ב-62 שנות מדינת ישראל לא קם מנהיג כביבי, בעל יכולת רטורית מדהימה בעברית ובאנגלית, איש מכירות מעולה שמסוגל למכור לך את הירח בצהריים ואת השמש באמצע הלילה. ואכן שמענו, שבתחילת דרכו היה שם - במגרש המכירות. וזה יפה ולזכותו. מוכשר ככל שיהיה, לצערנו, הוא גם ראש הממשלה הנוכחי בישראל. איש מכירות לומד היטב את המוצר, לומד את השוק, כלומר את השחקנים היריבים ב"מגרש המשחק", מסמן מטרה, ופותח בדהרה, כשלנגד עיניו אך ורק האינטרס של הגוף אותו הוא מייצג - היצרן. האם נתניהו למד את המגרש בו הוא אמור לשחק? האם הוא פועל ברוח מגילת העצמאות שהיא "היצרן" שלו?! אחת התשובות הבדוקות לשאלה היא כלהלן - אילו הוא היה לומד היטב את מגרש המשחק הפוליטי במזרח התיכון, לא היה מקים בקדנציה השנייה שלו בשום פנים ואופן קואליציה עם אביגדור (איווט) ליברמן ואליהו ישי. הייתה לו אפשרות טובה בהרבה... וכולנו זוכרים זאת! תשובה נוספת - לו באמת היה לומד את המגמות לדמוקרטיזציה במדינות ערב שמסביבנו, כולל גם של הפלסטינים, לא היה מופתע לראות את ההתפרקות של המשטרים הסונים מסביבנו, אלה שנטו דווקא לרקום קשרים עם המערב. רק שלא יצטט שוב את ברק "גאון" שאין פרטנר... תשובה שלישית הייתה מעלה מן הסתם על שפתי נתניהו נאום של רטוריקה מפליאה, משהו כמו: "זהו סוף פסוק! אין יותר שתי גדות לירדן, ואין יותר תוכניות למדינה דו-לאומית. אין יותר שלטון של עם ישראל על הפלסטינים. סוף ההתנשאות! מדיניות הליכוד במשך 40 השנים האחרונות היתה מוטעית, או לפחות איננה מתאימה למאה ה-21...". רק בסוף היה מרגיע את הקיצוניים, באמירה כגון: "אבל כדאי ששכנינו יזכרו שישראל תדאג בראש ובראשונה לביטחון אזרחיה...". אמירה בלתי מתנשאת כולם יקבלו! ביבי היה אומר לבוחריו - ולציבור בכלל - שהפלסטינים חייבים לקבל מאיתנו את שלהם, ולהתחיל לתרגל עצמאות. אבל הוא לא אמר זאת. במקום זאת, הוא יקבל מדינה פלסטינית מוכרת על-ידי כל העולם כולו, ובתוך זה גם מי שהוא חשב לידידיו הטובים ביותר - כמו האמריקנים, הגרמנים והצרפתים. נתניהו ושותפיו הימנים-קיצוניים, מהמתנחלים ועד השותפים לקואליציה, מליברמן דרך ישי ועד ליעלון, כולם יעמדו עוד כמה חודשים עם המכנסיים למטה. וזה יקרה כנראה בקרוב מאוד - בספטמבר השנה. ולמתנחלים - ביבי לא אמר לכם את האמת, אז תשמעו אותה שוב מחבריכם האהובים מהשמאל ומהמרכז הפוליטי הישראלי: תתכוננו לפנות. כי אם לא תפנו, תוכלו כמובן לשאת שני דרכונים, ישראלי ופלסטיני, וגם זה לגיטימי בעינינו, אבל בטוח שהממשלה הפלסטינית לא תיתן לכם להשתולל כפי שברק-את-ביבי מאפשרים לכם כרגע. מעניינת במיוחד המחשבה שבמקרה של נתניהו, אזרחים מכל קצוות הקשת הפוליטית - מהימין הקיצוני המשתולל באופן חופשי בגבעות פלסטין, ועד אחרון השמאלנים בבתי הקפה בתל אביב - כולם אינם מאמינים לו. כך גם מנהיגי המדינות המערביות הידידותיות, רחוקים מלהאמין לדבריו. הם הוכיחו זאת בשבועות האחרונים, ובעיקר בהצבעה במועצת הביטחון. בעצם, הם אמרו לנתניהו: זהו זה - עד כאן. אתה יותר לא תשטה בנו. תפעל או לחילופין... אינני רוצה אפילו לחשוב על האלטרנטיבות. אז ככה, חבריא, אם אנחנו איננו מאמינים למי שעומד בראשנו, למה שהם כולם - מקרוב ומרחוק - יאמינו?!