תופעת הדה-לגיטימציה של ישראל בשנים האחרונות הופכת לאחד מהאיומים הקיומיים הקשים ביותר על המדינה כיון שהיא מייצרת את הבסיס האידיאולוגי לקריאות להשמדתה. הסיבה המרכזית לקביעה הזו היא העובדה שלאט לאט מחלחלת במערב ראייה מעוותת הרואה בפלשתינים אומה שנגזלה מאדמתה ושכל תרבותה ההיסטורית נעקרה בכוח עקב מזימה זדונית קולוניאליסטית של הישראלים (בשיתוף ארצות הברית כמובן). לפי ההשקפה הזו למדינת ישראל לא רק שאין לה מלכתחילה זכות קיום אלא שגם עצם מציאותה של ישראל כמדינה היא זדונית ומתבססת על שקר והשמדת הלאומיות הפלשתינית. כמובן לעמדה זו אין שום בסיס היסטורי במציאות אולם בצורה פרדוקסלית יש לטענה ההזויה הזו בסיס מיתולוגי היסטורי בן 2,000 שנים. הכוונה כמובן למיתוס הנוצרי של רצח הצלוב על-ידי עם ישראל. רציחתו של "בן האלוהים" על-ידי היהודים אינה עוד האשמה נוצרית, אלא שהוא הפשע האולטימטיבי שעם כלשהוא ביצע. רציחתו של יש"ו הופכת לפי המיתוס השקרי הזה למעין מרד נגד השמיים וחבירה מוחלטת אל השטניות שקיימת בעולם. במילא מתוך ראייה כזו יכלה הנצרות, שהטיפה כל העת לחמלה ולצדק, למצוא את הבסיס האידיאולוגי המצדיק את השמדתו של עם ישראל. ההאשמה הזו מתקיימת גם כיום בכסות חילונית. שהרי בחינה מעמיקה של הרטוריקה האנטי ישראלית כיום בעולם תראה שארגוני השמאל העולמיים, הופכים את הפלשתינים לתחליף לצלוב הנוצרי. יש כאן יצירה של מיתוס היסטורי חדש שבו הפלשתינים מוצגים כעם שעובר את הסבל הגדול בעולם (יותר מהדיכוי הטיבטי ויותר מקצירת האברים של אנשי תנועת הפאלון גונג על-ידי שלטונות בייג'ין, או מעשי רצח אחרים בעולם). שהרי בניגוד לשאר מעשי הנבלה שנעשים בעולם, במקרה הפלשתיני לא מדובר במאבק בין עמים או במאבק בדיקטטורה קיצונית אלא בגניבת הזהות העצמית הפלשתינית, על-ידי היהודים, שהקימו מדינה חסרת בסיס שמתקיימת כמעין פשע לשמו. החברה הפלשתינית סובלת בראייה זו מחיקה טוטאלית על-ידי הישראלים, פשע שטני אולטימטיבי. יש הבדל בין סדאם חוסיין המנוח שהיה דיקטאטור עירקי הרודה בבני עמו, או בן-לאדן הנלחם בארצות הברית ובמערב, לבין ישראל. בן-לאדן נלחם מסיבות אידיאולוגיות וסדאם חוסיין הוא עוד אחד הריבונים הבעייתיים שיש בעולם. אולם במקרה הפלשתיני מדובר ברצח זהותו הלאומית של עם ללא שום הצדקה היסטורית או אידיאולוגית. יש כאן האשמה כלפינו על הכחדה לשמה של עם אחר, הדומה במישרין להריגתו של "בן האלוהים". במילא אין מקום להבעת רחמים או הבנה כלפי מבצעי הפשע הזה, גם אם הם בעצמם עברו לפני 60 שנה שואה לאומית. ואגב לא מפתיע לגלות שחלק מארגוני השמאל העולמיים אף משווים בין שואת היהודים ל'שואה' הפלשתינית באופן ישיר. טענה זו היא כמובן השקר בהתגלמותו, שהרי מעולם לא התקיימה ישות פלשתינית עצמאית, בעוד זכותו ההיסטורית של עם ישראל, כידוע לכל האנושות, מוזכרת בתנ"ך. אלא שעובדות אלה כלל לא נידונות בעולם בשנים האחרונות ולא בכדי. הצגתה של עמדה כזו תמנע את מימוש הצורך האנטישמי המערבי, שירש את השקפת העולם הנוצרית ביחס לעם ישראל, את הבסיס המוסרי להצדקת השנאה וההתנגדות לישראל כמדינה וכמחליפת היהודי הנודד. הצורך הבוער בתירוצים לאנטישמיות המודרנית הזו המתרכזת במדינת ישראל מייצר טענות המבטלות את הקשר בין עם ישראל הנוכחי למדינה היהודית הקדומה בארץ ישראל. הוא מעקר את הקשר הזה מתוכנו. באופן דומה תופסת בעולם מקום הטענה שאין בכלל דבר כזה עם יהודי. וכך, כמו שבעבר אף נוצרי לא מצא ניגוד בתוך עצמו כשמחד-גיסא הוא קרא לעולם של חסד, ומאידך-גיסא הוא קרא לרצח יהודים, גם כיום ארגוני שמאל יכולים לדבר על מוסר וחירות לאומית, ובה בעת לקרוא לחיסולה של ישראל, מבלי לחוש את האבסורד שבשתי העמדות הללו.