בחודשים האחרונים מתקיים לו "קמפיין" הסתה גזענית חסרת-תקדים באמצעי התקשורת השונים כלפי מיעוטים החיים בתוכנו וכוונתי דווקא למיעוטים יהודיים. מסתבר, ש"מישהו" מממן עשרות מגיבים בתשלום שיפיצו דברי בלע גזעניים בסגנון אנטישמי קלאסי כלפי מיעוטים אלו (דתיים חרדים ושאר שומרי המצוות). ה"מישהו" הזה, מסתבר, הם לא פחות ולא יותר מאשר ה"רפורמים", שלמרות שרובם ככולם לא גרים במדינת ישראל, הם מתכננים להקים מפלגה שתייצג את האינטרסים שלהם ושל שותפיהם - בעלי ההון, שבבעלותם כלי תקשורת מסוימים. מסתבר שלשם מטרה זו כל האמצעים כשרים, כולל מסע הסתה גזעני ואוטו אנטישמי, בסדר גודל שעוד לא נתקלנו בו.
יאיר לפיד הוא רק בובה במשחק הזה. במידה שהוא לא יספק את הסחורה בסקרים, יזיזו אותו בעלי ההון וישימו בובה אחרת שתעשה את דברם. מפלגה זו, המתיימרת לייצג את "ישראל החופשית" כביכול, סביר להניח שתייצג יותר את "ישראל הרפורמית והאנטישמית" מאשר את ישראל החופשית. השנאה והקנאות הפונדמנטליסטית מבית היוצר של מנהיגי הרפורמים, כפי הנראה, ממש "מתקדמת" ואף עולה לפעמים על האנטישמיות המקורית.
במשך זמן רב לא הבנתי במה הרפורמים מגדירים עצמם יהודים-דתיים, שהרי הם כל-כך קוסמופוליטיים, עד כדי כך שבעבר הם היו מגדירים עצמם כ"גרמנים בני דת משה" וכך כיום הם אמריקנים בני דת משה, שהרי הם לא אוהבים בלשון המעטה את המושג לאום יהודי, זה הרי לא מספיק "מתקדם" עבורם. אך תהיתי זמן רב, במה הם בעצם דתיים? שהרי הם לא בדיוק שומרי מצוות וחלק מהם אף מתנגד לברית המילה כי זה לא מספיק מתקדם מבחינתם. אם כן, במה הם רואים עצמם כדתיים? אך כיום אני מבין היטב במה הם דתיים, שהרי פתאום "התגלו" בהם כוחות עליונים אדירים של פונדמנטליזם ושנאת האחר. פתאום אני רואה מסות אדירות של אנרגיה גרעינית מתפרצת של שנאה פתולוגית כלפי האורתרודוכסים (הדתיים והחרדים) החיים במדינת ישראל, וזאת למרות חוסר ההיכרות האישית איתם כמעט לחלוטין. שנאה תהומית שכזו יכולה לנבוע רק ממקורות פונדמנטליסטיים "דתיים" חשוכים ממעמקי "הדת הרפורמית" המתקדמת.
לאחר תובנה זו, התפנתי לבדוק האם השנאה הפתולוגית הזו היא חדשה אצל "רבני" הרפורמים או שיש לה כבר מקורות היסטוריים של "מסורת" המטפחת שנאה תהומית לאורתודוכסים. להלן מספר ציטוטים שידהימו אתכם כפי שהלמו בי והדהימו אותי. כך מתוודה ד״ר גולדמן, נשיא ההסתדרות הציונית, בעצרת יום מרד הגטאות בכ״ח באדר תשכ״א:
- ״אין ספק שההיסטוריה היהודית בעתיד תשפוט לחובה את דור תקופת השואה, שחי בארצות החפשיות ותטיל בו אשם... אין ספק בלבי, כי אפשר היה להציל אלפים ורבבות יהודים בתגובה פעילה ונועזת יותר מצד ממשלות הדמוקרטיות. אולם כאמור, רוב האחריות רובצת עלינו, בשל אותה הסתפקות בדרישות ובקשות שגרתיות ועל אשר לא נמצא לקבוצים היהודים די אומץ לב ועוז נפש ללחוץ על הממשלות הדמוקרטיות באמצעים דרמטיים ולהניען לפעול בצורה דרסטית.
