את יענקל'ה ויסמונסקי הכרתי בשנות ה-70. אני הייתי סטודנט צעיר, מראשי ארגון הסטודנטים של מפלגת העבודה. הלכתי לראשונה לישיבה של גוף שנקרא המשמרת הצעירה בתנועת העבודה הציונית. האמת, לא כל כך ידעתי במה מדובר אבל כמו כל עסקן מתחיל הלכתי לכל ישיבה של כל גוף או ועדה במפלגה. קצת כדי לראות, יותר כדי להיראות כי זו הדרך למנהיגות הסבירו לי היותר ותיקים. (אגב, מהר מאוד הבנתי כי לא זו לא דרכי - אבל זה כבר סיפור אחר).
את הישיבה ניהל אחד שנראה לי זקן מאוד. אני בן 23 והוא כבר בן 38. לא רזה בלשון המעטה. חייכן, דעתן ויותר מכל ממזר ומתוחכם שממש נפנף את כל האופוזיציונרים למיניהם. נתן להם פתחון פה אבל אפס יכולת החלטה. אני ניהלתי אתו במהלך הישיבה יותר מויכוח אחד. כל מה שרציתי לומר, איפשר לי ויסמונסקי. הרגשתי שדברי משכנעים בתמימותי האמנתי שיהיה לעמדותי רוב. כמובן שהפסדתי בהצבעה.
זו הייתה היכרותי הראשונה עם יענקל'ה ויסמונסקי שהלך בסוף השבוע לעולמו (30.12.10). לא חלף זמן רב וכנראה העובדה שהעזתי להתייצב מולו ומול ההנהגה המסורתית באותה תנועת העבודה הציונית מצאה חן בעיניו והיחסים בינינו התהדקו.
לימים, בשנת 1988 עברתי עם משפחתי להתגורר בגבעת שמואל. ראש המועצה היה אותו יענקל'ה ויסמונסקי - כבר ותיק ומנוסה. מיד גייס אותי לפעילות בסניף המפלגה המקומי ולאחר זמן קצר אף יזם, שכנע אותי להתמודד והיה מראשי תומכי בהצבעה בה נבחרתי לכהונת מזכיר הסניף. לאחר זמן ביקש להסתייע ביכולתי המקצועית וביקשני לכהן כדובר המועצה. רבות למדתי ממנו בתחומים רבים ומגוונים.
לימד אותי צניעות מהי
למדתי צניעות מהי. יום אחד פגשתיו בבקר בסופרמרקט המקומי עומד בתור וקונה בורקס. שאלתיו - מה לראש מועצה בשבע בבקר בתור לקניית בורקס. "זה מה שדחוף לך לפני יום עבודה?", יענקל'ה הסתכל עלי במין השתאות והשיב: "מה לא ברור? למועצה אין כסף לצרכים חיוניים ואיני מאשר לאיש החזר הוצאות על כיבודים, גם לא לעצמי. לכן אני קונה לבד בורקס לישיבה עם אורחים מבחוץ שבאים לישיבה אצלי. לבייש אותם - לא אבייש ואתן להם כיבוד, אבל לא על חשבון המועצה".
מיענקל'ה למדתי גם חזון מהו? את זה, כנראה, למד ממורו ורבו
שמעון פרס. יום אחד בשבתו במועצה הציג לי מפה של גבעת שמואל. כל כולה שניים וחצי רחובות באותו הזמן. לקח מקל סימון בידו והתחיל לתאר לי עיר על החלק הריק והצבוע בירוק על המפה. בהכירי היטב את האזור זה נראה לי מופרך מיסודו. כאן יהיה הסנטרל פארק, אמר. מה זה, שאלתי? ותשובתו הקולחת, פארק גדול שבו יטיילו כל תושבי הישוב ואשר יהפוך למקום המפגש המרכזי של התושבים . ומה זה שאלתי? על איזה כתם אפור. כאן תהיה שדרת חנויות ובה חנויות מותגים ובתי קפה. ותיאור זה ניתן לי בתקופה שדוכן הפלאפל היחיד ביישוב נסגר ונפתח לסירוגין חדשות לבקרים. וכאן? שאלתי . כאן השיב ויסמונסקי יהיו בנינים רבי קומות משני צידי הפארק ואחריהם בתים צמודי קרקע.
