המונח "פשע מאורגן" נישא בפי כל בזמן האחרון ובמיוחד מתעצמת התהודה הציבורית לו, בגין ארועים כמו הניסיון להתנקש בחייו של זאב רוזנשטיין בחוצות תל אביב (11.12.03) שגבה את חייהם של שלושה עוברי אורח תמימים, וכן ביעד משטרתי נוסף. גם במקרה האחרון נפגעו עוברי אורח תמימים, שמזלם איתרע ונמצאו במקום הנכון - בזמן הלא נכון.
למונח "פשע מאורגן" נוהגים להצמיד גם את המונח "משפחות פשע" - בשל כך שאכן, מספר ארגוני פשיעה, שמרכזם במקומות מסויימים בארץ - דוגמת ירושלים, לוד-רמלה, ת"א והסביבה, חיפה, נהריה והצפון - נשלטים כל אחד על-ידי בני משפחה אחת, המובילים את הפעילות הפלילית באזור ביד רמה ובזרוע נטויה של אלימות ולא בוחלים גם בחיסולים שאינם תמיד ממוקדים.
יתר על כן, אם בעבר הרחוק המאבקים הפנימיים במשפחות הפשע הסתיימו בחיסולים פיזיים של "יעדים" ידועים למשטרה כמו פליקס אבוטבול, או בחיסולים נוסח "כיפה אדומה" של מובילי פשע או חיילים מתחרים - הטרנד האחרון נעשה מסוכן ואלים יותר. לא ירייה בודדת של מתנקש עם כובע גרב או אופנוען אלמוני, או מתנקש קר רוח, שנכנס לבר/פאב בגלוי, כפי שקרה באילת לאחרונה, ויורה בבעל המקום מסתלק ועדיין לא נעצר.
הנטיה לאחרונה היא לעבור לחומרי נפץ, תוך פגיעה סביבתית ובלי להתחשב באזרחים תמימים שמסביב, וזאת בשל העובדה שהיעדים המבוקשים נוסעים במכוניות משוריינות, גרים במתחמים מוגנים והולכים למסעדות עם שומרי ראש חמושים.
התוצאה היא פיגוע בנוסח חמאס-גי'האד, שאינו מתחשב בתוצאות, באזרחים בנשים ובילדים. אירוע זריקת הרימון למגרש המכוניות בחדרה (10.11.03) בו נרצח זוג צעיר שבא לקנות מכונית, הוא בבואה לאכזריות והאטימות של המבצעים ושולחיהם. על המשטרה ביחד עם כל זרועות החוק להתעורר ומייד בטרם יהיה מאוחר מדי והנושא יצא מכלל שליטה.
במשך שנים רבות התעלמה המשטרה מכל הרמזים והעובדות שהצביעו על קיום בסיסים פעילים של פשע מאורגן. מספר וועדות חקירה וועדות צבוריות הוקמו בנושא - למשל, וועדת עו"ד שמרון - ומסקנתן היתה חד משמעית: קיימים בסיס ואלמנטים ברורים של פשע מאורגן ומשפחות פשע בישראל, השולטות בשלב זה בתחומים אזוריים בלבד. "תחומי העיסוק" העיקריים של משפחות הפשע הם סמים לסוגיהם, סחיטת דמי חסות ("פרוטקשן"), הימורים בארץ ובחו"ל, זנות, סחר בנשים, הלוואות בריבית, סחיטה ואיומים ועוד תחומים נוספים שיש בהם הרבה כסף.
לפי הערכות זהירות מגלגלים עסקי הפשע המאורגן מיליארדי שקלים ומיליוני דולרים מדי שנה, מתחת לאפם של כל שלטונות החוק: משטרה, מכס, מע"מ, משטרת הגבולות, וגופים נוספים.
בארה"ב, שם הפשע המאורגן חגג במשך כמה עשורים, נעשו מאמצים רבים להילחם בנגע ולמגרו. למרות הצלחות מרשימות, עדיין רחוקים האמריקנים מהצלחה כוללת. כנוכחו השלטונות שהם מפגרים אחרי הפשע, הם שינו שיטות וטקטיקות ושילבו במלחמה גם את ה-FBI, כלומר את השב"כ ואולי כדאי לחשוב על כיוון זה גם אצלנו. כמו כן מוצע ליזום חקיקת חוק מקיף למלחמה בפשע מאורגן, תוך מתן שיניים וסמכויות נרחבות ליחידות המבצעות, לשתף כאמור את השב"כ במאבק, מאחר ומדובר במניעת פיגועים וטרור או להיאבק בנגע תוך שימוש באמצעים ושיטות של השב"כ - ויפה שעה אחת קודם. המצב הקיים חייב להשתנות וזה ברור לכל. החוק החדש מ-2003 - "חוק המאבק בארגוני פשע" - אינו מספק תשובה מספקת למלחמה בפשע המאורגן.
