הקהילה האתיופית באופקים מונה כ-600 נפשות; רוב בני הקהילה עלו לישראל בשנות התשעים וקצת בשנות השמונים. כיום, לאחר פעילויות ענפות, התארגנה הקהילה לכדי עמותה עצמאית על-מנת לקדם מטרות קרובות ומשותפות להעצמת מנהיגים שיובילו את הקהילה וחבריה למחוזות חדשים. תחילה החלו החברים בדיונים קדחתניים למצוא מכנים משותפים, תחומי עניין ובעיות אופייניות לכלל הקהילה. לאחר סבב שיחות התגבשה חוברת "חזון" עם מטרות, יעדים, אסטרטגיית פעולה וקווים מנחים להמשך פעילות. החברים מדגישים כי הם רוצים לקדם פעילויות בהתאם לצרכים הפנימיים שלהם. "החוברת היא איסוף כל הנתונים, המחשבות והרצונות שלנו". חברי הקהילה, נחושים ומגובשים, מעוניינים לתת כלים טובים יותר להתמודדויות בעידן החדש. במסגרת הפעילות גייסו חברי הקבוצה מלגת סיוע לשיתופם של עשרים ילדים אתיופים בחוגים שונים במתנ"ס. ההתארגנות העצמאית זכתה לשם "אנו לנו", כלומר הקהילה מעוניינת להשתמש בכוחות פנימיים למען שינויים לעצמה ולקהילה הסובבת אותה. בשיחה עם כמה פעילים מרכזיים עלו כמה צרכים חיוניים ובקרוב תיפתח סדנה לקבוצת מנהיגות חדשה, בה יוכשרו חברי הקהילה לטפל בסוגיות של הובלה, עשייה, גיוס כספים ועוד. תפקידה של הקבוצה הוא לבנות מנגנון שיפעיל את הקהילה. סוגייה נוספת שעלתה היא הרצון של הקהילה, בעיקר ההורים, ללמד את הילדים את שפת-האם - אמהרית. רצון זה הוא תולדה של מציאות עכשווית בה ההורים אינם דוברי עברית בסיסית בעוד שדור הילדים, שנולדו בארץ, אינו דובר אמהרית; כך נוצרו שני מחנות מנותקים בבית שאינם דוברים אותה שפה. "אם נעסוק בלימודי שפה, יהיה יותר קירוב לבבות והבנה בין-דורית וזה יחזק את הקשר", אמרו החברים.