מר פלצ'י פוטר בנובמבר 2007 מתפקידו כסמנ"ל תפעול וכחבר הנהלה בחברת מכתשים. במהלך השנים, הוסדרה העסקתו של מר פלצ'י בצורות שונות. עד ליום 2.9.1996 הוסדרו תנאי העסקתו במסגרת הסכם קיבוצי. ממועד זה ועד לסיום העסקתו, הועסק מר פלצ'י בחוזים אישיים, ובין היתר: הסכם עבודה אישי שנחתם בין מר פלצ'י למכתשים ביום 2.9.1996; נספח להסכם עבודה אישי שנחתם ביום 15.5.2002; והסכם עבודה אישי שנחתם ביום 15.11.2004 ובו עודכן שכרו החודשי . הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לשאלת תחולתו של נספח הפנסיה וכן ביחס לפרשנותן של הוראות שונות בהסכם 2004.
עם סיום העסקתו, קיבל מר פלצ'י ממכתשים תשלומים אלה: שלושה חודשי הודעה מוקדמת בתשלום מלא, כולל תנאים נלווים; שישה חודשי הסתגלות בתשלום מלא, כולל תנאים נלווים; פיצויי פיטורים בסך של 2,049,390 ש"ח (שכללו תשלום השלמת פיצויים של 1,411,869 ש"ח בנוסף לשחרור הכספים שנצברו על שמו בקרנות גמל כרכיב פיצויים בסך של 637,521 ש"ח); פדיון ימי חופשה בסך של 125,756 ש"ח.
הוא פנה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע ותבע מליוני שקלים נוספים, בטענה כי זהו הנוהג בחברה, תוך שהוא מבקש לעיין בהסכמי השכר והפרישה של עובדים אחרים בחברה. ביום 7.9.2009 הגיש מר פלצ'י "בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים". הבקשה נסמכת על טענות בדבר הנהוג במכתשים ביחס לכלל העובדים או ביחס לעובדים בכירים או עובדי הנהלה אחרים. כך, למשל, מצוין בבקשה בהתייחס לטענות ההגנה של מכתשים:
- כי בכירים אחרים במכתשים שהועסקו על פי חוזים שבהם הוראות כמו בהסכם 2004 קיבלו עם סיום העסקתם פיצויי פיטורים בשיעור מצטבר של 225%, וכי הדבר משליך על פרשנות הסכם 2004;
- כי לכל עובדי ההנהלה הבכירים שפרשו מעבודתם שולמה פנסיה תקציבית ופנסיית רשות כקבוע בנספח הפנסיה, לתקופה כוללת של כעשר שנים;
- כי הנוהג החד-משמעי במכתשים הוא כי לא קיימת תיקרה לפדיון ימי חופשה וכי ימי חופשה שלא נוצלו נפדים הן על ידי עובדים הכפופים להסכם קיבוצי והן על ידי מנהלים המועסקים בחוזים אישיים, וזאת לפי ערכם בתוספת מקדם 12%.
- כי מענק אי-ניצול ימי מחלה שולם לכל עובדי מכתשים, הן לעובדים שבהסכם קיבוצי והן לעובדים שבהסכמים אישיים, כשנוסחת החישוב שפורטה בהסכם הקיבוצי שימשה גם לחישוב המענק לעובדים בהסכמים אישיים.
על כן הוא ביקש לעיין בהסכמי עבודה ופרישה של עובדים בכירים אחרים בחברה (תוך מחיקת שמותיהם), וכן "דו"ח המפרט את כלל העובדים אשר בעת סיום עבודתם מחקה להם המשיבה יתרות ימי חופשה שלא נוצלו או שלא פדתה את יתרות החופשה הבלתי מנוצלות בתקופת עשר השנים האחרונות תוך מחיקת פרטיהם המזהים של העובדים", ועוד.
חברת מכתשים התנגדה בימוק כי מר פלצ'י לא הביא כל ראיות עליהן הוא סומך בקשתו, וכי המסמכים המבוקשים ע"י מר פלצ'י יובילו לפגיעה קשה בפרטיותם של עובדים אחרים.
בית הדין האזורי לעבודה נעתר חלקית לבקשתו של מר פלצ'י והורה לחברת מכתשים להמציא את המסמכים המתייחסים למנהלים, סמנכ"לים ועובדי הנהלה בחברה, שנחתמו בחמש השנים האחרונות (מיום סיום עבודתו של התובע במכתשים), תוך הסתרת הפרטים המזהים של העובדים, כמו גם טפסי 161 וטפסי גמר חשבון.
