השורות הבאות יוקדשו לאובמה, נשיא ארה"ב, שכה רבים היו אלה אשר הספידו אותו, לגלגו לו ואף ידעו לחזות שזו כהונתו הראשונה וגם האחרונה. פרספקטיבה בהיסטוריה היא כאוויר לנשימה. ואם בכך עסקינן, המסקנות מחיסולו של בן-לאדן חייבות להסתמך על המכלול כולו.
אובמה וממשלו "אחראיים" לשינויים הגדולים המתחוללים באזורנו. ללא אישורו של אובמה ואנשיו, אין כל אפשרות להבין את מתקפת ההפגנות ותוצאותיהן. ללא סיוע ממשי של אובמה, קשה להניח שהנשיא מובארק היה מסיים את כהונתו. גם בתוניסיה, בתימן וכולי לא היה מתרחש שינוי. קדאפי ואסד אינם רחוקים מסיום תפקידיהם, אולי אפילו חייהם. אובמה "אשם" בכך. הקואליציה הבינלאומית הפועלת בלוב ושעוד תגיע גם לסוריה, לא הייתה מחזיקה מעמד ללא תמיכה אמריקנית מסיבית. הפגיעה במשפחתו של קדאפי תוך ניסיון כושל לחסלו, הם איתות ברור שבקרוב, ככל הנראה, אם לא יקרה נס ממש, "איש האוהלים" ייפגש עם "איש המערות".
יש להיסטוריה חשבון פתוח עם רודנים וצמאי-דם. יש לה גם זיכרון טוב ולפעמים היא צוחקת צחוק רחב. מי אינו זוכר את דברי הביקורת הקשים שהשמיעו ראשי הממשל האמריקני הקודם. שר ההגנה האמריקני לשעבר המאוד ניצי, דיק צ'ייני, כמו גם קודמיו הרפובליקנים, שפכו קיתונות של ביקורת על אובמה תוך שהם מציירים אותו כדמות חלשה, בלתי ממוקדת מטרה. מייד לאחר החיסול של בן-לאדן, שיבחו את נחישותו של אובמה ומלחמתו בטרור העולמי. גם החלטתו של אובמה לשנות במשהו את המדיניות האמריקנית בפקיסטן ובאפגניסטן זכתה לביקורת קטלנית, שכאמור התחלפה בשבחים.
יש לאמריקנים מן מנהגים מוזרים כאלה לשמוח לאיד, אך הם יודעים גם להתלכד כשצריך. הם גם לא שוכחים מהר ואינם סולחים. כמעט עשור רדפו ללא רחם את בן-לאדן וכדוריהם השיגו את "איש המערות". עם משונה האמריקנים האלה!
בעבר הלא רחוק כתבתי שלמרות הלעג כלפי אובמה, כולל בישראל, אובמה עדיין לא אמר את המילה האחרונה. העתיד עוד לפניו וההפתעות עוד בדרך. ראוי, בהקשר זה, שראש ממשלת ישראל יתכונן היטב לפגישה עם אובמה אחר ממה שהכיר לפני הפעולה בפקיסטן.
בינתיים המטוטלת נוע תנוע לכאן ולכאן ומצב הרוח הלאומי או הבינלאומי עוד ישתנה פעמים רבות. בן-לאדן מת אך הטרור נושם ובועט. מי ייתן שלא נזדקק להוכחת קיומו.
