בהסתמך על דברים שקראתי בעיתון "ישראל היום", חוק האברכים החדש מתייחס לתשלום מלגות קיום לשנים-עשר אלף אברכים, הלומדים בכוללים יותר מ-11 שעות ברציפות.
ראשית, אינני מבינה את החשבון שנעשה לגביהם ואיך הגיעו למאה ושבעים מיליון שקלים, אם נכון הדבר שהם מקבלים רק אלף שקל בחודש (איפה קצבת ילדים והכנסת עבודה הגם שאינם עובדים?). אבל באמת, הייתי רוצה להבין איך הגיעו למאה ושבעים מיליון שקל. אם היו מספרים לי, שכנגד 400 אברכים שבן-גוריון הסכים עליהם, נוספו עוד 1,000, ואם אכן 1,400 האברכים הנבחרים הם עילויים שנסללת עבורם הדרך לרשת אדמו"רים, או שהם יועדו להיות רבנים עליונים - באמת שאין לי בעיה שיאשרו להם קצבה ממשלתית. אבל מה בין 1,400 עילויים, לבין עשרות אלפי אברכים, שאין בינם ובין לימודים של 11 שעות לימוד ביום ולא כלום?
האברכים אשר בשמם נסחטת המדינה, מעצימים את הנזקקות לרווחה. כל משפחה כזו יולדת כעשרה ילדים הנכנסים אל מעגל העוני וההיסמכות על הרווחה - כשזו מהווה עול נוסף על אזרחי ישראל שגם כך כבר נאנקים תחת עול מיסים.
בגולה, היו עשירי הקהילה תומכים באברכים שכאלה, אבל לא על-חשבון כל הקהילה. יש בין הקבוצות החרדיות אנשים כל-כך עשירים שהם היו יכולים לקחת על עצמם את הדאגה לאברכים הללו. כך הם יעשו מצווה ואותנו ישחררו לתמוך בילדינו שלנו, שאינם מחונכים לשנור ולסחיטה.
את המאה שבעים מיליון שקל צריך לחלק לאותן תוכניות המכשירות את שכבות המצוקה להיחלץ משם. להשקיע בלימודי מלאכות שונות שיעזרו לצאת ממעגל העוני ולהיות אזרחים התורמים למדינה ולעצמם. יש בישראל אנשים שעובדים בשתיים-שלוש משרות כדי לקיים את משפחותיהם ולאפשר לילדיהם לימודים. יש משפחות שכולות, אשר הקצבה הניתנת להן בעבור יקירן שנפל על הגנת המולדת, ניתנת לאחותו או לאחיו של החלל, כדי לעזור להם בלימודיהם. יש סטודנטים העובדים בלילות או בכל שעה אפשרית, כדי לממן את לימודיהם ואת אחזקתם הכלכלית. גם הילדים האלה, שלנו, בדומה לחרדים, היו רוצים להקים משפחה תוך כדי זמן לימודיהם. אבל הם יודעים שהדבר הוא בלתי אפשרי, כי אין להם את האפשרות לקיים משפחה תוך כדי לימודים. בקושי הם מצליחים לקיים את עצמם. אז הם דוחים את הקמת המשפחה לטובת לימודים שיאפשרו להם בעתיד לקיים משפחה בלי נזקקות ובלי שנור וסחטנות.
כותב יצחק כהן (עיתונאי ב'ישראל היום'): "אנו כאומה צריכים לשמור ולחזק את לומדי התורה, כי בלעדיהם אומתנו אינה אומה. הקבוצה הזו אולי חלשה מבחינה פיזית וכלכלית אולם היא עוצמתית מבחינה רוחנית ועלינו לעשות הכל כדי להגן עליה". עם כל הכבוד, אדוני, אני מוכנה להפקיד את גורלי בידי חיילי צה"ל, אולם לא בידי האברכים. נו, באמת! מבחינת האברכים אשר 'תורתם אומנותם' לא משנה להם אם הם לומדים את תורתו גם בטימבקטו. ישבו אברכים בישראל עוד טרם נוסדה המדינה, תחת שלטונות רבים ולמדו את תורתם כשלא הפריעו להם. להם לא נדרשה מדינה. נדרש להם שלטון שלא יפריע להם ללמוד. את המדינה הקימו ציונים בעלי חזון אשר חלקם אף ערקו מבתים חרדיים. זה כל-כך מקומם המשפט שלך: "בלעדיהם אומתנו אינה אומה", גם אם הכוונה שלך לרוח. היהדות החילונית איננה נופלת בעוצמתה מהיהדות החרדית. ואל היהדות החילונית, או בהבנה גם לערכיה, מצטרפים חרדים רבים, שהבינו שכדי שאפשר יהיה לחיות במדינה חופשית ומוגנת, גם עליהם להצטרף לחובות שאנו נדרשים לתת למדינה. זה לא מפחית את רגשותיהם הדתיים ואת עבודתם את השם. הם נשארים נאמנים לדרכי האל ולמצוותיו, אולם גם תורמים לחברה כולה ולמדינה. ובכלל, כל מי שממלא את עשרת הדיברות שנתן לנו משה, הוא יהודי מאמין וחרד בדיוק כמו ה'חרדים', שתורתם היא אמנותם. אמנות (עם חולם חסר), שכן אמנותם היא הסחטנות.
ולבסוף - הרמז שלך: "המתלהמים של היום הם אלה שאישרו את התוכנית הזאת אתמול והם, אם יגיעו לעמדה שלטונית, יאשרו אותה גם מחר" מביעה את זלזולך ומפגינה את בטחונך בכוחך. כוח הסקטור החרדי. אני מצדיקה אותך, שכן המאבקים המבישים של קניית קולות פוליטיים הם הם שגרמו לעליית כוחכם. אולם הפעם, אני שמה את מבטחי בכוח הצעיר העולה. הפעם, הגדשתם את הסאה ואני קוראת לכל ההורים ולכל מי שאינו רוצה שהמדינה תיפול לידי אלה אשר "תורתם היא אומנותם", לקום ולחבור יחד עם בנינו הסטודנטים למלחמה צודקת על עתיד ילדינו וילדיהם בעתיד.