חברת מכתשים ערערה.
|
לטענת מכתשים החלטת בית הדין האזורי לעבודה פוגעת פגיעה קשה ביותר בפרטיותם של צדדים שלישיים, עובדים אחרים, וכי המדובר במידע רגיש שחלה ביחס אליו חובת סודיות ואין לחשפו ללא ידיעתם והסכמתם של העובדים האחרים, וכי המדובר בקבוצה מצומצמת יחסית של עובדים בכירים שהיו עמיתיו של מר פלצ'י במשך שנים ארוכות, כך שגם מחיקת פרטיהם המזהים לא תועיל לשמירה על פרטיותם; וכן כי הפגיעה בפרטיות העובדים האחרים חמורה במיוחד נוכח העובדה שלא ניתנה לעובדים שפרטיהם יגולו זכות טיעון; וכי יש לאתר דרך חלופית להשיג את המידע המבוקש ע"י מר פלצ'י בלא פגיעה בזכות הטיעון של העובדים האחרים, וכי הצו שניתן הוא גורף ובלתי מידתי, הן ביחס לסוג בעלי התפקידים שניתן ביחס אליהם (שחלקם אינו בדרגתו של מר פלצ'י) והן ביחס לנתוני העסקה ופרישה (שחלקם אינו מוזכר כלל בכתב התביעה).
עוד גורסת מכתשים כי מר פלצ'י ביסס את תביעתו על טענת נוהג אשר לא נתמכה בראיות כלשהן והסתפק, תחת זאת, בטענות בעלמא בדבר נהגים הקיימים לכאורה – במכתשים.
מנגד טוען מר פלצ'י כי היקף גילוי המסמכים הוא עניין הנתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וכי, ככלל, אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וכי הרלוונטיות של המסמכים עולה מתוך רשימת הפלוגתאות המוסכמות בין הצדדים, וכן כי קיום הנהגים הנטעים עולה ממסמכי מכתשים, ובעיקר מנספח הפנסיה ומסעיף 15 להסכם שנחתם בשנת 2004.
מר פלצ'י אינו מתנגד כי פרטים מזהים נוספים ימחקו מו המסמכים הנוגעים לעובדים אחרים. כן גרס – דרכים חלופיות להשגת המידע כגון הזמנם של העובדים האחרים, או מי מהם, לעדות, אינן יעילות יותר ורק ידחו את הטיפול המשפטי בשאלה למועד מאוחר יותר של ההליך.
|
- גילוי מסמכים בבית הדין לעבודה - תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 קובעת כי "בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". הוראת תקנה 46(א) נועדה להבטיח "משחק בקלפים פתוחים" והבטחת יעילות הדיון". חובת הגילוי היא ממטרות העל של ההליך השיפוטי 'להוציא כאור משפט'" (עע (ארצי) 1185/04 אוניברסיטת בר-אילן –ד"ר צמח קיסר (24.03.05)).
- הזכות לעיין במסמכים אל מול זכויות ואינטרסים אחרים - הזכות לגילוי ועיון הגלומה בתקנה 46(א) היא זכות דיונית, שנועדה לאפשר הגנה על זכויות מהותיות. ככל זכות דיונית או מהותית, גם זכות זו צריכה להיבחן באמצעות מלאכה שיפוטית של איזונים, אל מול ערכים ואינטרסים אחרים ובהתייחס לנסיבות המקרה. "כנגד עקרון הגילוי ניצבים ערכים של יעילות הדיון; הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד-המגלה; ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים, ובכללם הגנה על פרטיותם. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה".
- תקנה 46(א) אל מול הזכות לפרטיות - "הזכות לפרטיות היא מהחשובות שבזכויות האדם בישראל... 'היא אחת החירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי'... שורשיה נעוצים עמוק במורשתינו היהודית... היא מוכרת על ידי המשפט המקובל הישראלי כזכות אדם".
- המידע המתבקש ע"י מר פלצ'י פוגע בפרטיותם של העובדים האחרים - "מידע הנוגע להכנסתו ולמצבו הכלכלי של אדם חוסה תחת הגנת הפרטיות, ושימוש בו בלא הסכמתו פוגע בפרטיותו" (בע"מ 3542/04 פלוני נ' פלונית, פסקה 11, 20.6.2005 , ,בג"ץ 5133/06 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, פסקה 13 וההפניות שם, 9.2.2009). בית המשפט העליון קבע, כי במקרה בו המידע המבוקש הוא של צד שלישי, שאינו צד להתדיינות, ינתן צו המורה על גילוי מסמכים רק "בנסיבות נדירות ביותר".
- האיזון הראוי בין זכותו של צד להוכיח את טענתו בראיות לבין זכותם של צדדים שלישיים לפרטיות - "ערך עשיית משפט צדק הוא ערך ההולם את ערכי המדינה והוא נועד לתכלית ראויה; מקום שלהגשמת תכלית זו נדרש לחדור לצנעת פרטיותו של אדם, ובלעדי חדירה כזו לא ניתן להגשימה, יש ואין מנוס מפגיעה בזכות היסוד. עם זאת, האיזון בין זכות ההגנה על הפרטיות לבין צורכי עשיית משפט צדק מחייב עמידה על דרישת המידתיות. הפרת הפרטיות מוצדקת רק מקום שקיומו של הליך שיפוטי תקין מחייב פגיעה כזו; כל חלופה קיימת המאפשרת קיום משפט תקין בלא פגיעה בפרטיות ראויה למיצוי. בהעדר חלופה כזו, שיעורה של הפגיעה צריך להצטמצם אך להכרחי ביותר, כנדרש לצורכי המשפט. ..... כאשר המידע המוגן שייך לצד שלישי שהינו זר להתדיינות. במקרה זה, אין מדובר בבעל דין שיש לו ענין בהליך. לעומת זאת, הפגיעה הכרוכה בהצגת חומר פרטי השייך לו עלולה להיות קשה ומזיקה. לפיכך, מצבים המתירים פגיעה בפרטיות של צד שלישי על דרך הצגת מידע מוגן הנוגע אליו במשפט-לא-לו הם נדירים ויוצאי דופן ביותר".
