סטיית תקן

הכותרת הראשית של מעריב הבוקר קוראת: "חוזרים לבנות במזרח ירושלים". בן כספית מדווח כי "שר השיכון אריאל אטיאס שיחרר אתמול כ-4,000 יחידות דיור במכרזי בנייה ברחבי הארץ. 650 מהן ישווקו ברחבי ירושלים ויבלעו בתוכן 158 יחידות דיור בשכונות רמות ו-80 יחידות דיור בפסגת-זאב, שתי שכונות ישראליות הנמצאות מעבר לקו הירוק". למרות שינוי מדיניות הבנייה, כספית מעריך כי "הפרסום יביא לגינוי אמריקני מתון, ולא לשבירת כלים". הוא מסתמך על "גורמים מדיניים הבקיאים במתרחש" ומסביר כי "ייתכן ומדובר במהלך של 'פתיחה זמנית' לקראת 'סגירה מחדש'". על-פי כספית, "הולכים ומתרבים הסימנים לכך שנתניהו ימצא דרך להאריך את ההקפאה, בתצורה כזו או אחרת". "אין דבר שנתניהו רוצה יותר עכשיו מהסדר ביניים", מוסיף כספית בטורו הקבוע ב"מוספשבת". "נתניהו חולם ונכסף להסדר אמריקני כפוי. לא הסדר קבע סופי [...] בזה הוא לא יעמוד. הוא חולם על משהו זמני, בינתיים [...] שיאפשר ללכת עם ולהרגיש בלי. או להפך". בידיעות אחרונות מדווחים עופר פטרסבורג ואיתמר אייכנר על הבנייה המחודשת בחלקי ירושלים שמעבר לקו הירוק וכותבים כי על-פי "שרים בכירים", מדובר רק ב"ניסוי כלים". בהארץ לא מדווח על החלטת שר השיכון, אך ניר חסון כותב על הכוונה ליישב עוד עשר משפחות יהודיות בשכונת שיח' ג'ראח, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בעניין, שלפיה הפלשתינים החיים בשכונה מתגוררים בבתים שהם רכוש יהודי. "אין לנו מטרה שהערבים ילכו לרחוב, אנחנו מדברים איתם גלויות", מצוטט אריה קינג, יוזם המהלך. "אפילו הגדרנו תקציב שיאפשר לכל ערבי שרוצה לצאת מפה לצאת בדרך מכובדת". חסון מוסיף כי מסיבת העיתונאים שקיים אתמול קינג הופרעה על-ידי פעילי שמאל שמחו על פעילותו. "בתגובה לשאלות פעילי השמאל על כך שגם לפלשתינים יותר לשוב לבתיהם מלפני 1948", כותב חסון, "התפרץ קינג ואמר: 'יש עבריינים בקרבכם, יש פדופילים ואנסים ורוצחים בקרבכם".

"פניתי לשירותי הביטחון", כותב בן כספית ב"מוספשבת" בקשר לסגירת תיק החקירה בעניין העובדת הפיליפינית הלא-חוקית שהעסיק שר הביטחון אהוד ברק בביתו. "השב"כ מעדיף לא להגיב. זה מה שהצלחתי לברר: פרטיה של העובדת הפיליפינית כן ידועים. היא עברה הליך שנקרא 'אבחון' לפני שהתקבלה לעבודה אצל נילי ואהוד ברק. פרטיה המדויקים רשומים בשב"כ". אורלי וילנאי מדווחת בהארץ כי תיק החקירה בפרשת העובדת הזרה נסגר, בין היתר משום שבשבועות האחרונים "חיפשו הרשויות אחר עובדת בשם וירג'יניה – בעוד שמה של העובדת שונה לגמרי".

"החייל שרקד מול פלשתינית כפותה ומכוסת עיניים הוא אבי יעקובוב, בן 23 מהצפון", כותב הבוקר ניר גונטז' בראש עמ' 6 של ידיעות אחרונות, כאילו מדובר במידע חדש, ולא בכזה שפורסם כבר לפני שבוע, בבלוגים בישראל ובחו"ל. במחשבה שנייה, יש מידה רבה של אמת בנוסח זה, כיוון שהגילוי הזה נותר חסוי עבור רוב מוחץ מהישראלים. בשבוע האחרון לא היה כלי תקשורת ישראלי מרכזי אחד שדיווח על זהות החייל, אף שהמידע היה נגיש. מעט פחות אמת יש בנוסח המשפט שפותח את הידיעה, וקורא: "'החייל הרוקד' [...] הוא אבי יעקובוב – כך נודע ל'ידיעות אחרונות'". מה זאת אומרת, כך נודע לעיתון? תשובה מתקבלת בפסקה השישית של הידיעה, שם מעניק גונטז' קרדיט לבלוג של יוסי גורביץ, "החברים של ג'ורג'", שפירסם את זהות החייל. בהמשך הידיעה מוסיף גונטז': "לכתב 'ידיעות אחרונות' שנשלח השבוע לביתו של יעקובוב בצפון הארץ הוא [יעקובוב] אמר: 'אתה צריך לעזוב את השכונה. עכשיו אני עוד מבקש בטוב'. חבר שהיה עימו הרים את חולצתו, הראה לכתב אקדח שהיה מוסתר במכנסיו ואיים – 'תעוף מכאן'".

