משרד הבריאות מפרט המלצות להימנעות מהידבקות. המידע המפורט מתעדכן באתר המשרד ולהלן המלצות, שבכוח מעסיקים לקדם בכל ארגון:
- על החולה להישאר בבית מתחילת התסמינים ועד 24 שעות לאחר שחלפו;
- עודדו מודעות לחיטוי ידיים עם מים וסבון למשך כ-20 שניות / ג'ל חיטוי לעיתים קרובות ובפרט לאחר שיעול / עיטוש והקפדה לזרוק ממחטות לסל האשפה. במיוחד במערכות חינוך;
- דאגו להגיינת השירותים, ספקו אמצעים המאפשרים הימנעות משימוש במגבת משותפת בעיקר במערכות החינוך - הורים בקרו (תרתי משמע) את השירותים במסגרות של ילדיכם;
- דאגו לניקיון משטחי מגע ציבוריים כגון: ידיות דלת, טלפון, מקלדת וכדומה (הנגיף יכול לשרוד ולהדביק בני אדם באמצעות מגע ישיר או עקיף, במשך 8-2 שעות). במקביל, הנחו את העובדים לשטוף ידיים לאחר מגע עם חפצים שעוברים מיד ליד (כגון: כסף, צעצועים בגן וכדומה).
ואחרי הכל, חשוב לא להיכנס להיסטריה. דעו כי אפידמיולוגים אומרים, שלחולים שאינם בקבוצת סיכון, חשיפה לשפעת, עשויה לחסנם, בפני המגפה הבאה, כך שאם כבר נידבקתם, דאגו לטפל בעצמכם וראו גם את היתרון שבמצב.
לסיכום, בעקבות ריבוי השפעות, נפלה בידינו הזדמנות לשנות את תפיסה חברתית והתנהגות במצבי חולי. המטרה - אדם חולה נשאר בבית. כמה שזה נשמע ברור ופשוט, המציאות עדיין מראה אחרת. אנו קוראים לקוראי הכתבה- השאירו את החולה בבית, לטובת חברה בריאה יותר, ולא רק בהיבט של השפעות.
|
המעסיקים יכולים לגרום לשינוי
|
|
אולם היות ובישראל, כמו בישראל, יש יותר סיכוי שהחורף יגיע לפני שהמדיניות הלאומית תשתנה, להלן פנייה למעסיקים, כסוכני שינוי.
- מדיניות אירגונית: צאו בהצהרה והטמיעו אותה (כפי שמטמיעים כל שינוי) באמצעות דיונים עם הצוות לגבי איסור הגעה לעבודה כשחולים, תוך הדגשת חשיבות ביקור רופא ואם אובחנת כחולה בשפעת, לא לחזור לעבודה עד 24 שעות מתום הסמפטומים (כאמור);
- דוגמה אישית: גבו את ההצהרה, בדוגמה אישית, בכך שאתם עצמכם לא תגיעו חולים, ובהתנהגות שלכם כלפי החולים. כמו בכל הטמעת שינוי, העובדים יבחנו אם אתם אכן רציניים, וידוע שהמעשים שלכם חזקים בהרבה מההצהרות המילוליות;
- מדיניות החזר ימי מחלה: במידת האפשר גבו את ההצהרה גם במדיניות החזר ימי מחלה, כבר מהיום הראשון והקלו על יעדיו של עובד חולה;
- שיתוף הקהילה: היות וידוע כי החורף הקרוב יהיה עמוס חולים, היערכו מראש בהקמת מחלקת מתנדבים מקרב הפנסיונרים בקהילה. הפנסיונרים עשויים להוות משאב משמעותי במשבר זה, היות והם כנראה חסינים יותר לנגיף (יש אפידמיולוגים האומרים, שזה בזכות חשיפתם בעבר לנגיף דומה). בכך תתרמו לקהילה במעורבות קהילתית, ותערכו מראש באופן שיוריד עומס מיתר העובדים, בעת היעדרות חולים;
- עודדו עבודה מהבית: במקרים בהם יש לחץ חריג שאינו סובל דיחוי / מילוי מקום, להשלמת משימה בעבודה - מנפו את הקדמה לבידוד החולה מיתר העובדים. אפשרו לעובד החולה לעבוד מהבית, חסכו לו את המעמסה של להגיע לעבודה ואת סכנת ההדבקה. בפ.ד.ה יעוץ ארגוני והדרכה, למשל, יצאה הנחייה לצוות, שאם לקוח מגיע חולה לפגישת יעוץ, במידה והוא לא יוכל לפרגן לעצמו את המנוחה ולהזיז את המפגש, יש להמשיך את המפגש טלפונית, כחלק ממדיניות קידום הבריאות של צוות פ.ד.ה ושל יתר הלקוחות עימם הם יתראו בהמשך. במערכת החינוך אפשר להיעזר בטלוויזיה במעגל סגור הקיימת בחלק מהמוסדות, לשמור על קשר עם ילד חולה.
