פשעים איומים נגד נשים מתרחשים חמש דקות מאיתנו ברשות הפלשתינית, ואצלנו אין קול ואין עונה.
דממת אלחוט.
אני מנסה לעורר מזה שבועות רבים דיון פמיניסטי בצורך שלנו כפמניסטיות ערביות ויהודיות החיות בישראל לפתוח בקמפיין רציני כנגד ההדרדרות המסוכנת והמהירה במעמדן של נשים ברשות הפלשתינית.
אני מדברת כאן על שואת נשים שמתרחשת חמש דקות מאיתנו ואין לזה כל קשר לימין או שמאל, אנו כפמיניסטיות במדינה שכנה חייבות, אבל חייבות, לעשות משהו ומהר!!
ההיסטוריה תשפוט את ארגוני הנשים בישראל על שידענו ושתקנו ואנחנו שמרימות קול כנגד כל פירסומת סקסיסטית ומחרימות כל מטרידן מיני - פתאום אנחנו מתבלבלות כשזה כרוך בהעברת ביקורת על הטרדה מינית וגזענות ממסדית ברשות? האם זה מתוך סבלנות לגברים "הכבושים"? האם אנו יכולות באמת להביט לעצמנו בעיניים כפמיניסטיות וכאזרחים שוחרי זכויות אדם בכלל ולומר: "טוב, יש מסביב בארצות השכנות כל כך הרבה ארגוני זכויות אדם שיטפלו בנושא הזה, אז למה לנו להתערב?" האם בישיבתנו על הגדר אנו לא מקריבות את הנשים הפלשתיניות על מזבח השלום?
היום מתפרסם בידי עיתונאי פלשתיני כי הממסד השלטוני בגדה המערבית מבצע פשע נגד ילדות ומאפשר לכרות להן את הרחם כדי למנוע כניסתן להריון כתוצאה מאונס.
[קישור]
אני יודעת שישר יקפצו עלי כל מיני רדיקליות פרו-פלשתיניות שינסו לסתום לי את שוב את הפה שהטענות שלי "רדודות" ונגועות ב"מיזוגניות" או יטענו שאנחנו כעם "כובש" צריכות לשבת בשקט ולאפשר לפלשתינים לעצב באופן עצמאי את צורת התיחסותם לאזרחיות שלהם משום שלנו כ"כובש" אסור להפריע לג'נוסייד המגדרי שמתחולל לידנו.
ויהיו אלה שיגידו לי שעצם ההצעה שלי להתערב היא חלק מהקולונאליזם הפטראיכלי ועוד גיבוב של מונחים ומילות אקדמיות מצוחצחות. ויהיו גם יפי הבלורית והנפש שיצקצקו ויאמרו לי: "אפשר לחשוב שאין מעשים כאלו נגד נשים בישראל, קודם טפלי בנשים כאן בישראל, אחר כך תדרשי מהעולם להתערב במה שקורה ברשות הפלשתינית". האמנם זה המצב בישראל?
חובה עלינו לראות את ההחלטה על כריתת רחמי ילדות כחלק אחד בפאזל הגדול - זה מצטרף להחלטה של משרד התחבורה הפלשתיני שהחליט להלחם בהטרדות המיניות של נשים במוניות על-ידי הקצאת מוניות לנשים בלבד, וזה מצטרף לנתונים הסטטיסטיים שפרסמה הרשות הפלשתינית ולפיהם למעלה מ-650 ילדות מתחת לגיל 14 חותנו עם גברים מבוגרים ברשות הפלשתינית.
זה מצטרף לפתאוות הרשמיות האוסרות מעתה על נשים ללכת לחוף הים עם גברים, איסור חדש על נשים לרכב על אופנועים עם גבר, איסור על עובדות חינוך להגיע ללא כיסוי גוף וראש מלאים לעבודה, איסור על נשים לעבוד במקום עבודה עם גברים, איסור על נשים לשבת בבתי קפה או לעשן נרגילה ברחוב ואיסור לעורכות דין להופיע בבתי משפט ללא כיסוי ראש.
מה צריך לקרות לנשים בגדה ובעזה כדי שאנחנו נגלה סולידריות פמיניסטית ונעשה מעשה?
