הארכיון הנאצי בבד ארסון שבגרמניה התפרסם לראשונה בציבור בשנת 2007. סיקור שערכה בנושא תוכנית "60 דקות" של סי.בי.אי העלתה בי מחשבות עמוקות על הנאצים ומכחישי השואה. למרות שהנאצים שמרו,ותיעדו בקפדנות מיליוני רשימות, קורבנות השואה עדיין מתהלכים איתנו ומספרים את סיפורם, לאנשים יש את החוצפה להכחיש את השואה ולהתכחש לקיומה. בין המכחישים ניתן למצוא גם אנשי אקדמיה ואפילו מנהיגים. בקרב מכחישי השואה ניתן למצוא את הערבים, אשר עמדתם הרשמית הינה: השואה כולה היא המצאה ציונית שנוצרה כדי לסחוט מהעולם, הנושא רגשות אשמה, כדי להצדיק את קיומה של מדינת ישראל. למחמוד עבאס, מי שמוביל את "תהליך השלום" עם ישראל, יש היסטוריה ארוכה של הכחשת השואה. האיסלאמופאשיסטי הזה, הידוע גם בשם אבו מאזן, כתב את עבודת הדוקטורט שלו שאותה סיים ברוסיה הקומוניסטית, במכללת המזרח של מוסקבה, שהתפרסמה ב-1983 כספר בשם, "הצד האחר: הקשר הסודי בין הנאציזם והציונות". על-פי תרגום שנעשה על-ידי מרכז סיימון ויזנטל בלוס אנג 'לס, מרכז חינוכי ומוזיאון המתמקד על גזענות באמריקה וההיסטוריה של השואה, מנסה המחבר אבו מאזן, להטיל ספק בכך שהנאצים טבחו 6 מיליון יהודים. "בעקבות המלחמה", הוא כותב, "השמועה התפשטה כי שישה מיליון יהודים היו בין הקורבנות וכי מלחמת ההשמדה כוונה בראש ובראשונה כלפי היהודים ... האמת היא שאף אחד לא יכול לאשר או להכחיש נתון מיספרי זה. במילים אחרות, זה אפשרי שמספר הקורבנות היהודיים הגיעה לשישה מיליון, אבל באותו זמן, זה אפשרי כי הנתון המספרי הוא הרבה יותר קטן - מתחת למיליון..." המטריד ביותר היא העובדה כי עבודת המחקר של הכחשת השואה של עבאס נלמדת בימים אלה ברשות הפלשתינית, והספר הוא חלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר. אנשים המכחישים היסטוריה עובדתית, אנשים המכחישים את זכותה של אומה להתקיים במולדתם הם לא חומר שאפשר לנהל איתו משא-ומתן ולהגיע למסקנות חיוניות חיוביות. יש שאומרים, 'השואה היא הגזמה מטורפת ', אחרים אומרים, 'זה לא קרה מעולם,' או, 'חבל שהיטלר לא סיים את העבודה.' חוסר עקביות לא משנה במיוחד, מה שחשוב הוא, שזה משרת את האיסלאם והאנטישמים שחיים בינינו. בנאומה, האחרון, של העיתונאית קרוליין גליק ביום הזיכרון לשואה והגבורה, בבית הכנסת צעירי ישראל של הילקרסט קווינס, ניו-יורק, אמרה גליק כי "כל היהודים החיים כיום הם ניצולי השואה. אם היטלר היה מגשים את תוכנית "הפתרון הסופי" שלו, לא היו נשארים יהודים להתרבות וכך לקיים את המצווה, פרו ורבו. [קישור לנאום]. דרך הרצח ההמוני, בראותם את תאי מקלחות הגזים הרעילים, דרך מראות של גופות אנשים חיים נזרקות לתוך המשרפות, ודרך זוועות מעבר לדמיון האנושי החשוך ביותר, ניצולי השואה היהודים הבינו שהם חייבים שתהיה להם מולדת משלהם. זה הביא להקמת מדינת ישראל, מאמץ שהחל כשלושה עשורים מקודם לכך, על-ידי זאב הרצל והתנועה הציונית שהקים. עם זאת, ההיסטוריה היהודית מעידה כי ליהודים יש מאבק עקבי בתוך עצמם לגבי מי שהם ויחסיהם עם ארץ ישראל: כאשר אמרו לבני ישראל-היהודים, "עיזבו את מצרים ולכו אל המדבר ..." הם ענו, "אתה יצאת מדעתך?", עד שהם השתכנעו... כאשר אמרו ליהודים שהיו בגלות, "עזבו את בבל," הם ענו, "אתה יצאת מדעתך? ארץ ישראל היא ארץ ענייה ומסוכנת. אתה תלך לשם ואנו נשלח כסף." כאשר אמרו ליהודים, ממש לפני שהכוחות הנאצים של היטלר כבשו את הארץ, "עיזבו את הונגריה," הם ענו, " ביסט דו מעשוגע - אתה משוגע." כאשר אומרים ליהודים, "עזבו את אמריקה," הם עונים, "די גולדענע מדינע-הארץ העשויה מזהב? את החופש ואת הכסף? השתגעת?" כאשר חברים של אישה יהודיה צעירה מבלפסט, אירלנד, שמעו שהיא עומדת לעשות עלייה לישראל, הם אמרו לה,"את לא יודעת כמה שזה מסוכן שם? יכולה להיות שם מלחמה כל יום." ואז היא ענתה להם, "הסתכלו מסביבכם. יש כאן מלחמה כל יום." נכון הוא שב-63 השנים האחרונות ישראל לא ראתה יום אחד של מנוחה אמיתית. זו מדינה שכל הזמן נלחמת על קיומה, אבל, ישראל היא גם המקום היחיד על פני כדור הארץ שכל יהודי יכול לקרוא לו ביתו. היהודים חייבים להיות מודעים לסכנות הגדלות בכל מקום ולהיות מוכנים לעלות לישראל, לפני שזה יהיה מאוחר מדי. הטענה כי החיים בישראל היא מסוכנים באותה מידה, או מסוכן יותר, מאשר בתפוצות חייבת להישקל אל מול ההיסטוריה היהודית האחרונה באירופה של שנות 1930 עד אמצע שנות 1940. ישראל יכולה להיות מקום מסוכן הרבה פחות, אם רבים מיהודי התפוצות, וכמה ישראלים גם כן, ירפו ממסעם הקולקטבי לערער אל ישראל. למרות שאנו מתפללים ואומרים לעולם לא עוד, עשוי לבוא זמן כי אותם יהודים שלא ימצאו מקלט במולדתם ישראל. אז שימו לב, ואל תתנו לזה לקרות.