הילדים שלכם סגורים ומסוגרים - בביתכם - בחדרים הפרטיים שלהם. יש כניסה אבל היא אסורה. זו היא ממלכת הסוד שלהם. הם לא יגלו לכם מה הם עושים שם. עם מי. וכמה. הם יודעים דברים שאילו אתם ידעתם שהם יודעים אותם, הייתם מתפלצים. אין מלה אחרת, ודאי לא בעברית, לתיאור האופן שבו הייתם מגיבים, אילו ידעתם.
בילדותי היה ספר שנקרא "לא החסידה". בספר תואר האופן שבו באים ילדים לעולם. זה היה עולם שבו כל דיבור על מין ורבייה העטה סומק עז על לחיי המורים, שהיו על תקן "מסבירים", לא פחות מאשר על לחיינו, התלמידים.
הילדים שלכם יודעים על מין יותר מכם. הרבה יותר. הם יודעים את מעשיו של החסיד בחסידה. ו- כן - גם על אלימות. ברור.
אבל הם גם נפתחים לא רק על עולם מלא באפשרויות ובגירויים מעשירים ומעצימים את אישיותם אלא גם בתופעות העלולות להעכיר ולכער אותה. דברים מלוכלכים שהעולם הרקוב מלא בהם. אבל אין דרך למנוע את חשיפתם - לא אל יופיו של העולם ולא אל כיעורו; לא אל יופי (אין סיבה למנוע זאת מהם, ההיפך - יש לעודדם לגלותו) ולא את זוהמתו.
טעות. אתם סבורים שהילדים שלכם מבלים "הרבה יותר מדי שעות" בגלישה באינטרנט, במה שמקובל להגדירו ולכנותו כעולם הווירטואלי. כאן, בהגדרה, מתחיל להיפער הפער המהותי, הבלתי ניתן לגישור, בין העולמות שלכם ושל ילדיכם. מה שמוחזק בעיניכם כעולם וירטואלי הוא עבורם העולם האמיתי, הממשי. ה- עולם. העולם הראשון. והוא לא אחת כל עולמם. וכל מה שמחוץ לו מהווה מטרד עבורם. רעשי רקע. גם אתם, הוריהם, בהעירכם להם נתפסים בעיניכם כנציגיו של עולם הולך וכלה, הולך ונעלם. אתם, דינוזאורים, לא רלוונטים לחייהם. שיקום הסמכות ההורית? הצחקתם אותם. לא בעולמם. לא בעולמם האינטרנטי, שהוא בית הספר האמיתי, המשמעותי, של חייהם.
האם אתם מיותרים? כלל לא. חכם - סליחה שאני לא זוכר את שמו - אמר פעם, כי גם המיותרים נחוצים תמיד. אינכם מיותרים, אבל בבקשה, הישארו במקומכם. הניחו אותם לנפשם, בחדרם, בבית קודשיהם, מקום שכניסתם אליו אינה מובנת מאליה. מה הם מבקשים מכם בסך הכול - לשבת בשקט. לא להפריע להם. ולהאכילם. ולכבס להם. ולשלם עבורם את החומרים הנדרשים, לממן את היציאות, את הבילויים. אבל היו שקטים, כי הם גולשים.
הילדים שלכם החריבו את העולם הישן, זה שבו אתם גדלתם ובגרתם; זה שבו אתם חיים, מנסים, לשווא, אבודים, לא נספרים, להיאחז בציפורניים כסוסות בשוליו. הם בראו לעצמם עולם חדש, מהיר, עשיר, מרתק ומאיים, מרהיב ומסוכן, רב אפשרויות, אין-סופי. ושם - במקום שכניסתם אליו נאסרת, לא אחת בתוקף, בפקודה - מקומם. שקט, הילדים גולשים.
