פינס ו
איתן כבל, כדי לנצח בפריימריז את עמי אילון, לעמוד בראש המפלגה ולהתמנות מטעמה לתפקיד שר הביטחון במקום
עמיר פרץ.
אולם, בכל זאת יש הבדל מהותי בין השניים: בעוד שאהוד א' נחשד בפלילים, התפטר מתפקידו כראש ממשלה, נחקר ומסר גרסאות, גם אם הן לא מחזיקות מים, ומקורביו נחקרים בזה אחר זה (
שולה זקן,
אורי מסר, רייצ'ל ריסבי ועוד), הרי שאהוד ב' עושה ויעשה הכול כדי לא לתת הסברים על מעלליו, וכדי להתחמק מחקירה שסיומה, מן הסתם, יוביל אף אותו לספסל הנאשמים. כך, למשל, נהג בסיפור העמותות (אגב, איך זה שאף אחת מהעמותות העוסקות בניקיון כפיים ציבורי לא ביקשה לפסול את מינויו של בוז'י הרצוג לשר, למרות שבחר לשמור על זכות השתיקה בחקירותיו בעניין העמותות?!), כך נהג כשהעסיק מטפלת זרה ללא רישיון עבודה, כנ"ל כשבזבז מיליונים מכספי ציבור על אירוח בסלון האווירי בצרפת ובחגיגות יום העצמאות בקריה, כנ"ל כשרעייתו ניצלה את מעמדה כאשת שר כדי להטיב עם חברות כאלה ואחרות ובכך לקדם את ענייניה הכספיים, וכנ"ל כשמיליונים זרמו לחברה שבבעלותו בזמן שהוא מכהן כשר ביטחון ("העברתי את החברה לשתי בנותיי").
אהוד ב' הוא מושחת. נקודה. ושלא יגידו לכם "האיש חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו", כי האיש הזה יעשה הכול כדי שאשמתו לא תוכח, ולראייה - ההגנה המופרכת שהוא מעניק למערכת המשפט הדיקטטורית שלנו, כולל ללקק לנשיאה
דורית ביניש הנשואה לעו"ד המושחת
יחזקאל ביניש ולשותפתה לדרך ולכס השיפוט
עדנה ארבל, שהיא עצמה נגועה בשחיתות (נטלה מהקופה הציבורית כספים שלא כדין ומעולם לא השיבה אותם).
אהוד ב' הוא גם סכנה לביטחון שלנו כאן בארץ הפריכה והשבירה הזו. התנהלותו מול הרמטכ"ל
גבי אשכנזי וצמרת צה"ל, בעיקר בשנה האחרונה, מעידה המון על האיש, סדרי העדיפויות שלו וגם, תתפלאו, על מבנהו הנפשי (ואני לא איש מקצוע בתחום, אבל בשביל לאבחן אותו לא צריך להיות איש מקצוע בתחום; די לעקוב אחר ההחלטות התמוהות שהוא מקבל).
ומה הוא אומר להגנתו? לא הרבה, למעט חזרה על המנטרה השחוקה: "אני הוא זה שגרם לכך, ש
אהוד אולמרט יתפטר מתפקידו כראש הממשלה לאחר חשיפת פרשת טלנסקי". והאו, אני ממש נפעם. מישהו צריך להעניק לו את הצל"ש השישי שלו, לאחר שנחשף כי הוא זכה לקבל כבר חמישה צל"שים. והמישהו הזה הוא לא אני. כי לי יש סיפור נחמד בשבילו, בשביל אהוד ב': לפני שלושים שנה ויותר כיכב מוטלה שפיגלר בקבוצת הכדורגל מכבי נתניה, בעוד שבהפועל ב"ש כיכב אברהם נומה. גם שפיגלר וגם נומה היו חלוצים, אבל שפיגלר היה יותר טכני, בעוד שנומה היה יותר "נשמה". באחד המפגשים בין שתי הקבוצות, כמדומני שהיה זה בעונה שב"ש זכתה באליפות (ראשונה) ונתניה הייתה סגניתה, החליט המאמן דאז אמציה לבקוביץ, כי נומה, למרות היותו חלוץ כובש, ייקח על עצמו משימה נוספת: לשמור על שפיגלר שמירה אישית. וכך קרה אפוא, שבעשרים-שלושים הדקות הראשונות של המשחק שפיגלר לא הצליח לגעת בכדור, אבל בעיטות ברגליים הוא חטף מנומה למכביר. "מה יהיה הסוף", שאל שפיגלר את נומה, "ככה זה לא יכול להימשך". "אתה צודק", השיב לו נומה, "לכן אני מציע ששנינו נצא מהמגרש כבר עכשיו". האגדה האורבנית מספרת כי אכן זה מה שקרה.
והנמשל? מר אהוד ב', היית צריך לעזוב את המגרש הפוליטי יחד עם אהוד א'. ומשלא עשית זאת בעצמך, אני מקווה שמפלגתך תעשה לך זאת כבר בימים הקרובים - ויפה שעה אחת קודם.
