קורח נמצא בכל מקום, בכל חֶברה, בכל עַם. פרשת השבוע היא פרשת "קורח", ומי שעקב השבוע אחר הדיונים בכנסת והמלחמה הפנימית בתוכנו (קשה לומר זאת, אך הניסוחים היו ניסוחים של מלחמה), חש שקורח הותיר בתוכנו צאצאים המאיימים על שלמותנו ועל השלום הפנימי בתוכנו בכל דור.
במאמרי הקודם "
מלחמת השחרור לא נשלמה עדיין", קראתי לגיבוש הסכמה לאומית בתוכנו במאבק הקשה שישראל נמצאת בו מול דעת הקהל בעולם. שנתיים תמימות שכוחות הרס מבפנים ומבחוץ מערערים על הלגיטימציה של הקיום היהודי בארץ ישראל. אין שום ספק שבכל משטר דמוקרטי יש קואליציה ("בַּעֲדָה", לפי האקדמיה ללשון עברית) ויש אופוזיציה ("נֶגְדָה"). ואכן, תפקיד האופוזיציה להציג חלופה רעיונית מול השלטון. אך נשאלת השאלה: האם אופוזיציה לשלטון כאן פירושה אופוזיציה לקיום כאן? זו בעצם פרשת השבוע, פרשת "קורח" ועדתו...
אם אכן מדובר כאן במאבק למען שלום, ברור שלא ניתן יהיה להשיג אותו ללא שלום פנימי בתוכנו, ללא שלמות של החלקים השונים בעם, וללא השלמה שצריך להגיע לזה יחד.
הדברים המאחדים אותנו רבים יותר מן הדברים המפלגים אותנו, והמאבק כאן הוא קודם כל על המשך הקיום היהודי כאן. "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות", אמרו חכמינו, ואכן אין לטייח את השוני. יחד עם זה: ברור לכל הצדדים, שצריך יהיה להגיע לפשרות כואבות, אך יש לזכור שעמדת הפתיחה צריכה להיות הגנה על הצד שלנו בצורה הטובה ביותר. כך הרי נוהגים בכל מאבק משפטי. שום פרקליט לא מוותר מיד על עמדות הצד שלו, לפני שהוא נאבק על האמת שלו בכל הדרכים ובכל החזיתות.
האויב מולנו מגלה עמדה נחושה ומלוכדת, ולצורך חיזוק העמדות התאחדו שני הפלגים השונים (ה"פתאח" וה"חמאס"), כדי לערער על היותנו כאן, והם חוזרים ואומרים שאנו כאן עם של "כובשים".
מאבק אמיתי שלנו חייב להגן בצורה הנחושה ביותר, ולהתמיד באמת שלנו שמעמדנו בשטחי יהודה ושומרון אינו מעמד של כובשים. גם אם בעתיד יידרשו ויתורים שם, קודם כל יש לומר את האמת הזאת בכל פורום בינלאומי ולא להתקפל בקלות. משפטנים בינלאומיים הוכיחו בעבר, שכאשר ישראל תפסה את שטחי יהודה ושומרון עקב מלחמת ששת הימים, היה זה עקב התקפה ועליה, והייתה לה זכות להגנה עצמית. הטענה של ירדן לאחר 1967, שיש להחזיר לבעלותה החוקית את שטחי יו"ש נכשלה, כיוון שירדן החזיקה בשטחים אלה עקב פלישה לשם ב-1948. המשפטן סטיבן שוובל, ששימש גם נשיא בית הדין הבינלאומי בהאג, אמר: "לישראל תביעת בעלות חזקה יותר", כיוון שהשטחים היו לפני 1948 במסגרת המנדט על "ארץ ישראל". קווי 1967 היו קווי שביתת הנשק, ולא גבול בינלאומי, ומותר לנו להיאבק על תיקון הגבול שלנו לגבולות בטוחים ומוכרים.
המאבק הפנימי בתוכנו מזיק לעמידתנו מול אומות העולם, ולמשא-ומתן שיתקיים בעתיד עם אויבינו- שכנינו. ניסוח של האופוזיציה ("נֶגדה", זוכרים?) כאִילו ממשלת ישראל היא "חזית הסירוב", הוא ניסוח המעורר בנו את דבריו של קורח בפרשת השבוע. נזכור כולנו שאבא אבן בהיותו שר חוץ, וחיים הרצוג בהיותו נציגנו באו"ם, לא חששו כלל לעמוד על האמיתות שלנו ועל צדקתנו במאבק כאן. בתוך המאבק המתקיים בתוכנו, אל נשכח שלכולנו מטרה אחת: להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
