שלב א'- הרעיון
הרעיון המרכזי בהקמת תאגידים, היה תחת הטענה שהרשויות אינן מפרישות כספים מהרזרבות ממכירת המים לתושבים בפיתוח תשתיות מים בעיר, ולא פעם נתקעות רשויות עם צנרת ישנה המתפוצצת ברחובות ראשיים ואין לעירייה כסף להשקיע. משרד האוצר מחליט שעדיף להפריט את נושא גביית המים ותפעולו ולהוציאו מידי העיריות.
האוצר מסביר כי המשבר הנוכחי במשק המים, הינו בין השאר תוצאה של ניהול כושל של משק המים והביוב העירוני לאורך עשרות שנים, אשר הביא לגירעון השקעות עצום בתשתיות המים והביוב, הנאמד במעל 10 מיליארד שקל. גרעון ההשקעות הביא לאיבוד מים אדיר, לזיהום מקורות מים על-ידי דליפות מצינורת הביוב ולהפסדים במי קולחין בשל אי הקמת מתקני טיהור שפכים.
תאגידי המים יפעלו כמשק כספי סגור, ומבטיחים כי כלל התשלומים מופנים אך ורק להשקעות בתשתיות מים וביוב.
שלב ב' - הפוליטיקאים מזהים הזדמנות
יעילות והכנסות הן מילות סוד שמהלכות קסם בפי פוליטיקאים. כולם בעד. אף אחד לא בודק. ראשי הערים אצים רצים להצטרף.
מצד אחד זה ייתן להם שקט, ומצד שני קרדיט על חשבון תאגידי המים. הם יוכלו לפרסם שתשתיות הביוב והמים שופרו רק בזכותם. זה יביא להיבחרותם שוב. זה גם מקום לסדר עבודה לבן של ניסים. הוא עזר לי המון בבחירות וצריך להרגיע את המשפחה שלו. גם את הבן של שלמה לא שכחתי. הוא בחור מוכשר - סיים 12 שנות לימוד. מגיע לו להיות סמנכ"ל.
שלב ג'- הרעיון מתחיל לרוץ
בארץ מוקמים עשרות תאגידי מים. התאגיד מפעיל מנגנון מנופח שמישהו צריך לממן אותו וכך צמחו להם תעריפי המים בערים עם תאגיד. ראש עירייה לא יכול כבעבר להתחשב בתושבים נזקקים שאין להם יכולת לשלם עבור המים כבעבר. רשויות חזקות מסיימות בגירעון תקציבי בשל אותה החלטה להקים את התאגיד המעסיק עובדים רבים המתמנים כמעט כמו המינויים בכל עירייה. אין לאף אחד מושג מאיפה הגיעו כל המזכירות שם.
לתאגיד יש מנכ"ל, גזברות, מזכירות, פקחים, קבלני חוץ להתקנת מדי מים חדשים ועוד, עובדה שהכריחה את התאגידים להאמיר את מחירי המים.
ראש עיריית קריית מלאכי מוטי מלכה שלא הצטרף לתאגיד אומר "אם בעבר שילמו התושבים מים וארנונה ביחד כעת התשלומים נפרדים, והמים יקרים, אז תושבים ישלמו קודם עבור המים ולא ישלמו ארנונה. אני יודע מניתוח של המרכז לשלטון מקומי שברשויות בהן הוקמו תאגידים יש ירידה של בין 8 אחוז ל-12 אחוז בגביית ארנונה. תעריפי המים עלו ב-200 אחוז לאזרח".
אגב במקרה של קריית מלאכי שלא הצטרפה לתאגיד, הקנס מצד האוצר הוא 2.5 מיליון שקל. אבל גם במקרה הזה אוזר מלכה אומץ ומצהיר: "איני משלם את הקנס. מה שמעניין אותי זה טובת התושבים". מלכה הרוויח. בהסדר האחרון מול הרשויות המקומיות האוצר ירד מהערים שלא הצטרפו לתוכנית, ובטל את הקנסות שלהם.
שלב ד' - הפוליטיקאים תופסים - הכיסא יכול להיפגע
לעיריות אין הרבה מה לעשות לאחר שהקימו את התאגיד כפי שדרש האוצר. היום משלמים עבור התעריף לקוב ראשון על-פי מספר הנפשות בבית סכום של 8.63 שקל, ועל התעריף להקצבה נוספת מעבר לכך, סכום בלתי נתפס של 12.476 שקל לקוב מים. וכל זה בלי תוספת מע"מ.
רשויות עם תאגיד נאלצות לרכוש את המים עבור הגינון בעיר מהתאגיד במחיר מופקע. היום, לאחר שאין להם הכנסה מגביית המים, אין להם רזרבות כלל, וגם בקשת ההלוואות מבנקים עבור פרויקטים שונים בעיר קטנו מאוד באין אפשרות העירייה להציג תזרים הכנסות כבעבר. ראשי הערים מבינים שהם הפסידו מקור הכנסה מניב.
ראשי הערים מספרים לציבור שלהם שהם יעשו הכול כדי לעצור זאת. הם גם מאוכזבים מזה שהתושבים לא עושים מספיק. הציבור מטומטם והציבור ישלם. להצלחה יש הרבה אבות. הכישלון הוא יתום. האוצר חכם יותר מהם - האוצר פשוט מצא דרך נוספת להטיל על התושבים מס על מצרך חיוני כמו מים בעוד באירופה הבינו שמים נותנים בחינם.
ושאלה לסיום
פעם אחר פעם, מספרות לנו הוועדות השונות בכנסת וברשויות המקומיות שהמים שלנו איכותיים עד מאוד. הם גם מפרסמים דוחו"ת כאלו. אז למה תמיד על השולחנות שלהם יש בקבוקי מים מינרלים?
