מעמדו של חספר כמבקר המערכת יוצאת דופן בתקשורת, בוודאי בתקשורת הישראלית. מצד אחד, מאז שמונה לתפקיד מבקר הפנים הוא צופה במהדורות החדשות בחיפוש אחר בעיות עקרוניות, ומפרסם את ממצאיו (כולל תגובת הנוגעים בדבר) בבלוג המבקר. מצד אחר, הוא כאמור עורך בעצמו את אחת התוכניות שמפיקה חברת החדשות שאותה הוא אמור לבקר.
המעורבות היומיומית שלו בעשייה העיתונאית כוללת יתרון – היא מאפשרת לו לבקר מתוככי פס הייצור של החדשות, תוך הבנה עמוקה של מערך הכוחות שבו פועלים העיתונאים בערוץ. בתשובה לשאלה על האפשרות לבקר את עצמו, חספר מציין כי כבר עשה זאת בבלוג שלו. נוסף על כך, הוא שלח מייל פנימי לעמיתיו לחברת החדשות והזמין את מי שמעוניין לכתוב פוסט ביקורת על עבודתו שלו. בינתיים לא קיבל תגובה להזמנה. לגבי מידת יכולתו לבקר כראוי את עמיתיו וחבריו למערכת, מדגיש חספר כי הביקורת פומבית ומפנה את הקוראים לבחון זאת בעצמם.
את תפקיד מבקר הפנים של "חדשות 10" הוא מגדיר, נכון לעכשיו, כ"ניסוי", אשר מתבצע בזהירות ומתוך כוונה לבנות מוסד שיחזיק מעמד גם לאחר שיעזוב את התפקיד. כרגע מדובר בחלק קטן יחסית ממישרתו, אך אם הניסוי יצליח, אומר חספר, אולי יקדישו למלאכה תקן למשרה מלאה. במתכונת הנוכחית, הוא מציין, יכולתו לבקר מוגבלת למדי. הוא אינו מסוגל לבצע, למשל, פירוק לגורמים של כתבת תחקיר כדי לעמוד על טעויות שנעשו במהלך העבודה ונאלץ להסתמך אך ורק על התוצאה הסופית, שאינה תמיד מגלה את כל הפרטים. אין לו גם היכולת לנבור בארכיונים כדי לבחון כיצד נושא מסוים סוקר לאורך זמן.
באופן רשמי, המנדט של חספר כולל את כל התוכניות בערוץ שמופקות על-ידי חברת החדשות. דהיינו, רצועת השידור של שמונה בערב בכל אחד מימי השבוע, תוכנית הלילה "היום שהיה", התוכנית "לונדון את קירשנבאום", תוכנית התחקירים "המקור" והתוכנית "חמש עם
רפי רשף". חספר מעדיף להתמקד בביקורתו במהדורת החדשות המרכזית של הערוץ מפני שזו תוכנית הדגל של חברת החדשות, הן מבחינת חברת החדשות שמשקיעה בה את מירב המשאבים והן מבחינת חוק הרשות השניה, שמבדיל אותה מיתר תוכניות החדשות בערוץ.
את התוכניות האחרות, הוא אומר, הוא משתדל לבחון לפי ההקשר המתאים. את "לונדון את קירשנבאום", למשל, לא יבדוק לפי הקשר האובייקטיביות העיתונאית, אבל כן ידרוש פתיחות בדיון. לגבי תוכניתו של רפי רשף, חספר אומר: "התייחסתי פה ושם לרפי רשף אבל אני מודה שאני מתייחס לרפי רשף פחות כתוכנית עיתונאית". בהמשך השיחה הוא מוסיף: "התוכנית של רפי יכולה לתת לי פרנסה לבלוג יומי ארוך. אבל אין לזה הרבה משמעות. אני כן בודק שם בקפידה את מבזקי החדשות. אבל שיקולי עריכה של רפי רשף?".
יכול להיות שרוב הצופים לא מתייחסים כך לתוכנית של רפי רשף.
"יכול להיות, והאמת שאני מתלבט מדי פעם בעניין הזה ואני מניח שאכתוב על התוכנית, אבל בינתיים אני מרכז את המאמצים שלי במהדורה המרכזית ואני רואה שם כל כך הרבה דברים שצריך לטפל בהם...".
מה הן הבעיות המרכזיות שאתה מוצא במהדורה המרכזית?
"ראשית, אני עושה הפרדה בין שני צדדים – כמבקר וכעורך. אני משתדל לא להפוך לעורך על. כמבקר אני מבקר את ההתנהלות העיתונאית, האם העבודה העיתונאית נעשית בדרך התקינה שאנחנו חושבים שבה היא צריכה להיעשות – הקפדה על הנורמות והכללים העיתונאים. כעורך אני יכול לבוא ולהגיד זה מעניין, זה לא מעניין, סדר היום צריך להיות כזה או כזה. זה לא אותו דבר. אפשר להתווכח על קו עריכה. אני חושב שצריך לפתוח עם שביתת הרופאים והעורך פתח עם סוריה. אבל זה לא נושא למבקר, זה נושא למבקר טלוויזיה".
