הם צועדים בכפכפי אצבע ובבגדים קלים, צעדים נמרצים, תוקפניים, מצלמה על הצוואר ותיק על הכתף. שערם המאפיר נפרע ברוח הלבאנט. "IS IT YOUR LAND?!" מצווחת לפתע במבטא צרפתי הקשישונת, בעת שבעלה מצלם בגמלוניות ומתעד את הפשע. השוטר המופתע שהוזעק עם שחר לטפל במתנחלים שהקימו לו גדר באמצע החיים, מתקשה להבין את הגברת. "ENGLAND?", הוא מציע", "IS IT YOUR LAND?!", מנופפת הצרפתייה בידיה. השוטר הנבוך נלחץ וגם עדת חיילים מגיעה. נציגה דובר האנגלית מבקש ברכות מהאורחים שלא להסתער לעבר עדת המתנחלים המנומנמים שבנו גדר כל הלילה. "זו אדמה פלשתינית", קורא בעלה של המנופפת, "למה גנבתם אותה? למה שמתם גדר?". כמו במקרים קודמים, משהו מניע את מח"ט הגזרה, המנהל האזרחי, המשטרה, האו"ם, בכירים פלשתינים, 'בצלם' ומתנדבים אירופיים להתקהל בצומת השמשית של משכיות ולכתבי סוכניות הידיעות להרים טלפונים בהולים. מה קורה פה, מכל הגלובוס, שמניע חבורה שלמה של פנסיונרים צרפתיים עם שחר לפתוח בזעקות שבר על "הבדואים המסכנים שאין להם מה לאכול"?. מאז יושבה היאחזות הנח"ל הנטושה משכיות, בימי הממשלה הקודמת, בידי מספר משפחות ממפוני גוש קטיף היה המקום למרכז תקשורתי סוער. הסיפור הוא כמובן פוליטי, שכן הקמתה של התנחלות חדשה - ועוד בימים בהם נתפש העניין כאבסורד, ואף בתקשורת הישראלית מוצג כצעד הגובל בפשע נגד האנושות - מציקה לרבים, רבים מדי. אולם אם במחול האומנים סיבב היכל התרבות באריאל לא די, הרי שמשכיות הנידחת משהו, מספרת את סיפור אובדן השפיות הלאומי ובכלל. ובכן, בקצה האימפריה הישראלית בשטחים, במקום שאף עם נווטן (GPS) קשה לאתרו, גודרו 50 דונם אדמות מדינה. שדה הבור הנטוש, הממקום בצומת הכניסה לישוב גודר על-ידי תושבי הישוב באישון ליל, תגובה להתיישבות בדואית על אדמות המדינה סביב לישוב. מדינת ישראל מתקשה להאבק על אדמותיה בשטחה הריבוני, ואינה מראה כל רצון כמעט לעשות זאת בשטחי יהודה ושומרון (מול הפלשתינים כמובן). היות שלאבו-פתחי בן ה-90, היושב בצומת אי אלו שנים, יש ארבעה בנים קשישים, ולכל אחד מהם 10 ילדים, וכולם גם יחד רוצים לשבת באותה הצומת, הם ונשיהם וטפם (וחתניהם), ובקרם, וצאנם הרבים עד למאוד, הרי שעיירה בדואית נבנית לה בשנים האחרונות. חלקה על אדמות מדינה, וחלקה על אדמות הכנסייה האורתודוכסית של טובאס: חתונה-אוהל, חתונה-אוהל. איש לא רוגש במנהל האזרחי כשאוהל חדש מוקם, הטרקטור חורש, והבקר בוטש את השטח: זו המציאות: בקעת הירדן הופכת למעוז מועדף לבעלי צאן פלשתינים העוטפים את ההתיישבות הישראלית בחפשם גישה נוחה, מקור מים או שטחי עשב אחרונים שטרם כולו. כשעאדל, בנו של אבו פתחי, שישב מזה כמה חודשים בשדה המריבה, קם ועקר כמה מטרים משם במסגרת הסבב הקבוע שלו בשטח, החליטו התושבים לעשות מעשה וגידרו את השטח בקריאה אחת ויחידה למשטרת ישראל ולמנהל האזרחי - איכפו את החוק ומינעו את ההתיישבות הבדואית הצפופה סביב הישוב על אדמות המדינה. לפתע התעוררו השלטונות ששלחו את הפקחים, השוטרים והקצינים, ועשרות טלפונים חמורי סבר הורמו לברר את פשר הפשע. האורחים הצרפתים בינתיים, מזדעקים כנגד החיילים שהובהלו למקום כדי למנוע חיכוך עם תושבי המאהל הסמוך הצופים בלאות בנעשה מעל שקי המספוא.

מאיפה באתם?

"מצרפת", עונה האדון, "באנו להגן על הפלשתינים מפני הכוח של ישראל. אנחנו מתעדים את זה וכותבים לחברים שלנו בצרפת שמפיצים את זה, עד שיום אחד, אני מקווה, העולם יכריח את ישראל לשמוע לחוק הבינלאומי ויוציאו אתכם מפלשתין". הפנסיונרים הצרפתים הרעננים, הבריאים והששים אלי קרב גורמים לי לתמוך מיידית בתוכניתו של סרקוזי להאריך מעט את גיל הפרישה. "אולי תגיד לי למה יש פה גדר?" שואלים החברים החדשים.

אומרים שאלה אדמות מדינה

"אתה משקר", אומר האדון בחיוך רחב של ניצחון מהול בקורטוב של טוב לב חמקמק. "זו אדמה פלשתינית שגנבתם אותה".

ממי? למי היא שייכת?