איפיון וניתוח המערכות צריכים להיעשות בכלים ישראליים ותוך שימוש באלמנטים מקומיים ולא זרים, ואם לא יעשו בהקדם, הפשע המאורגן עלול לזחול, לחלחל ולהתפתח לכיוונים של המאפיה בארה"ב - ואז המאבק בפשע המאורגן יהיה קשה הרבה יותר ויעלה לחברה במחיר כבד הרבה יותר.
חשוב להדגיש שוב, כי כיום קיים בארץ "פשע מאורגן" וכך צריך להתייחס אליו. עקב האירועים בהם נפגעו אזרחים, ובפרט לאחר ניסיון ההתנקשות בזאב רוזנשטיין בדצמבר 2003, הכריזו השר לבטחון הפנים צחי הנגבי ומפכ"ל המשטרה שלמה אהרונישקי מלחמת חורמה בפשע המאורגן וסימנו את המאבק בו כמטרה עליונה ומיידית. זהו בהחלט הכיוון הרצוי. כדאי לזכור: "הפשע המאורגן המודרני" רחוק ממלחמת כנופיות נוסח שיקגו או סחר בוויסקי לא חוקי: כיום תחומי ההתעניינות של הפשע המאורגן הן חברות לגיטימיות, סחר מדינתי ובינלאומי, השקעה בבידור, בחברות הקלטות, ברשתות מסעדות, ובהשקעות בהיי-טק ובניירות ערך, בארץ ובחו"ל. וזאת בנוסף לתחומים הקלאסיים שהם, כאמור, הימורים, זנות, סמים, סחר נשים, סחיטה ו"פרוטקשן".
הדרך היעילה והבטוחה למאבק בפשע המאורגן, שהוכיחה עצמה גם בעולם ובמיוחד בארה"ב - החל בהרשעתו של הגנגסטר הידוע אל-קפונה בעבירות מס הכנסה ועד לרדיפה והרשעה ברצח של ראשי המשפחות בניו-יורק - היא על-ידי שימוש ב"עדי מדינה" מתוך המשפחות, האזנות סתר, החדרת סוכני חרש ותרגילי "עוקץ" למיניהם.
גם בישראל מבינים שזה הכיוון הנכון והרצוי ורואים ניצני שיתוף פעולה של המשטרה עם שלטונות המס, והרשות למניעת הלבנת הון, וכן חילוט כספים ורכוש כגון מכוניות, בתים, מגרשים, חנויות וכיו"ב, שניתן להוכיח שהושגו בכספים שמקורם בפשיעה.
לאחרונה החליטו הגופים אוכפי החוק לגשת לנושא בצורה מסודרת ורצינית וכך נולד חוק מאבק בארגוני פשיעה התשס"ג-2003.
החוק מגדיר "ארגון פשיעה" כ"חבר בני אדם, מאוגד או בלתי מאוגד, שפועל בתבנית מאורגנת לעבור עבירות שנחשבות כפשע".
לגבי פעילים בארגון פשיעה קובע החוק, כי מי שעומד בראש ארגון פשיעה - דינו עשר שנות מאסר (סעיף 2 לחוק). סעיף 5 לחוק מאפשר חילוט רכוש לאחר הרשעה בפלילים, רכוש שמקורו בפשיעה. לגבי עבירות שהעונש הקבוע בחוק עליהן הוא 20 שנות מאסר, הרי שגם העונש על מנהלי ויועצי ארגון הפשע שאנשיו ביצעו את העבירה יהיה 20 שנות מאסר.
עינינו הרואות: קיימת לאחרונה תזוזה רצינית לכיוון המלחמה בפשיעה המאורגנת, אך הדרך עוד ארוכה. כל נושא חילוט הרכוש שהושג בפשע רחוק מפתרון מהיר, היות שהוא דורש הוכחות ברורות על רכישת הרכוש, ההחזקה בו והבעלות עליו - וגם העבריינים ויועציהם הם מתוחכמים ויודעים כי קיימים די והותר "תרגילים" המאפשרים להבריח רכוש מהארץ לחו"ל, להלבינו או להעלימו בעסקאות סיבוביות.
___________________________________________________________
הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.
