כל ידיעה על מהומות באירן משמחת את המערב, וככלל זה את ישראל. ולא בכדי: אירן היא התגלמות הרודנות הפנאטית-דתית שטופת מוח ומונעת על-ידי רצון בלתי נלאה להרחיב את מחרב המחייה שלה בעולם הערבי והמוסלמי. כל האמצעים כשרים להשגת המטרה, כולל תוכניות ליצור נשק גרעיני. חשוב להדגיש זאת הדגש היטב: נכון שישראל וארה"ב נתפסות כאויב המר ביותר של שלטונות אירן, אך אל נטעה: אירן מבקשת באמצעות הנשק הגרעיני ויצוא המהפכה האיסלאמית לשלוט בעולם. כל המהלכים של השלטון התיאוקרטי באירן הם פרי אידיאולוגיה צרופה ולא טקטיקה. לכן, הפלת השלטון באירן או פגיעה אנושה ביכולת הטכנולוגית שלה לייצר נשק גרעיני, הן מטרות לגיטימיות לגמרי של העולם המערבי. הדילמה הגדולה היא במה בוחרים.
מאז הבחירות באירן ב-2009 יצא לדרך העידן המהפכני. מהומות 2009 וגם המהומות הנוכחיות הן חלק מהתהליך שיוביל לקריסת המשטר הפונדמנטליסטי. זו אומנם קביעה דטרמיניסטית אך בל נשכח: ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של משטרים אכזריים שפסו מן העולם ואף אחד לא האמין שכך יקרה. היו משטרים שקרסו כתוצאה ממלחמות עקובות מדם אך היו מקרים רבים של התקוממויות עממיות שבפניהן לא הצליחו הדיקטטורים הגדולים לעמוד. גם הפעם זה יקרה, במוקדם ובמאוחר.
השוואת היסטוריות אינן מוצלחות תמיד, אם בכלל. יחד עם זאת, למען הבנת התהליך המהפכני, ננסה בכל זאת לבחון את המאפיינים המשותפים של עידן המהפכה באירן כיום לבין העידן המהפכה במדינה שהייתה שרויה במצב דומה ולבסוף, המשטר קרס הרבה יותר מהר ממה שהאזרחים תיארו לעצמן: רומניה עד לפני 1989, מדינה קומוניסטית שנשלטה על-ידי רודן שטוף מוח ורעייתו, בתמיכת ה"סקוריטטה" (שריות הביטחון הכללי ברומניה) הידועה לשמצה. לא לחינם בחרנו את רומניה: סופו של הרודן החל, לא להאמין, בביקורו באירן ובסירובו לחזור ארצה מיידית עם תחילת המהומות.
שלטונם של בני הזוג ציאושסקו היה מבוצר היטב. בתמיכת הסקוריטטה, המשטרה והצבא אותם טיפח היטב, הטילו שני הרודנים אימה ופחד שלא נודעו כמותם. הם היו בטוחים לחלוטין ששלטונם יימשך לנצח. דא עקא, לרודן היה קיבעון חולני: את כל חובותיה של מדינתו למדינות העולם שהסתכם בסכומי עתק במונחים רומנים, התכוון להחזיר תוך פרק זמן קצר ביותר. זו הסיבה שברומניה של שנות סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, הרעב, המחסור במוצרי יסוד, תורים אין סופיים וכד' היה עניין של יומיום. באשר לזכויות האדם, המצב היה קשה עוד יותר. מאות אלפי אנשים נאסרו ושועבדו בתנאים בלתי אנושיים בדלתה הרומנית או בפרויקטים מגלומניים אחרים. אלפי אנשים מתו, הוצאו להורג או עברו עינויים. הייתה תחושה בקרב הרודן וחבר מרעיו שכל המעשים הנקלים הללו יעברו בשקט.
ב-16.12.1989 ניצת לפיד המרד בעיר טימישוארה: כומר פרוטסטנטי יצא במופגן נגד מדיניותו של הרודן. מכאן החל הכדור להתגלגל עד ה-22.12.1989 כאשר מאות אלפים מפגינים נגד הרודן מול ארמונו. לאחר שניסה לברוח, נתפס, נשפט תוך דקות והוצא להורג יחד עם רעייתו. הסקוריטטה, המשטרה והצבא בגדו בו והצטרפו למהפכנים. כך נסתיים עידן הרודן הידוע לשמצה. ודאי שגורמי חוץ היו מעורבים עמוק בארגון ומיגור המשטר.
המשטר באירן איננו רחוק כל כך מקריסתו. העם מורעב, ללא זכויות, השפלות וללא עתיד ורוד. נכון שהניסיונות עד כה לא צלחו אך לבסוף פול ייפול המשטר. ההמונים יצאו לרחובות , המשטרה החשאית והצבא עוד יצטרפו למחאות והמשטר יקרוס. הסנקציות הכלכליות פוגעות קשות בעם. מדינות המערב מעודדות ומעורבות בנעשה באירן. גם גל המחאות והמהפכות במצרים, תוניסיה וכד' נותן רוח גבית לאופוזיציה באירן. שביית העם למען קיבעון מטורף של כמה שטופי מוח לא תחזיק מעמד לנצח. את מהלך ההיסטוריה לא ניתן לעצור.