לא אשכח לעולם את היום בו נמסר לי מברק מגטו ורשה, המופנה לראביי (הרפורמי) סטיפן וייז ואלי, ושבו נשאלנו מדוע אין מנהיגים יהודים בארצות הברית מחליטים לשבות יומם ולילה על מדרגות הבית הלבן עד שייאות נשיא ארה״ב לתת פקודה להפציץ את מחנות ההשמדה או את הרכבות המובילות אל המחנות. נמנענו מכך על שום שרוב המנהיגות היהודית הייתה אז בדעה שאסור להפריע למאמץ המלחמתי בעולם החפשי נגד הנאציזם על-ידי מחאות סוערות. לכן אל לנו להסב את האשמה על אלו שסבלו ושילמו בחייהם. אם יש בסיס ל״אני מאשים״ היסטורי יימצא בנו האומץ עתה לכוונו נגד אותו חלק של הדור שזכה לחיות מחוץ למשטר הנאצי ולא עשה חובתו במלואה כלפי מיליונים שהושמדו בידי משטר זה״.
ד״ר גולדמן חזר השנה בפריז, בעצרת מרד גטו ורשה, על הדברים שאמר אשתקד בעצרת בתל אביב:
- ״אם יש מקום להאשמות, ובוודאי יש ויש, הרי צריך להפנות כלפי יהודי העולם החפשי, אנו כולנו, לרבות המנהיגים, נכשלנו במבחן זה של תקופת השואה, אולם עיקר האשמה על העמידה מן הצד נוכח מסע ההשמדה, אינו רובץ על המעצמות הדמוקרטיות. הייתה זו חובתנו אנו לגלות אומץ ולנקוט פעולה ביתר עוז למען יתקבלו תביעותינו על-ידי הממשלות הדמוקרטיות. לעולם לא אשכח את היום שבו נמסר לי מברק שהוחש מגטו ורשה אל רבאיי סטיפן וייז המנוח ואלי.
יהודי הגטו שאלוני מדוע אין מנהיגי היהדות האמריקנית יושבים על מדרגות הבית הלבן יומם ולילה, עד אשר יצווה נשיא ארה״ב להפציץ את מחנות הריכוז או את קווי מסילת הברזל המוליכים אליהם. אנו מנענו אז מלפעול, משום שרוב מנהיגי היהודים סברו, שאין להפריע למאמץ המלחמה של בעלות הברית בהפגנות מעין אלו״ (״דבר״, י׳ באייר תשכ״ד).
בדברים אלו מתומצתת תופעה מדהימה בסדר הגודל שלה:
ה"מנהיגות הרפורמית" שיתפה פעולה בעקיפין עם מכונת השמדת יהודי אירופה ה"חשוכים". הם טרפדו את מאמצי ההצלה. טרפדו העברת אוכל ומצרכים עבור היהודים הנצורים בגרמניה, סייעו רבות בהשתקת הידיעות על המתרחש בשואה, שזה כשלעצמו יכול היה, ללא צל של ספק, לגרום להצלת אלפים רבים. הכל, כמובן, בשם הקוסמופוליטיות וההזדהות עם בעלות הברית, או יותר מדויק - אי-הזדהות ואי-הכרה בסבלו של העם היהודי. מבחינתם, "הגולה" השנואה, האורתודוכסית, צריכה להיעלם מהמפה ואם הנאצים עושים זאת, אז צריך לשתוק ולהשתיק וש"הזקנים ואבק האדם ילכו לגורלם...". כמה רשעות ואנטישמיות טמונים באמירה מרושעת זו.
