סגירת בית אדלשטיין בקריית שמונה - פשע חברתי

בית אדלשטיין בקריית שמונה זיכה אותי בחוויה של עבודה חינוכית במשך למעלה מעשר שנים בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת. עשר שנים כמעט ערב ערב זכיתי לעבוד בפואמה הפדגוגית ששמה בית אדלשטיין תחת הנהלתו של בן קריית שמונה, עמי שגב. קשה לי לבטא את הכאב, שפנינה חינוכית כדוגמת בית אדלשיין שהוקמה, אם אינני טועה ב-1969 ננעלת על סוגר ובריח בצו בית המשפט המחוזי בנצרת ב-2011. בית אדלשטיין הוא המתנ"ס הראשון שנפתח בישראל, ולצערי, הוא המתנ"ס הראשון שנסגר משיקולים של רווח והפסד. במשך כעשר שנים פקדתי בערבים את המוסד., בין אוקינוס התוכניות שהוא הפעיל לנוער ומבוגרים, פעלה גם תוכנית אחת צנועה להכנה לבחינות בגרות לבני קריית שמונה וישובי הסביבה, שמסיבות כאלו ואחרות התעודה הזו אינה מצויה בידיהם. בקבוצות קטנות ובלווי צמוד של צוות חינוכי, שפעל בערבים תחת הנהלתו של עמי שגב, הגיעו כל שנה עשרות תלמידים לממש הזדמנות שהוחמצה בהיותם תלמידים במסגרות החינוכיות המקובלות. פקדו את המקום נוער בסיכון לצד הורים לילדים וכן נערים ונערות עובדים לצד חיילים משוחררים. הייתה לי הזכות להכין תלמידים לבחינות בגרות בלשון עברית, ספרות ותנ"ך. אי-אפשר היה שלא להתפעל משלל היוזמות החברתיות של הנהלת המוסד. אחת החוויות שהעשירו אותי כמורה הייתה באותם ערבים שלימדתי קרוא וכתוב אימהות משכונת אשכול ושפרינצק. מנהל המקום דאג שבשיעורים לאותן אימהות תהיה שתייה חמה וכיבוד. אי-אפשר שלא להוקיר את היוזמה לשלב בין שיעורי העברית הרצאות עם מומחים מהשירות הפסיכולוגי, רופאים ותחומי העשרה נוספים. פעילות זו הייתה רק חלק מבית שוקק חיים כשכל ערב נערכים בו עשרות חוגים והרצאות לנוער ולמבוגרים. הייתה בו ספריה וחדר עיון, אך קשה להאמין שבאלו הימים הספריה פועלת, כשבמשך שנה לא רכשה אפילו ספר אחד. אני משוכנע, שלתוכניות שתארתי היה צידוק חברתי והן הופעלו, למרות שציבור מקבלי השירות בבית אדלשטיין לא כיסה את ההוצאות. אך היום מתבצע פשע חברתי המחייב לסגור פעילות, שאין לה כיסוי על-ידי מקבלי השירות. ההחלטה המצערת לפיה פעילות, שאינה מכסה עצמה תקציבית, לא תצא לפועל היא פשע חברתי. קשה לי לקבל את ההודעה של עירית קריית שמונה באמצעות דוברה, מר דורון שנפר, לפיה "רק פעילויות רווחיות יישארו, והיתר יופסקו". מי שעומד מאחורי ההודעה הזו שותף לפשע חברתי. קשה להשלים עם מדיניות ההפרטה האכזרית של השירותים הציבוריים, שהביאה לכלל החלטה בצו בית משפט לסגור את הפואמה הפדגוגית, שבנו בני העיר קריית שמונה.