שבתי הביתה ומיהרתי לספר לרעייתי כי נדמה לי שיענקל'ה קצת השתגע. הוא אומר שתוך 5 שנים יהיה כאן פארק, קניון ותוספת של יותר מעשרת אלפים תושבים. כנראה שתקופת הכהונה הממושכת קצת שגעה אותו - אמרתי . היום , דווקא ביום פטירתו, הלכתי לבקר באזור החזיונות של ויסמונסקי. ראיתי את פארק רמון - מקום המפגש העיקרי של התושבים, שוטטתי בקניון וסקרתי את שורת החנויות , את בתי הקפה ההומים ומאות התושבים שמבלים במקום . על הקניון הטילו צילם רבי קומות שמאחוריהם בתים קטנים ואמרתי לעצמי : השיכור הייתי אני לא יענקל'ה.
בעל אומץ לב ציבורי, דיפלומט ופוליטיקאי נאמן
אומץ לב ציבורי מהו למדתי ממנו. יום אחד ישבתי בלשכתו בבניין המועצה הישן (המקום בו הרגיש יותר טוב מכל מקום אחר) ולפתע הגיח בצעקות תושב הידוע כעבריין צמרת אלים. אני חיפשתי מקום מתחת לשולחן אך ויסמונסקי לא הסס ובקול בוטח אמר: אתה לא רואה שאני יושב עם מישהו. מה אתה מתפרץ. צא החוצה ותחכה בסבלנות עד שאתפנה. הייתי משוכנע שדקותינו, של שנינו ספורות. אך התבדיתי. העבריין הגברתן אמר חלושות: סליחה מר ויסמונסקי. לא שמתי לב. אני מתנצל ואחכה בחוץ.
גם דיפלומטיה מסוג אחר למדתי ממנו. דיפלומטיה של מזון. בעת שכיהן בקונסול כללי של ישראל בברלין (המנוי הדיפלומטי היחיד שזכה לאישור בג"ץ) נהג ללמד על ישראל ובעיקר על סבלות העם היהודי דרך הקיבה. מדי שבת הזמין למעונו, יחד עם זמירה רעייתו, שהיא סיפור מרתק בפני עצמו, את ראשי הצבור הגרמני לארוחת צהרים דשנה. התפריט היה המקור לסיפורי ההיסטוריה היהודית. החמין למשל, הרביץ ויסמונסקי תורה, מורכב מהרבה שעועית, הרבה תפוחי אדמה ודוגמיות בשר. וזאת משום שהדלות הייתה שרויה במעונם של היהודים בגולה. החמין בהרכבו זה מאוד מזין . "ממש סותם את התיאבון" ציין וכך בעלות מינימלית זכו היהודים למזון מקסימלי. החמין גם מאפשר ליהודים לשמור על השבת מבלי לרעוב. ככל שהוא יותר על האש כן ייטב. ואף כאן מדובר בשימושים רב תכליתיים של אביונים. גם תנור בישול, גם תנור חימום וגם מתקן להרתחת מים לרחצה ולשתיה.
נאמנות פוליטית הייתה נושא נוסף עליו למדתי ממנו. כל חייו הבוגרים האמין בדרכה של תנועת העבודה. בשעות שפל כמו בעתות הצלחה. בן-גוריוניסט בנשמתו. סוציאל דמוקרט, מאמין בתפיסה שרק עם חזק עושה שלום. ויתר על קריירה והלך עם בן-גוריון לרפ"י וחזר למפלגת העבודה עם שמעון פרס. לא פעם חלק על עמדותיו של פרס ונתן לכך ביטוי אך מעולם לא עבר מחנה. מעולם לא נחלשה תמיכתו. מעולם לא החליף נאמנות. חברות מזן מיוחד לצד אמונה בערכים שגם היא הולכת ומתמעטת בדורנו.
השבוע הרים ידיים במאבק ההרואי שניהל על חייו והלך לעולמו טרם זמנו. גבעת שמואל הגדלה, גבעת שמואל המתפתחת היא המצבה החשובה של יענקל'ה. ישוב שכל יום מסמל את שהסיסמא שיענקל'ה הגה: גבעת שמואל - יצירה הולכת ומתמשכת ועמה זכרו של יענקל'ה לא ימוש לעד.