לפני כחצי שנה הקדיש גיא מרוז חלק נכבד מטורו הקבוע ברשת המקומונים של מעריב לתיאור משבח של טיפול שבת זוגו, אורלי וילנאי, קיבלה מצוות בית-החולים אסותא. מרוז כינה את בית-החולים "אסותא מג'יק פאלאס", והחמיא לצוות, לציוד ולאווירה במקום. השבוע שב מרוז לכתוב בהרחבה במסגרת טורו האישי על בית-החולים, שהפעם מכונה "מרכז הנופש והספא אסותא". הוא שוב משבח את המקום ומסיים בברכת "המון תודה לצוות מקסים ומוכשר על טיפול גאוני ונעים". בפעם הקודמת שהטור של מרוז הוקדש לנושא נמסר מדוברות בית-החולים בתשובה לפניית "העין השביעית" כי הם עצמם הופתעו למקרא הטור.

"'טייקונים', קודקודי פירמידה יקרים: הבאתם את ועדת הריכוזיות על עצמכם", כותבת סטלה קורין-ליבר ב"גלובס" ומאשימה: "שירשרתם"; "התחברתם"; "גייסתם"; "הענקתם"; "הרגעתם"; "שכרתם"; "הפעלתם לחץ". "גם את תסריט אירועי הוועדה הזו כבר אפשר להתחיל לכתוב", היא פוסקת. ואמנם, בטור נפרד מתחילה קורין-ליבר במלאכת כתיבת תסריט אירועי הוועדה. "רמת הציפיות האינטנסיבית של חברי-כנסת מכל המפלגות, כולל ממפלגות השלטון, והמעורבות של ארגונים ציבוריים הן כאלה שבלי לתלות כמה טייקונים – אף אחד לא יהיה מרוצה", חוזה קורין-ליבר. "רק שכשיורדים לפרטים, למכלול האפשרויות המעשיות, יודעים שאין הרבה סיכוי למהפכות גדולות. יהיו תיקונים, יהיו שינויים, האם זה ייספק?". "כך הביאו הטייקונים על עצמם את הוועדה להגברת התחרות", כותב רותם שטרקמן ב"דה-מרקר". גם הוא מבקש להסתכל קדימה, אך נקודת מבטו אופטימית מעט יותר. "יכול להיות שזה ייגמר בכלום", כותב שטרקמן, "הרי המאבק רק החל ועוד הדרך לשינוי ארוכה, ובכלל הוועדה לא ישבה אפילו ישיבה אחת ומי יודע מה היא תמליץ. אבל ברור שלא מדובר ב'עוד ועדה'. הקמת ועדה בראשות שני המנכ"לים הכי חשובים בממשלה ובשיתופם של הרגולטורים החשובים במשק היא הדרך היחידה לעשות שינוי מבני כלכלי חשוב מסוג זה". כמו קורין-ליבר, גם שטרקמן מכנה את הוועדה "ועדת הריכוזיות". הוא מצטט מההודעה שנמסרה מטעם משרד ראש הממשלה, שלפיה תפקיד הוועדה "להמליץ לממשלה על צעדי המדיניות הנדרשים, לרבות תיקוני חקיקה וצעדים אופרטיביים, להתמודדות עם שאלת מבנה האחזקות במשק", ומונה חמישה צעדי מדיניות שהוועדה תבחן. תמונה הפוכה בתכלית עולה מטורו של סבר פלוצקר במוסף "ממון" של ידיעות אחרונות. "הלא ייאמן קרה", כותב פלוצקר, "על-אף מסע הלחצים הצעקני, על-אף פרסומים שכמו נלקחו ישירות מעיתוני קיר בימי מהפכת התרבות בסין הקומוניסטית, על-אף הסחיטה באיומים של חברי-כנסת, דוברים ופרשנים, ראש הממשלה בנימין נתניהו לא נכנע. ביום רביעי הוא הודיע שלא תקום ועדה לבחינת דרכים לצמצום הריכוזיות במשק הישראלי. חד וחלק. ביבי קבר את הוועדה". ההבדל התהומי בין שני העולמות שבהם חיים שטרקמן ופלוצקר נובע מהחשיבות שפלוצקר מייחס לנוסח ההודעה שיצאה השבוע ממשרד ראש הממשלה. "לא מופיע בה [בהודעה], אפילו פעם אחת, הביטוי 'ריכוזיות'", מדגיש פלוצקר, "ה'ריכוזיות' התנדפה באוויר. היא לא על שולחן הדיונים". לדבריו, "הוויתור על 'ריכוזיות' לא היה מילולי, הוא היה מהותי. האישים שראש הממשלה פנה אליהם התנו חד-משמעית את היענותם החיובית לפנייתו בכך שהוועדה לא תתייחס ל'ריכוזיות' וש'ריכוזיות' לא תאוזכר בשום דרך בהחלטת ההקמה". בהמשך הטור מציין פלוצקר כי לפני כמה חודשים שוחח עם "בכיר מאוד במשרד ראש הממשלה" שהתלונן בפניו, "מה אני עושה עם הוועדה המטופשת הזו [...] מה אני עושה כדי שיסכימו לכהן בה אנשים רציניים [...] יש לי עצה בשבילך, אמרתי לבכיר: אל תקרא לה 'ועדה לצמצום הריכוזיות', כי בכך הנחת מראש שיש דבר כזה ששמו 'ריכוזיות'. קרא לה ועדה להגברת התחרותיות' [...] הוא ואני דיברנו ביולי השנה; ועדת התחרותיות הוקמה שלשום". האם החלפת שם הוועדה תשנה באמת את פעילותה, ולא רק את הרכבה? הרי היא נועדה "להתמודדות עם שאלת מבנה האחזקות במשק", לשון הודעת משרד ראש הממשלה. על-פי פלוצקר, ממילא אין טעם לכתוב על ריכוזיות בלי לסגור את המלה הזו בין מרכאות כפולות. "למלחמה הקולנית ב'ריכוזיות' אין ולא כלום עם מצבה האמיתי של החברה הישראלית", הוא כותב. "הקרב נגד ה'ריכוזיות' [...] הוא מלחמתו של המאון העליון באלפיון העליון. יהיו תוצאותיה אשר יהיו, אף משפחה לא תצא בגללן מהעוני ואף ילד לא יזכה לחינוך משופר. אלו משחקי כוח בין עשירים מאוד לעשירים מופלגים. בין דיירי רמת-אביב ג' לדיירי מגדל אסותא".