באחד הפוסטים הערת על מהדורה שבה שידרו כתבה על שחרורו של פואד בן-אליעזר מבית החולים לפני כתבה על שביתת הרופאים.
"אלא אם כן אני חושב שההחלטה מעוותת בצורה קיצונית את סדר היום הציבורי".
וכמבקר, מה הבעיות המרכזיות שאתה מזהה?
"לא תמיד יש ירידה לפרטים, שהם חשובים. כמובן שיש כתבים מקצועיים שיודעים לעשות את זה וכתבים פחות מקצועיים, ירוקים, שפחות יודעים לעשות את זה. שתי דקות, זמן של כתבה, זה לא הרבה זמן. במונחים של טקסט זה מאתיים מילה. צריך לקבל החלטות מאוד קשות איך לטפל במשהו בשתי דקות. הנטייה הטבעית של כתבים היא לפשט ולוותר כדי לבנות כתבה שיש בה דרמה וזה בא הרבה פעמים על חשבון המהות, על חשבון מתן אינפורמציה לצופה.
"בעצם, הצופה נותר אחרי הכתבה בלי שהבין מה אמרו לו. לכתב זה ברור כי הוא שוחה בחומר, זה כל כך מובן מאליו שהוא לא טורח לתת רקע לפרשה. התירוץ תמיד הוא שאין זמן, תירוץ שאני לא מקבל. דווקא בטלוויזיה יש המון כלים. תמונות או סאונד או גרפיקה. אתה יכול, בשילוב נכון של האמצעים, לתת המון אינפורמציה. זה משהו שלא קשור לאתיקה עיתונאית אלא לעבודה עיתונאית, לאיך אנחנו מתקשרים נכון עם הצופה ונותנים לו את האינפורמציה שהוא צריך לקבל.
"אזור אחר שאני בודק תמיד זה הגינות. אני לא רוצה להיסחף לאובייקטיביות. זה מונח גדול מדי ואנחנו יודעים שהוא נורא בעייתי. אבל הגינות, לגשת לעניין בהגינות. אתה הולך לסקר נושא, תיגש מראש טבולה ראסה, לפחות מבחינת הדעות הנחרצות. לא מבחינת המידע. תעשה תחקיר, תדע על מה אתה מדבר, אבל תן את כל התמונה, המקסימום תמונה שאתה מסוגל לתת. במדיום השטחי ובמעט זמן בלה בלה בלה, מאה אחוז, אבל תן את התמונה. תן אפשרות, למי שצריך, לבוא לידי ביטוי".
נושא אחר שחספר רואה כבעייתי במיוחד הוא מוסד התגובה: "משהו שמשותף בוודאי לכל מהדורות החדשות בטלוויזיה, אבל לא רק לטלוויזיה, זו התגובה כדי לצאת ידי חובה. עושים כתבה ובערך ברגע האחרון מבקשים תגובה".
יש לזה סיבות, אתה ודאי מודע להן.
"כן, הן לא מקובלות עלי. אני חושב שתגובה היא חלק מתהליך התחקיר. הנוהג הזה שאחרי הכתבה באולפן אומר המגיש 'עיריית תל אביב טוענת בתגובה ש...' ואז נותנים שקף עם המון מילים שאף אחד לא מאזין להן, אני חושב שזה מיותר. העמדה של עיריית תל אביב צריכה לבוא לידי ביטוי כבר בכתבה".
אז אתה תשלח את הכתב שלך עם המידע שהודלף לו על עיריית תל אביב לא שתי דקות לפני הפרסום אלא מוקדם יותר ביום, ועיריית תל אביב תיצור קשר עם הכתב של הערוץ המתחרה והם יעלו ידיעה לפניך שגם מציגה צד אחר ואיבדת את הסקופ שלך.
"תלוי מה הסיפור. יש מקרים שלא תהיה ברירה, אבל זה בתנאי שלגבי הסיפור עצמו עשית עבודה מספיק רצינית כדי לא להציג משהו מעוות, משהו שעוות משום שבגלל שרצית לשמור על הסקופ שלך בכלל לא בדקת אותו עם הנמען".
חספר מדגיש כי הבעיות הללו אינן מאפיינות את מהדורת החדשות של ערוץ 10 דווקא, אלא שזו בלבד נמצאת תחת עינו הבוחנת. יתר על כן, לדבריו כבר נתקל בשבועות האחרונים כמה פעמים במקרים שבהם היה לו קשה מאוד למצוא מה לבקר. "יש לא מעט מהדורות", אומר חספר, "שמבחינת הביקורת הן בסדר. יכול להיות שהן היו משעממות, אבל מבחינת המנדט שיש לי – הן בסדר".