"לפלשתינים, לבדואים. לא למתנחלים ולא לישראל. הארץ שלכם היא מעבר לקו הירוק. זה שטח כבוש ואתם פה נגד החוק הבינלאומי. אתם מפרים את כל החוקים הבינלאומיים. מצפצפים עליהם רק כי יש לכם כוח".

אתה יודע שזה שנוי במחלוקת. יש פרשנות על החוק, ובעיקר לגבי מעמד יהודה ושומרון. מעולם לא הייתה פה מדינה פלשתינית ממנה נכבש השטח.

"אתה משקר", הוא מחייך. "כל החוקים של האו"ם וז'נבה אוסרים על ישראל להיות פה ולהתיישב פה". "למה יש גדרות סביב בארות המים", מסתערת הגברת ברעד, "למה? אתם לא רוצים שיהיו מים לפלשתינים, נכון? נכון?"

בצרפת לא מגדרים משאב ציבורי?

"למה אין ברז לבדואים, ולא חשמל?", היא דורשת לדעת.

כי הם...בדואים? תקפצו לטובאס, או לג'נין, או לרמאללה, יש שם מים זורמים, חשמל והכל בסדר.

שוב החיוך. "אתה משקר", אומר הצרפתי. "אין להם איפה לגור. אין להם בתים, אין להם חשמל, אתם גונבים הכל, אבל ככה זה, המדינה שלכם פושעת פשעי מלחמה". "למה החיילים פה בכלל, עוזרים למתנחלים?", יורה האישה מפיה, הגועל והתיעוב נסוך על פינה, כמי שחוזה באנטי-כריסט בכבודו ובעצמו. "אולי הם יגנו פעם על הערבים? הכל אצלכם בכוח, כוח וכוח". התבוננתי בחיילים שמוטי הכתפיים, המבקשים בנימוס מגומגם מהחבריא להתרחק מהמקום ונזכרתי בז'נדרמרים הצרפתים בתחנת רכבת פריזאית: מפלצות קשוחות ויפות תואר, שחורות מדים ומתנשאות לגובה שני מטרים: שילוב מסחרר של רובוקופ וואפן אס-אס.

אני דווקא בטוח שהבדואים הזמינו את הצבא והמשטרה. שומרים עליהם מצוין, תאמינו לי.

"אצלנו בצרפת", נוהמת הגברת ועוברת לעמדת זינוק, "כשהילדים משקרים האף שלהם מתנועע. אתה מ-ש-ק-ר!!!" הזעם, הפרצוף המעוות, שילוב של ז'אן מרי לה-פן עם פינצ'ר רצחני, כל אלה מעלים געגועים חמים ליצפאן. המציאות עולה על כל דמיון. "המדינה שלכם פושעת. אתם הורגים פלשתינים, לוקחים להם את האדמה, הכל בשם הכוח ובניגוד לחוק הבינלאומי".

לא מצאתם מקומות טובים יותר למחאה על זכויות אדם? אולי סודן, סוריה, טורקיה?

"זה הטיעון שלך", נוחר האדון בבוז. "מה עם החוק הבינלאומי?"

מה עם הטרור? מה עם זכות ישראל להתגונן?

"מה הפלשתינים יכולים לעשות? אתם הורגים אותם, לוקחים את האדמה והמים, לא נותנים להם לחיות. המדינה שלך היא טרוריסטית וקולניאלית. מותר להתגונן מפני מדינה כזו".

ומה עם המדינה שלך? הקולוניאליזם הצרפתי? אלג'יר, וייטנאם, אפריקה...ממש לאחרונה. אולי קצת חשבון נפש על שלטון וישי לפני שאתם מטיפים לנו מוסר?

"אני לא אחראי למעשי אבותי", מתנפח האדון, "אני לא בעד קולוניאליזם. היום ישראל היא הפושעת. זה כבר מ-48', ארגוני הטרור שלכם, 'הארגון' ו'ההגנה' רצחו כפרים שלמים של פלשתינים, נשים וילדים. אתה יודע את זה?"

לא ממש. אתה יודע שהפלשתינים דחו את הצעת החלוקה ופתחו במלחמה יחד עם שכנינו הערבים תוך ניהול מדניות מוצהרת של ג'נוסייד?

"בגלל הטרור הישראלי. רצחתם כפרים שלמים".

אז זה לא עניין של שטחים. גם במלחמת לבנון השניה ודאי היינו הרעים למרות שישראל הותקפה.

"בטח. להפציץ את ביירות?... זה פשע נגד האנושות. זו מדינה פאשיסטית. אתה משווה אף-15 למה שיש לערבים? באמת".

אני חושב שאתה מכבס את המצפון שלך ומשתמש בתעמולה פלשתינית כדי להפוך את ישראל למקור הרוע. למעשה, אני חושב שאתה אנטישמי.

"אני"..הוא מגחך ואשתו קוצפת, "אז זה הטיעון שלך? אתה שקרן...".

אם ישראל היא תמיד רוצחת והטרור הוא הגנה עצמית, אין לי מסקנה אחרת למה שמניע אתכם ביחס לישראל. אתם מוחלים על עברכם הקרוב עד מאוד ואוסרים עלינו להתגונן. את ההגנה הצרפתית למדנו כבר להכיר מקרוב, אם נזכיר שוב את ימי וישי ויחס צרפת החם ליהודיה...

"וזה", מחווה בן שיחי לעבר החלקה הקרחת, המגודרת. "זה, בדיוק כמו וישי!". התרחקתי בצעדים כושלים מהחבורה הנמרצת וישבתי עם אבו פתחי הזקן באוהל על כוס תה מר. "מי שאינו פוחד מאללה פחד ממנו", הזכיר אבו פתחי פתגם ערבי כשהוא מלטף את זקני בהתרגשות ומברך בשם אללה את כל הברכות כולן. וואלה, אני פוחד.