- תקנה 46(א) והזכות לפרטיות – שאלת הפרשנות המיוחדת במשפט העבודה - היות ובבית הדין לעבודה פתוחה בפני העותר האפשרות להוכיח עילתו ע"י הצבעה על נוהג שקיים במשפט העבודה – הרי שהאיזון בין זכותם לפרטיות של צדדים שלישיים לבין זכותו לגילוי מסמכים, שונה במקצת. כך למשל חויב בעבר עובד בשירות הציבורי לחשוף את תנאי שכרו בפני עובד ומעביד שהדיינו ביניהם כאשר הוא לא היה צד לדיון (דב"ע תשן/ 29-4 פרושן ואח' – מועצת פועלי חיפה ואח', פד"ע יז 463, 474 (1986)). ברם, בשירות הציבורי על תנאי העבודה להיות "פומביים וגלויים לעיני כל". בעניין אחר התיר בית הדין לעבודה לגלות פרטים על תנאי העסקתו של צד ג', ורק כאלו שהיו נחוצים להוכחת הנוהג, תוך הסתרת פרטים מזהים. בעניין אבנצ'יק זומנו צדדים שלישיים ליתן עדות וזאת בכדי לא לפגוע בפרטיותם ולחשוף את הסכמי השכר שלהם. לסיכום, יש ויותר גילוי מסמכים לגבי צדדים שלישיים לשם הוכחת טענת אפליה, שרירותיות או נוהג, אולם הדבר יעשה בזהירות תוך בחינה דקדקנית של מבחן הרלוונטיות.
- האיזון הראוי שיש לקיים לאור ההלכות לעיל - כשהתביעה מבוססת בעיקרה על טענת נוהג, יידרש העובד המבקש לגלות מסמכים הנוגעים לצדדים שלישיים להביא ראשית ראייה לקיומו של הנוהג, בעיקר כן מקום שתנאי העסקתו ופרישתו הוסדרו בחוזה אישי והטענות לרלוונטיות של נוהג נטענו בלשון כוללנית ולקונית גרידא בכתב התביעה. מקום בו נקבע כי ישנה רלוונטיות (על פי שני המבחנים דלעיל) לגילוי המסמכים שהתבקשו, תבחן האפשרות לחלופות אחרות לגילוי לשם צמצום מירבי של הפגיעה בפרטיות. ניתן לחשוף פרטים העסקה של צדדים שלישיים בלא לפגוע בפרטיותם ע"י זימונם לעדות, על דרך של מחיקת פרטים מזהים או ע"י חיוב המעסיק – במקרים המתאימים – בהגשת תצהיר המרכז את הנתונים הרלוונטיים, ללא פרטים אישיים, כתחליף למסמכים, ואם בדרכים אחרות לרבות צמצום סוג המסמכים שגילויים התבקש, היקפם וכדומה
- מן הכלל אל הפרט - החלטת בית הדין האזורי בעניין המצאת מסמכים אִפשרה חשיפה רחבה של מסמכים ונתונים הנוגעים לצדדים שלישיים, עובדים אחרים במכתשים, באופן הפוגע בצנעת הפרט שלהם. הדבר נעשה מבלי שבית הדין האזורי נקט במלאכת האיזון המתבקשת בין הזכות לפרטיות לבין הזכות לעיון וגילוי ביחס לפרטים שגילויים ניתן. היות ומר פלצ'י הועסק בחוזה עבודה אישי – אין לנוהג שום רלוונטיות. עם זאת, אין באמור לעיל בכדי להביע עמדה בכל הנוגע לזכויות הנתבעות ע"י מר פלצ'י בהליך העיקרי, ואף אין בכך כדי למנוע ממנו להזמין מי מעובדי מכתשים לעדות בהליך העיקרי או לנקוט בחלופה אחרת להוכחת טענותיו. כן, אין לשלול האפשרות שמר פלצ'י יגיש בקשה חוזרת לגילוי מסמכים, בהיקף ובמתכונת מצומצמים ובהנמקה העולה בקנה אחד עם הנחיות פסק דין זה.
|
הערעור מתקבל. החלטת בית הדין האזורי מבוטלת בזה, והתיק מוחזר לבית הדין האזורי להמשך שמיעתו.
|
ע"ע (ארצי) 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י (ניתן: 21.09.10).
|
|