כלום לא השתנה, למרות שעברו מעל 60 שנה. השנאה האוטו אנטישמית עולה על כל דמיון אפשרי, והיא כוללת איומים ומעשים נגד מדינת ישראל ובפרט נגד יהודים אורתודוכסים. היא קיימת בצורת
הסתה אנטישמית ועידוד השנאה ליהודים אלו, בין אם במעשים גלויים ובין אם בשתיקה, בהשתקה ובהתעלמות. זכור נזכור. לא נשכח ולא נסלח. עד ישנו "מנהיגים" אלו את שנאתם העצומה לכל מה שיש בו ריח יהדות אורתודוכסית.
גם הצלת 70 אלף יהודי רומניה הוכשלה בזדון.
כך מנע ראביי ד״ר סטיפן וייז הרפורמי את הצלת יהודי רומניה. המעשה מסופר בספרו של בן הכט, ״התרמית״ (עמ׳ 191):
- ״בשעת טיול בחצות הלילה בשדרה החמישית, עמד ידידי קורט ווייל תחת פנס רחוב וקרא לפני קטע גזור מעתון שוויצרי. היה זה ספור על הצעה שהוגשה ע״י ממשלת רומניה לממשלת אמריקה ובריטניה, להרשות לשבעים אלף יהודי טרנס - דניסטריה לעזוב את רומניה, במחיר של חמישים דולר לכל אחד, עבור ההעברה דרך הגבול. הספור הדגיש, כי ההצעה תתבטל מיד כשיכנסו הגרמנים לרומניה, הם עמדו להגיע בכל שבוע. ברגסוו ומרלין, דרך צנורות מחתרתיים, אשרו ספור זה מיד. הצעה כזאת הוגשה דרך צנורות דיפלומטיים. הסטייט דפרטמנט האמריקני קבל אותה והשאירה במגרה. הבריטים עשו אותו דבר בטבעיות.
כתבתי מודעה על פני עמוד שלם בעתוני ניו-יורק אשר הכריזה
באותיות גדולות: ״למכירה 70,000 יהודים במחיר 50 דולר כל אחד. ערובה ניתנת לאנושיותם״. המודעה הסבירה בקצרה כי שלשה וחצי מליוני דולרים יוכלו להציל 70,000 יהודי רומניה מרצח בידי הגרמנים.
עם הופעת המודעה הוציא ראביי סטיפן וייז, ראש השבט בניו-יורק ומאיר דרכם של נכבדי הכרך, גלוי דעת, שתאריך הופעתו היה 23 בפברואר 43: ״הקונגרס היהודי האמריקני, בעסקו בעניין יחד עם ארגונים יהודים מוכרים חפץ לקבוע, כי לא נתקבל שום אשור בנוגע להצעה האמורה של ממשלת רומניה, להרשות לשבעים אלף יהודים לעזוב את רומניה, לכן שום אוסף קרנות אינו נראה מוצדק״.
אחרי שנים אישר בארטלי קרם, המומחה לעניני המזרח התיכון את העובדות של ההצעה. בארטלי קרם קבע, את אשר ידענו בשנת 43, המשפטן גילה כי שבעים אלף היהודים היו יכולים להיות ניצולים ומועברים לארץ ישראל דרך טורקיה בנסיעה של ימים ספורים במכונית, אך בגלל לחץ יהודי, לא פרסם הסטייט דפרטמנט את החדשות״.