ב"מוסף לשבת" של ידיעות אחרונות מתפרסמות תוצאות סקר שמעלה כי הגזענות נטועה עמוק בחברה בישראל. על-פי סקר זה, המלווה כתבה מאת אורי משגב על פשיזם ישראלי, רק 63% מקרב המשיבים תומכים בזכות הצבעה לערבים בעלי אזרחות ישראלית (קראו נא שנית את המשפט האחרון). עוד עולה מהסקר כי למעלה מ-50% מהמשיבים תמכו בהגבלת חופש הביטוי "כשיש חשש לפגיעה באינטרסים לא ביטחוניים של המדינה". במוסף "G" של "גלובס" מדווח לי-אור אברבך על ממצאי סקר אחר, שנערך בהזמנת הזכיינית קשת בקרב מדגם מייצג של יהודים בני 18 ומעלה, במטרה לבחון אם יש הבדל בעמדות כלפי ערבים בין צופים קבועים של הסדרה "עבודה ערבית" ובין אלה שאינם צופים בסדרה. "מהסקר עולה הבדל בין השניים", כותב אברבך. בעוד ש"רק 10% מכלל המשיבים שלא צפו בסדרה תומכים בהשתלבות אזרחים ערבים בשכונות ובערים יהודיות, בקרב צופי הסדרה מדובר ב-15%". בהמשך נמסר כי "40% מהנשים שלא צפו בסדרה לא רוצות ערבים בקרבת מגוריהן, לעומת 28% מכלל צופות הסדרה", וכי 27% מהגברים היהודים שלא צפו בסדרה "סולדים משמיעת ערבית ברחוב, לעומת 18% מהגברים שצפו בה". "קשה אומנם לדעת האם מלכתחילה צופי הסדרה הביעו עמדה נוחה יותר כלפי המגזר הערבי או אם הקומדיה היא ששינתה את גישתם", מסייג אברבך, אך למרות סייג זה הידיעה דוחקת הצדה את הגזענות העמוקה שעולה מממצאי הסקר לטובת הדגשת השינוי הקל בין שתי קבוצות האוכלוסיה שנבדקו. "ההצלחה שלנו זה בדיוק סטיית התקן של הסקר", אומר לו סייד קשוע, יוצר הסדרה. "אני חלש מאוד בסטטיסטיקה, אבל נראה לי שזה לא ממש קשור לסדרה. גם אני לא מוכן שהילדים שלי ילמדו עם ילדים ערבים. וצפיתי בסדרה".