במוצאי שבת התקשר אלי פעיל תעאיוש. בקול חנוק מהתרגשות הוא סיפר לי על אירועי היום שלא שמעתי עליהם בשבת. הודות לצוות המשפטי שלנו, ואדי טואמין היה מלא, לראשונה מזה שנים, ברועים פלסטינים ובצאנם. צה"ל שמר שהמתנחלים המתוסכלים, הרגילים שהצבא ממלא אחר דרישתם ומגרש את הפלסטינים מאדמתם, לא יפריעו לפלסטינים לרעות.
השבוע הגיעו שוטרים לפנות משפחות מדירות של עמידר ברמלה. הם התחרטו כשראו שהדירה מלאה פעילים. במקומות אחרים צווי הפינוי הוקפאו. בבית שאן דיווחו כמה משפחות שאנשי עמידר מתחננים לדבר איתן. במקרה אחד לפחות התחילו לתקן נזק בן שש שנים שנגרם ממים.
בכפר הבלתי מוכר אל-עראקיב גובר הלחץ, מישראל ומבחוץ, להפסיק את עבודות הקק"ל, והקק"ל פירקה את מחנה הבולדוזרים. הם עדיין הורסים מבנים ארעיים, ומחנה בולדוזרים אחר הוקם בסמוך.
אחרי מאמצים של כחמש שנים פינה הצבא את ההשתלטות על אדמתה של משפחת חושייה, סמוך לסוסיא. רוב האדמה הוחזרה לפני מספר שנים, ועכשיו פונתה גם החלקה שעליה נטע המתנחל משה דויטש כרם.
אף אחד מניצחונות אלה איננו סיפור גאולה דרמטי משנה-סדרי-עולם, כסיפור יציאת מצרים. לא מספיק לטפטף טיפות של יין כמעשינו בליל הסדר כשמזכירים את המכות, או להזכיר את נזיפת אלוהים במלאכים, במדרש משיר השירים רבה: "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!". אף לא אחת מהצלחות אלו מקלה עלינו בראותנו את התמונות המזעזעות של החיפושים הברוטאליים בעוורתא, מאז הרצח המזוויע באיתמר. אך הישגים אלו מחזקים נושא מרכזי בחג הפסח. האלוהים, שהרב מייקל לרנר מכנה "אלוהים של אפשרויות וסיכויים בלתי מוגבלים", קבע שעבדים אינם חייבים להשלים לעד עם שעבוד.
לפעמים מגיע, אחרי שנים, רגע קסום של תיקון. ההגדה מדגישה שאלוהים מתערב ישירות כדי לשחרר אותנו מהמצרים, "לא על-ידי מלאך, ולא על-ידי שרף ולא על-ידי שליח".
נזכור מהו כל העיקר, כמו שכתב הרש"ר הירש, בפרשנותו לתורה שנכתבה באופן נבואי עוד לפני הקונגרס הציוני הראשון, על שמות כ"ב, פסוקים כ'-כ"ב: "וְגֵר לֹא-תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם, לֹא תְעַנּוּן. אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה, אֹתוֹ--כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי, וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב; וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת, וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים".
הפסוק מציין את הכלל הגדול, שהתורה חוזרת עליו בכמה מקומות:
כבוד האדם וזכויות האדם אינם תלויים בייחוסו ובמולדתו וברכושו, ולא בשום דבר חיצוני ומקרי שאינו מפנימיות מהותו העיקרית של האדם. הם תלויים אך ורק בערכה הרוחני המוסרי של אישיות האדם. והטעם "כי גרים הייתם בארץ מצרים" בא לשמור על הכלל מכל פגיעה. כל אסונכם במצרים היה שהייתם "גרים" שם, וככאלה לא הייתם זכאים למולדת, לקיום ולזכויות, ומותר היה לעשות בכם ככל העולה על רוחם. זה היה שורש העבדות והעינויים שהוטלו עליכם. על כן הישמרו לכם פן תעמידו את זכויות האדם במדינתכם על יסוד אחר מהאנושיות הטהורה השוכנת בלב כל אדם באשר הוא אדם. קיפוח של זכויות האדם יפתח שער לשרירות ולהתעללות באדם, שורש כל "תועבת מצרים".
יהי רצון שבשבת הגדול ובפסח הזה תימצא בנו האמונה הנדרשת כדי להיות סוכניך לקירוב היום שבו אליהו הנביא "הֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם" [מלאכי ג', כ"ד] - כאשר ישראלים יתפייסו עם פלסטינים, אומה עם אומה; וישראלים בינם לבין עצמם. יהי רצון שיהיה הכושר להמשיך את העבודה למען היום שבו יצומצמו פערים כלכליים וחברתיים. למרות שאיננו יודעים מתי יום זה יגיע, אנחנו מודים לך על ההצצות שנתת לנו לתוך העולם של האפשרויות הבלתי מוגבלות.
שבת שלום וחג שמח!
