בשנת 1961, השנה בה הוקמה לשכת עורכי הדין כגוף סטטוטורי, התחלתי את לימודי המשפטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז נטלתי חלק בפעילויות מגוונות של לשכת עורכי הדין: כנסים, ועדות, תוכניות ואירועים. לפני מספר שנים נוצר קשר נוסף, מיוחד במינו, ביני לבין נציגי הלשכה: תמונת סבי המנוח, ד"ר זיגפריד מנהיים, הוצגה בתערוכה "עורכי דין ללא זכויות," בין עורכי הדין היהודים בגרמניה שזכויותיהם נשללו עם עליית הנאצים לשלטון. בשנתיים האחרונות זכיתי לייצג את מדינת ישראל באו"ם. זכות גדולה - ולצידה אחריות כבדה.
כאשר התמניתי לתפקיד שגרירת ישראל באו"ם ראיתי כאתגר מרכזי את ייצוגה של ישראל האמיתית: מדינה דמוקרטית, שאנשיה שוחרי שלום; מדינה השואפת למצוא את מקומה כמדינה שוות זכויות וחובות בקרב עמי העולם. קיוויתי כי השכלתי המשפטית והיותי אשה יסייעו לי לייצג ישראל שאינה עסוקה אך ורק בסכסוך במזרח התיכון. עם זאת, תקופת כהונתי, שהסתיימה לפני כחצי שנה, הייתה עתירת אירועים, מהמורות וטלטולים, שחייבו אותי להפנות את מירב מאמציי לסדר היום הפוליטי.
התקופה בה ייצגתי את ישראל באו"ם הייתה אחת התקופות הסבוכות והקשות ביחסי ישראל עם האו"ם, ולמעשה עם מדינות העולם כולן. תרמו לכך מספר אירועים פוליטיים וביטחוניים, ואמנה את העיקריים שבהם: חילופי השלטון והמנהיגים, בארצות הברית ובישראל; מבצע "
עופרת יצוקה: המרוץ הגרעיני של אירן ותמיכתה בארגוני הטרור; הקיפאון הנמשך במשא-ומתן לקראת הסדר בינינו ובין הרשות הפלשתינית. כל אלה הביאו להתגברות הגל העכור של הדלגיטימציה של ישראל בעולם. מעמדה של מדינת ישראל בעולם כיום, כפי שהוא משתקף בתקשורת הבינלאומית, אינו טוב, בלשון המעטה.
נציגי ישראל ברחבי העולם נדרשים להתמודד בעת ובעונה אחת עם אירועים קשים ומורכבים בשטח, עם פעילות דיפלומטית יזומה ורחבת היקף של ארצות ערב והרשות הפלשתינית ועם תקשורת עוינת וחד-צדדית. עם זאת ראוי להזכיר את הצביעות והציניות שנוקטות מדינות רבות בבואן להטיף לנו מוסר. די אם נציין כאן - כמשל - את מועצת זכויות האדם בג'נבה, המועצה המופקדת מטעם האו"ם על "קידום זכויות אדם ברחבי העולם והגנה על זכויות אלה". מועצה זו, שחברות בה מדינות שאינן מצטיינות בהגנה על זכויות אדם )כמו אנגולה, לוב, מאוריטניה, קטר, סין, בחרין וסנגל) אינה מחמיצה הזדמנות לגנות את ישראל. רוב מוחלט של החלטות הגינוי היוצאות מטעמה של המועצה הוא גינוי לישראל, יותר מאשר כל החלטות הגינוי כנגד כל מדינות אחרות גם יחד)כך, למשל צפון קוריאה גונתה פעם אחת בלבד). זאת ועוד: מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שנציגים רשמיים של מדינה אחרת, החברה בארגון האומות המאוחדות, קוראים מעל דוכן האו"ם להשמדתה הפיזית, ואין פוצה פה.
השתייכותי לקהילה המשפטית בישראל הקלה עלי את ההתמודדות עם האתגרים הרבים שהציבה המציאות הגיאו-פוליטית במזרח התיכון בפני נציגי ישראל. אזכיר כאן בקצרה שני אירועים בהם הועמדו המערכת המשפטית ושלטון החוק במדינת ישראל למבחן המשפט הבינלאומי: האחד, דוח גולדסטון על מבצע "עופרת יצוקה." מחברי דוח זה קיבלו את המנדט שלהם ממועצת זכויות אדם בג'נבה הנזכרת לעיל. התוצאה שהפיקו הוא דוח מוטה, חד-צדדי ומגמתי. מדינת ישראל בחרה שלא לשתף פעולה עם מחברי הדוח, וגם לאחר פרסומו החלטנו שלא להגיב עליו במישרין, אלא להציג באו"ם, ובעולם, את התחקירים העצמאיים שנערכו בישראל בעקבות מבצע עופרת יצוקה.
השני, חקירת המשט הטורקי. בעקבות השתלטות צה"ל על אחת מאניות המשט הטורקי נערכו מספר חקירות בינלאומיות ופנימיות. לאחרונה פורסם חלקו הראשון של דוח ועדת טירקל, ועדה
שבראשה עמד שופט בדימוס של בית המשפט העליון והשתתפו בה שני משקיפים בינלאומיים. הדוח בוחן את ההיבטים המשפטיים של אירוע זה והוא מוגש לפאנל שהקים מזכ"ל האו"ם. למרות אירועים אלה, ואחרים, שאירעו במהלך השנתיים שבהן כיהנתי כשגרירת ישראל באו"ם, נוכחתי בהערכה ובכבוד שנציגי מדינות רבות רוחשים למדינת ישראל, הערכה שלא תמיד באה
לידי ביטוי פומבי. הערכה זו נובעת מהידיעה שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, מדינה של שלטון החוק, מדינה שערכיה דומים לערכים שעליהם מושתתת מגילת האו"ם ומושתתות חוקות יסוד של המדינות הדמוקרטיות. למערכת המשפטית בישראל, ובראשה בית המשפט העליון, יוקרה והערכה רבה בקרב אומות העולם.
לנוכח מעמדה הלא פשוט של ישראל בעולם, גוברת חשיבות פעילותה הבינלאומית של לשכת עורכי הדין. בשנים האחרונות הפכה הלשכה לנציגה בינלאומית וציבורית של החברה הישראלית
במפגשים ובכנסים, הנערכים על-ידי לשכות עורכי הדין ברחבי העולם. הלשכה וחבריה מהווים סוכנים נאמנים ושגרירים של ערכים, זכויות אדם ודמוקרטיה.
ברכותיי ללשכה ולחבריי עורכי הדין בישראל, הניצבים בחזית המאבקים הציבוריים והמשפטיים, בארץ ובעולם, להגנה על ערכיה ועל דמותה של מדינת ישראל, כמדינה שבה שולט החוק ונשמרות זכויות האדם.
