אישית, הזכייה שלי במדליית ארד באליפות אירופה הייתה מרגשת מאוד, אולי יותר מכל זכייה אחרת מבעבר. ובכלל, הספורט הישראלי השיג השנה לא מעט בזכות השקעה נכונה שנעשתה בשנים האחרונות. לצערי זה כנראה ייעצר בשנים הבאות כי ההשקעות נפסקו. אבל אירוע הספורט הגדול של השנה בעיניי, הוא גם האירוע הגדול בעולם כולו. מדובר כמובן במונדיאל 2010 שנערך בפעם הראשונה ביבשת אפריקה. לא אמציא סיפורים ואגיד שצפיתי בכל המשחקים. השלבים הראשונים היו פחות מעניינים ורמת הכדורגל לא הייתה גבוהה. קשה לי לראות משחק כדורגל אם אין לי אינטרס בו בתור אוהד, או שלא מופגנת בו רמה גבוהה. בשלבים המתקדמים הרמה עלתה, היו משחקים טובים מאוד, והפכתי לצופה מן המניין. שמחתי לראות את הנבחרת הספרדית זוכה בגביע, לראשונה בהיסטוריה. הספרדים היו הכי טובים, ולא תמיד דווקא אלה זוכים בתארים. כבר הרבה שנים דיברו עליהם כמועמדים, אבל הפעם, עם דור כל כך מוכשר של כדורגלנים, כבר אי-אפשר היה למנוע מהם לקחת את התואר היוקרתי הזה. אהבתי במיוחד את הגישה ההתקפית למשחק של דויד וייה. חלוץ נהדר שכל הזמן דוחף קדימה ומבקיע שערים מחצאי הזדמנויות. בכלל, אני חושב שאם ספרד הייתה עם אוריינטציה קצת יותר התקפית, היא הייתה נבחרת מושלמת. הם משחקים שוטף, מתמסרים נהדר, אבל הרבה פעמים לא מספיק חדים ברחבה של היריב. מי שהכי הרשימה אותי בטורניר מהבחינה הזו הייתה נבחרת גרמניה. הניצחון שלה על ארגנטינה ברבע הגמר היה קונצרט של כדורגל.