ההחלטה בדבר ועדה לחקירת מקורות המימון של ארגוני זכויות האדם הפיחה חיים בשמאל הגוסס. סומק נעורים פרח בלחייה של הגווייה הפוליטית - ממש תחיית המתים!. לאחר שאיבד כמעט כל אחיזה פוליטית בציבור הישראלי והשפעתו המוסרית התאדתה ולאחר שאף מתנגדיו כבר סברו שלא מן הנימוס להמשיך ולהתעלל בגווייה והחלו לדבר בחמלה אמיתית ובנוסטלגיה על חשיבותו הרעיונית וההיסטורית. לפתע פתאום, לאחר בלותו, הייתה לשמאל עדנה ואפילו, כך
מספרים ב
הארץ הוא הצליח להצעיד אלפי בני אדם [מאז הפגנת "ה400 אלף" ההיא צריך להיזהר מאד במס'].
למי תודה ולמי ברכה על ההתאוששות המופלאה? רבים סבורים שאת שלמי התודה וזרי הפרחים יש לשלוח ישירות ל
אביגדור ליברמן!. אפילו
יוסי שריד מודה בכך. רק התקבלה ביזמתו ההחלטה להקים ועדת חקירה לבחינת מקורות המימון של ארגוני זכויות האדם ומיד קמה זעקה גדולה ומרה על "פשיזם" סכנה לדמוקרטיה ועוד.
צודק אורי אליצור שמבחינה עניינית זעקות השבר הן קשקוש מוחלט ושקר גס וכך גם הטענות על מקרתיזם. מאידך מחלות קשות וסופניות מזמינות את הצורך בתרופות נואשות וגם קמיעות לא יזיקו ורשאי השמאל במצבו הנואש להיעזר אפילו באביגדור ליברמן לצורך ישועה ורפואה שלמה יותר או פחות.
ליברמן לא ממש נזקק לפרחים. הוא מחשב היטב את החישובים הפוליטיים ומוכן לספוג את הסיכון שהשמאל יעבור את אחוז החסימה בבחירות הבאות [זה אפילו הכרחי לצורך המשך הפעילות] אבל מפלגתו תזכה בעוד כמה וכמה מנדטים. אצלנו, בגלל שיטת הבחירות היחסית, המאבק הוא תמיד בתוך הגושים הפוליטיים. ליברמן מכוון לבוחרי הליכוד ואילו מרצ מכוונת לעריקי השמאל שעברו לקדימה. ליברמן לא המציא את הגלגל. האם אתם זוכרים את מפלגת שינוי הליברלית של טומי לפיד שדגלה העיקרי היה האיבה לחרדים? היא בנתה בדיוק על אותה התופעה. היא לא גרעה כמובן מצביעים מהגוש הדתי, אבל בהחלט גרעה אותם מהשמאל.
הלוואי והייתי יכול לומר שאי-אפשר להיבנות רק מפחד מפני היריב הפוליטי, או מאיבה למגזרי ציבור אחרים ושמפלגה פוליטית נזקקת למצע רעיוני ולתוכן חיובי. אני חושש שכיום קביעה כזו אינה נכונה. הנה אנו עדים לשגשוגה של מפלגת קדימה שהדבר המאפיין אותה היא היעדר כל אידיאולוגיה מחייבת. כאשר הרייטינג של מפלגה נבובה אחת צונח צומחת במקומה מפלגה נבובה אחרת. זה כמו בטלוויזיה, אם הציבור ימאס ב"הישרדות" הוא לא יעבור לצפות בדרמות איכותיות ואף אחד לא ישדר לו אותן. המעבר יהיה לתוכניות עם מאפיינים דומים.
הלוואי והייתי יכול לומר שהשמאל בישראל דעך בגלל קריסת האידיאולוגיה שלו, אבל גם זו תהיה קביעה מאד לא מדויקת. עובדתית השמאל טעה בערך כפי שהימין טעה. אי-אפשר להגשים את חזון ארץ ישראל השלמה והשלום המיוחל אינו תלוי בנכונותנו לסגת. השמאל היה בנסיגה רבתי גם מפני שהמסרים שלו בלתי קליטים לחלוטין ומפני שהוא שידר לציבור שהוא מתמקד רק בזכויות הפלשתינים. ישנם גם גורמים חברתיים אובייקטיביים כמו ירידה נמשכת בהשפעתה ההיסטורית של תנועת העבודה.
השמאל הישראלי נכשל לחלוטין מפני שעבר לדבר בשפה זרה ומאחר שהוא אפילו לא התיימר למכור משהו לציבור שאליו הוא פונה. השמאל בנסיגה מפני שהוא לא מתייחס לשום צורך רגשי, כלכלי, או חברתי של הציבור הרחב. גם אלו בציבור שסבורים שזכויות אזרח הן דבר חשוב ויש לשמור על זכויות האדם של הפלשתינים לא רואים במצע זה משהו שעליהם להתלכד סביבו, ממש כפי שמפלגה שתתמקד בנושאי איכות סביבה בלבד לא תזכה להצלחה גדולה בישראל שבה לציבור יש חרדות קיומיות יותר.
השמאל אפילו לא היה מסוגל לספק לציבור יעד ראוי לשנאה, מה שבדרך כלל מהווה תחליף מצוין לאידיאולוגיה. את החרדים שונאים לא רק בשמאל והשמאל בוודאי שלא יכול להטיף לשנאת ערבים. מה שנותר לשמאל הוא האיבה למגזר הרוסי וכאן מבטאו הרוסי ומראהו החיצוני של ליברמן מסייעים. לא נותר אלא להוסיף ולשרבט כה מילים על מקורות החינוך הסובייטי שלו ועל כתב האישום הצפוי. בסופו של יום רק שנאה לזר ולאחר יכולה ללכד באמת ציבור מצביעים וקצת באיחור השמאל נזכר בנוסחה המנצחת. העובדה שכאלו הם פני הויכוח הפוליטי בישראל צריכה להעציב את כולנו אבל עם עצב אף אחד לא מנצח בחירות.