וכך כותב ב״
ידיעות אחרונות״ מיום י״ד בניסן תשי״ט ויזל מארצות הברית על הספר "תרמית" של בן הכט, שהיה סופר תסריטאי ואמן דגול ומפורסם; כך הוא מצטט מספר זה שצונזר במשך שנים במדינת ישראל:
- "מי שם מכשולות בדרכנו?", שואל בן הכט, "מנהיגים יהודים, יהודים בעלי שם, בעלי עמדה, פחדו שיכירו שהם יהודים ולא אמריקנים: אחד שנלחם במפעל ההצלה והתעמולה שלנו ביתר שאת ביתר עוז, היה הראביי סטיפן ווייז, נשיאם של הקונגרסים היהודיים למיניהם. בספרו הוא עושה חשבון עם המנהיגים, שם הוא מוסיף מספר תקונים להיסטוריה של השואה, שם הוא מגלה מה שעשו המנהיגים, בשעה שהוא עסק בהצלת יהודים".
כמוהו גם
רבאיי ד"ר אהרנפרייז מונע הצלת 10,000 יהודי גרמניה. בשנת ת״ש, עם התגברות רדיפות היהודים בגרמניה, קיבל הפרלמנט השבדי הצעת חוק המתירה את הכניסה לעשרת אלפים מיהודי גרמניה. משמעותה של החלטה זו:
הצלתם ממוות, הכרוך במשלוחם מזרחה. הפרלמנט השבדי הפגין בזה גישה אנושית למופת ואז אירע דבר שהיכה בתדהמה את האומות, עד שרפו ידיהם של אוהבי ישראל שבהן. ד״ר אהרנפרייז,
״רבה הראשי״ של שבדיה, ביחד עם ראש קהילת שטוקהולם, פנו אל ממשלת שבדיה בבקשה שלא להפעיל את החלטת הפרלמנט הנ״ל.
לדברים אלו יש גם אישור מפרוטוקול דיון בפרלמנט השבדי. ביום 18 בינואר 45', נערך בפרלמנט השבדי דיון על תרומתה של שבדיה להצלת פליטי הרדיפות בתקופת מלחמת העולם השנייה, וישנו צילום של הפרוטוקול המאשר את העובדות ש
הראביי הרפורמי טירפד הצלת 10,000 יהודים אלו.
שנאה פתלוגית זו של המנהיגות הרפורמית היא די מובנת לאור תפישת העולם המעוותת, בה הם רואים את האורתודוכסים כאשמים באנטישמיות, שהרי הם "מפריעים" בעצם נוכחותם להתבוללות סופית של העם היהודי. ממש כדרך שיש הנוהגים להאשים קורבנות אונס וכדומה. הם, כמובן, לא יאשימו את עצמם בהתערבות יתר בחיי העמים שהם יושבים בתוכם, כפי שהם נהגו אז במדינות אירופה, וכפי שהם נוהגים כיום בארצות הברית וכדומה, או ב"איומים" על מדינת ישראל.
אך בעצם, מסתבר, שעיקר השנאה וההסתה מגיע אך ורק מה"מנהיגים" הרפורמים וה"רבנים" שלהם, אך ממש לא מהיהודים הרפורמים עצמם. הוכחה לכך היא תופעת מסע ה"איומים" כלפי מדינת ישראל מבחינה ביטחונית ועל ה"קרע" שנוצר כביכול בין ישראל לתפוצות שהפיצו ומפיצים ה"רבנים" הרפורמים כל הזמן.
מסתבר שהם מייצגים את עצמם בלבד.
סקר שנערך לאחרונה בארצות הברית מוכיח, שרוב מוחלט של 95 אחוז מהיהודים שם בעד זה שמדינת ישראל תוגדר כ"מדינה יהודית" כולל חברי הקהילות הרפורמיות. לעומת ה"מנהיגים" שיצאו בקול תרועה
נגד הגדרת המדינה כמדינה יהודית. יוצא, אם כן, שהמנהיגים והרבנים הרפורמים לא פועלים בתיאום עמדות עם קהלם ולא מייצגים אותם כלל וכלל, אלא מייצגים אך ורק את האינטרסים של ה"שמאל האירופי" וה"שמאל הקומוניסטי" בלבד. מה שאומר שרבנים רפורמים אלו הם בעצם נטע זר בארצות הברית ומייצגים אינטרסים זרים לחלוטין.