בפדה יעוץ ארגוני והדרכה מאמינים, כי עובד טוב הוא עובד שטוב לו, ושהתנהלות כזו תהיה כדאית קודם כל למעסיקים. מעט התפוקה של עובד חולה, בטלה בשישים, מהעלות בגין הדבקת חברים נוספים בצוות. שלא לדבר על העלאת המוטיבציה של עובד, שהוא או ילדיו חולים, והמנהל שלו התייחס אליו קודם כל כאדם - מנהיגות לשמה. לעסקים, זו הזדמנות להיערך עסקית, למשל ללקוחותינו מתחום המזון באמצעות שירותי Take away, לענפי הצריכה זה הזמן למנף טכנולוגית אפשרות הזמנת שירותי דרך האינטרנט ולענף התיירות פרסום מבצעים בארץ, שכן הציבור ימנע משהייה במקומות סגורים (מה שיוריד את היקף הטיסות לחו"ל ויגביר צריכת שירותים לבית במקום בילוי בחוץ).
|
ראשית, מקבלי ההחלטות במדינת ישראל חייבים לתגמל ולגבות היעדרות מהעבודה. שהרי סיוע בתגמול ימי מחלה מהיום הראשון, ודאגה לכוח עבודה משלים, יעלה למדינה בסופו של דבר פחות מאשר להמשיך לעודד חולים לבוא לעבודה (הצפי של סקר, מטעם דן אנד ברדסטריט שפורסם לאחרונה הינו של עלות של כשני מיליארד שקלים למדינה בשל אובדן ימי עבודה, אשפוזים, חיסונים וכדומה ואם המחלה תתפשט, צפויות עלויות נוספות בשל נזקים לתחומי הצריכה והתיירות). בסקנדינביה הבינו זאת, וקידמו נורמה שבה חולים לא מגיעים לעבודה, ואכן זה אחד האזורים עם אחוזי המחלות הנמוך ביותר.
עלות מניעה זולה בהרבה מעלות הטיפול, כפי שנהגה לומר סבתא - 'a stitch in time saves nine'. אבל כמה מאיתנו באמת מתפנים לחזק כפתור מתרופף? בעולם העסקי, חוק פי 10, מדבר על כך שבעיה שלא אותרה בזמן, עולה פי 10 מאשר עלות המניעה. זו הסיבה המקצועית, שבפדה מעודדים עבודה לפי יעוץ שוטף (רטיינר) הדואג לתחזוק ומניעה, בעלות מוזלת בהרבה, בכל המובנים, מזו שעולה התערבות נקודתית ובפרט במשבר.
|
זו גישה המציעה שינוי מערכתי שיאפשר לפרט לסגל התנהגויות מקדמות בריאות, לפיה "יש למנף את חלון ההזדמנויות שנוצר, על-מנת לבודד את החולה, ולמנוע התפשטות המגפה". משרד הבריאות בהמלצותיו מצהיר: "אם חלית, הישאר בבית למניעת הפצת המחלה לאחרים", אולם יש לגבות זאת במדיניות ממלכתית שתאפשר לחולה הלכה למעשה להישאר בבית... נכון להיום, אין המערכת החברתית והכלכלית תומכות בכך. ללא שינוי מערכתי, ההמלצות ישארו בגדר מס שפתיים.
לדוגמא, בית-חולים העמק שהזהיר את הציבור שלא לבקר חולים, כדי לא להידבק. במקום להבין שזו התנהגות המונעת התפשטות של מגפה, זכה בית-החולים בביקורת ציבורית, מצד קרובי המטופלים. דוגמה זו ממחישה עד כמה השינוי צריך להיות מערכתי ומדיני, ושאין בכוחו של ארגון אחד ליצור שינוי תפיסה.
|
|