השחיתות בקופת-חולים מאוחדת גורמת לכולנו לכעס רב, ולתחושה קשה של תסכול ובגידה כלפי אותם אנשים נהנתנים שגזלו את הציבור, אך יותר מכך - גם כלפי המדינה שאיפשרה לאותם אנשים למעול בכספי משלמי המיסים. הכעס הזה יכול להיות חיובי, במידה שנצליח לנתב אותו למקום הנכון. המקום שאליו צריכים לנתב את הכעס הוא למקום שממנו נוכל להפיק את הלקחים, שימנעו ממקרים דומים להישנות, כשאסור להסתפק רק ב"תלייה בכיכר העיר" של העבריינים, וצריך למצוא את הגורמים המבניים שאיפשרו לאותם אנשים לנהוג בדרך שנהגו. המקום שממנו אנו צריכים לכן להתחיל, כדי באמת להפיק לקחים, הוא הרפורמה שעברה על קופות החולים, שהייתה אמורה לייעל את הפעילות שלהם, ולכן ראוי שלאור הכשל במאוחדת תידון מחדש.
הרעיון המרכזי שעמד מאחורי ההפרטה היה להפוך את קופות החולים ליעילות יותר, על-ידי יצירת תחרות שתוביל גם להוזלת השירות, וגם לשיפור השירות עבור האזרח. תפישה כלכלית קפיטליסטית קלאסית זאת מבוססת על ההנחה ש"היד הנעלמה", והתחרות יבטיחו יעילות במשק כולו, ישפרו את השירותים עבור האזרחים וימנעו ביורוקרטיה מיותרת. בפועל, ההבטחה הזאת של השוק החופשי שעליו התבססה הרפורמה איכזבה, ובכל העולם ניתן לראות שאין תחום שאין בו פיקוח, שמבטיח שמירה על האינטרס הציבורי. במקומות שכן הייתה בהם רגולציה חלשה מדי של המדינה, תמיד ניתן לראות פגיעה מיידית באזרחים, וניצול מוגזם של המערכת הכלכלית על-ידי בעלי ההון והמנהלים.
דוגמה לנזקים שיכולים להיגרם כשאין רגולציה, היא המשבר הכלכלי בארה"ב שנבע מכך שהמדינה לא פיקחה על שוק ההון, על הבנקאים ועל החברות הגדולות. בעלי ההון והמנהלים בחברות פעלו בצורה לא אחראית, כדי למקסם את הרווחים שלהם באווירה התחרותית והתעלמו מכך שהמשק האמריקני קורס. הבנקים בארה"ב קרסו כי מנהלי הבנקים העניקו משכנתאות לאנשים שלא יכלו לעמוד בהחזרים, רק כדי למקסם את הבונוסים שלהם. באותו האופן בענף הרכב, חברות לא יעילות המשיכו לייצר והעניקו בונוסים ענקיים לחברי ההנהלה שלהן, תוך שהן מתעלמות מהסכנה של פשיטת רגל. המנהלים חסרי האחריות גרפו מיליונים, בעוד המדינה נאלצה לחלץ את הבנקים וחברות הענק מהמשבר, שממנו הסובלים המרכזיים היו העובדים באותן החברות והאזרחים שהפסידו את כל נכסיהם וחסכונותיהם.
המנהלים במאוחדת נהגו באותו אופן, כשבסופו של דבר הם השתמשו בכספים של המדינה כדי לקדם את רווחיהם ורווחי הקופה, על-חשבון השירות למטופלים של הקופה. הפיקוח על מעשיהם של המנהלים לא היה מספיק חזק, ולכן הם הצליחו לקדם מערכת שבה הם מרוויחים הון, בעוד מטופלי הקופה סבלו משירות לקוי. שורה של הסכמים מפוקפקים בין מנהלי הקופה למקורבים שלהם, הזרמת הון-עתק למנהלים ומשפחותיהם בדרכים עקיפות, וניהול שמבוסס על אינטרסים אישיים במקום על טובת המבוטחים - הם תוצאה של רגולציה חלשה, שאסור להסכים לה אם רוצים למנוע מקרים כאלה בעתיד.
על כן, הזעם שלנו צריך להיות מופנה לשינוי במדיניות ההפרטה הנמהרת במדינה, שהיא גורם מרכזי לשחיתות שרואים היום במאוחדת. הפרטה שנעשית בפזיזות, מבלי שההשלכות שלה מחושבות מראש, ומבלי שיש בה מנגנוני רגולציה חזקים - היא מסוכנת, ואנו עלולים לראות את אותן התוצאות גם בשורה של שירותים אחרים שהמדינה הפריטה מבלי שתכננה רגולציה ראויה. מבהיל, לכן, לחשוב מה היה קורה אם בית המשפט לא היה עוצר את ההפרטה בבתי הכלא כמו שרצתה המדינה, ועוד יותר מבהילה ההפרטה של משק המים, שעברה בציבור ללא מחאה וכבר נותנת את אותותיה הרעים.
