המהפיכה העממית בסוריה פרצה בעיירה דרעא בדרום סוריה הסמוכה לגבול עם ירדן והתפשטה אל כל המחוזות והערים הראשיות בסוריה. מספר הנפגעים המשוער עד עכשיו נע בין 400-500 הרוגים ועוד כמה מאות פצועים. ככל שגדל מספר הנפגעים וההלוויות כך מתרחבות ההפגנות.
שני תאריכים חשובים יירשמו בהיסטוריית המאבק של הדור הצעיר הסורי בדיקטטורה של משטר משפחת אל-אסד:
הראשון, ה-22 באפריל השנה - "יום שישי הגדול" שבו התרחבו ההפגנות לכל רחבי סוריה ושבמהלכן ירו חיילי הצבא הסורי למוות ביותר מ-100 מפגינים ופצעו כמה מאות נוספים, והשני, ה-24 באפריל - היום שבו הכניס הנשיא הסורי בשאר אל-אסד כוחות משוריינים וצלפים תחת פיקודו של אחיו מאהר לדרעא ודומא כדי למחוץ את ההתנגדות למשטר.
האם בשאר אל-אסד רוצה לחזור על התקדים ההיסטורי של אביו חאפט' אשר ביצע באמצעות צבאו ב-1982 טבח בכ-30 אלף מתושבי העיר חמאת במסגרת מלחמתו בתנועת "האחים המוסלמים"?
ההערכות בעולם הערבי הן שהנשיא הסורי בשאר אל-אסד נחוש לדכא בכוח רב כל התנגדות למשטרו וכי הוא ילך בדרכו של אביו. הלקח שלו מהמהפיכות בתוניסיה ומצרים הוא כי אם הוא לא ידכא בכוח רב את גל המחאה של האופוזיציה, גורלה של משפחת אל-אסד יהיה דומה לגורלה של משפחת מובארק ואלי אף גרוע יותר.
זאת ועוד, בשאר אל-אסד מתייעץ באופן קבוע עם משטר ההיאתולות בטהרן ונראה שהוא אימץ גם את שיטות הדיכוי של ה "באסיג'" האירני נגד מתנגדי המשטר באירן.
הנשיא הסורי רוצה להכניע את כיסי ההתנגדות בעיר דרעא ולהפוך אותה לסמל הכניעה למשטרו "למען יראו וייראו".
מערכת התעמולה הסורית מפיצה ידיעות כי הצבא הסורי הכניס טנקים וצלפים לעיר דרעא "על-פי בקשת תושבי העיר כדי ללכוד טרוריסטים ומוסלמים קיצוניים המשתייכים לזרם הסלפי".
רשת אל-ג'זירה ששינתה את טעמה ומתנגדת עכשיו למשטרו של בשאר אל-אסד, שידרה ראיונות עם עדי ראייה מדרעא המכחישים בתוקף את הסברי המשטר הסורי.
עדי הראייה דיווחו על יותר מ-30 מתושבי דרעא, ביניהם ילדים וזקנים, שנורו למוות בידי הצלפים הסורים וגופותיהם מתגוללות ברחובות העיר. שני חברי פרלמנט מדרעא ומופתי מהעיר התפטרו מתפקידם במחאה על הדיכוי הברוטאלי של המפגינים.
נראה כי האירועים האחרונים בדרעא מסמלים כי סוריה נכנסת לשלב חדש. לא מן הנמנע שהנשיא הסורי יורה על הכנסת כוחות משוריינים של הצבא הסורי אל ערים נוספות בסוריה שבהן מתקיימות הפגנות נגד משטרו. העם הסורי דחה על הסף את הרפורמות שהציע לו הנשיא בשאר אל-אסד, באיחור רב ומחוסר ברירה, שעסקו בביטול מצב החירום וביטול בית הדין המיוחד לענייני בטחון המדינה. העם הסורי יצא להפגנות ענק והחלו להיווצר סדקים במערכת השלטון בדרעא.
המצב שנוצר בסוריה דומה למצב שבו הייתה לוב לפני כמה שבועות. בשאר אל-אסד משתמש בצבאו נגד המפגינים בדיוק כפי שמועמר קדאפי הפעיל את צבאו נגד מורדים. בשאר אל-אסד מנסה למצוא פתרון צבאי וכוחני למשבר במקום פתרון פוליטי.
גם התפטרות שני חברי הפרלמנט מדרעא מהווה סדק ראשון בהתפטרות אישים מהשכבה השלטת, תופעה דומה בהיקף נרחב יותר הייתה במערכות השלטון הלובי.
כזכור, בתוניסיה ובמצרים סירב הצבא לפעול בכוח נגד המפגינים ובסופו של דבר הדיח את הנשיאים בן עלי ומובארק מתפקידם.
למרות הדיווחים מדרעא שלא קיבלו אישור עד כה, כי כמה קצינים וחיילים ערקו משורות הצבא הסורי והצטרפו לתושבי העיר, אין סימנים לסדקים בצמרת הצבא וכוחות הביטחון הסורים. הנשיא בשאר אל-אסד שולט שליטה מלאה בצבא הסורי ובמנגנוני הביטחון באמצעות המפקדים הבכירים שהם כולם כאחד ממוצא עלאווי ויש להם אינטרס לשמור על השלטון.
בשאר אל-אסד הורה לפרוס כוחות ביטחון רבים בעיר הבירה דמשק דבר שמונע מהמפגינים לקיים שביתות שבת המוניות במרכז הבירה בדומה להפגנות שהיו במצרים בכיכר אל-תחריר. הפגנות אלה היו סמל להזדהות של ההמונים עם המפגינים ויצרו לחץ כבד על המשטר בנוסף להיותן יעד סיקור פופולרי של אמצעי התקשורת הערביים והזרים.
התנהלות מדינות ערב בקשר לנעשה בסוריה היא אינטרסנטית. בניגוד להתערבות הליגה הערבית במצב בלוב שהביאה בין היתר להחלטת מועצת הביטחון נגד משטרו של קדאפי, מדינות ערב עומדות בצד ואינן מתערבות בנעשה בסוריה, הן חוששות מבשאר אל-אסד שקשור ל"ציר הרשע" בראשותה של אירן, לעומת זאת יזמו מדינות המפרץ הצעת פשרה כדי לחלץ את נשיא תימן עלי עבדאללה צאלח ממלתעות האופוזיציה הזועמת בארצו.
שינוי המשטר בסוריה עשוי להביא לשינויים במאזני הכוח באזור, הוא יחליש את כוחה של אירן ואת כוח החיזבאללה בלבנון.
עם זאת בארצות הברית ובישראל חוששים מאפשרות עלייתם לשלטון בסוריה של גורמים רדיקליים יותר כמו תנועת "האחים המוסלמים". על הרקע הזה יש לראות את התגובה האמריקנית הרפה למתרחש בסוריה.
