לאויב החיצוני יש שם מדויק ותמציתי: איסלמיזם. כלומר, הגרסה האוטופית הקיצונית של האיסלאם. מוסלמים התומכים באידיאולוגיה הטוטליטרית המבוססת והנרחבת הזאת חותרים ליצירת סדר עולמי איסלמי המתבסס באופן מלא על חוקי האיסלאם (שריעה). לאויב הפנימי יש שם מדויק ותמציתי: הכפירה. כלומר, צורה קיצונית של חילוניות, עד כדי כך שיהודים מאמינים נתפסים כאנשים מסוכנים ומוקצים מחמת מיאוס, שיכולתם השכלית לקויה והם אינם ראויים לכהן במשרה ציבורית. החילוניות המושרשת פירושה גם עוינות ושנאה לדתיים ולדת ולתרבות היהודית. לנוכח כפרנות זו, הנצרות הרדיקלית מגבירה מאמצי מיסיונריות ב"מסע צלב הכסף" והאיסלאם מנצח. כאשר אדם מפסיק להאמין באלוהים, על-פי האמירה המיוחסת לג'.ק. צ'סטרטון, הוא אינו מתחיל לא להאמין בשום דבר - הוא מתחיל להאמין בכל דבר. הכופרים היהודים והמערביים בכלל, מאמינים למדיניות הפיוס המחושבת והכוזבת של האידיאולוגים האיסלאמיסטים. האיסלאמיסטים מנצלים את הויתורים של מדינות דמוקרטיות הניצבות בפני איום אידיאולוגי ותוקפני, וכך הם מציעים בתמורה ויתורים שאין להם כל כוונה לממש. מאחר שהשאיפה האיסלאמיסטית היא הגמוניה עולמית, אין שום דרך לרצותם. ויתורים לשכמותם הם באמת להאכיל את התנין. בעולם שלאחר המהפכה הבולשביקית בשנת 1917, כל הניסיונות לפייס אויבים בעלי מניעים אידיאולוגיים נכשלו - היטלר בשנות ה-1930, ברז'נייב בשנות ה-1970, ערפאת וקים ג'ונג-איל בשנות ה-1990, וכיום חומייני ואחמדינג'אד, והחמאס והחיזבאללה ואל-קאעידה. כאשר ניצבים מול אויבים אידיאולוגיים חובה לעמוד בפני פיתוייה של מדיניות הפיוס, פן יעלימו עין מהלקחים הטרגיים של ההיסטוריה, והלקחים יישכחו, והמחיר הוא גבוה. גבוה מאוד. האמונה החיה והתוססת של האיסלאמיסטים, על תחושת השליחות הג'יהאדיסטית והעליונות האיסלאמית המפעמת בה, מהווה ניגוד גמור לאמונתם השוקעת של הכופרים היהודים. לנוכח ניגוד זה חשים איסלמיסטים רבים כי מדינת ישראל כבר בשלה להמרת דת ולהשתלטות. הקריסה הדמוגרפית של המשפחות החילוניות במדינת תל אביב ובכל מרחבי הארץ, תומכת אף היא את האיסלאמיזציה העתידית. מלבד זאת, קיים ניכור שחשים יהודים כלפי תרבותם, קיימת תחושה שתרבותם היהודית ההיסטורית אינה ראויה שיילחמו למענה או אף שישמרו אותה. ניתן ללמוד על ניכור זה מתוכניות חינוך ותרבות, המקוות להפיח חיים בתחושת הפטריוטיות היהודית על-ידי יצירת חיבור בין היהודים לבין "אוצרותיהם הלאומיים", כגון: חידונים למיניהם, האח הגדול, כוכב נולד, נולד לרקוד, והישרדות באיים. כאשר אתה משמיץ את תרבותך שלך, אתה עלול ליצור מצב בו הבאים אחריך יחפשו את תרבותם במקומות אחרים. ובמקרה שלנו - במקומות הזויים, עד שבעיני רבים מבני הדור השני והשלישי של השואה נראית התרבות הערבית האיסלאמיסטית מושכת יותר מן התרבות היהודית והן מן התרבות של עמי אירופה ואמריקה. השקפת העולם העל-לאומית התוססת של האיסלאם הרדיקלי נעשתה אפוא להשקפה מזמינה עבור הישראלים הצעירים, שנותקו מתחושת זהות איתנה וברורה. הם מעריצים את המאבק הלאומי של הערבים האיסלאמיסטים ונמשכים לאקזוטיקה שבו, ללהט והסער שבו, ולכן נכנעים בפניו כאבות ישורון בשעתו וכסיעת האמנים והסופרים וההיסטוריונים החדשים. מוסלמים רבים בזים לתרבות המערבית, החילונית, הכפרנית של היהודים בארץ ובעולם, ובמיוחד להיבטים המיניים שלה (פורנוגרפיה, גירושין, הומוסקסואליות). האיסלאמיסטים במדינת ישראל ושכנותיה, מנצלים את אבדן הזהות היהודית של החברה הישראלית, ומפתים את בנות ישראל להתחתן עימהם, חותרים להתנחל בכל מקום, ופושעיהם מבריחים אל תוך מדינת ישראל סמים, זנות, ופליטים סודנים ואריתריאים, כל זאת: בשיתוף עם עולם הפשע הישראלי. בכך, הם נוקמים את נקמת האיסלאם ומזרזים את ניוונה של החברה הישראלית ואת נפילתה של מדינת ישראל. לסיכום, על-פי האיסלאמיסטים, המזרח התיכון עתיד להפוך למרחב איסלמיסטי, תושביו יקבלו על עצמם את מעמד הד'הימי (נתין חסות) או יתאסלמו, מפני שהיִין של ישראל והיאנג של האיסלאמיסטים משתלבים: רמת דתיות נמוכה וגבוהה, שיעור פריון נמוך וגבוה, ביטחון תרבותי נמוך וגבוה. ישראל היא השער הפותח שדרכו תחל תבוסת המערב ותתעצם הפלישה האיסלאמיסטית לאירופה ואמריקה. או שמא ייסגר השער בפניהם? התרחיש היותר סביר שיתפתח, הוא שהאיסלאמיסטים החיים בישראל ובאירופה ואמריקה, לא ייהנו מהסיכוי להשתלט על העולם. יותר סביר שהאיסלאמיסטים חיים על זמן שאול. היהודים וכך גם העולם כולו - יתעוררו באחת, ישנסו מותניים, יקראו: מי לה' אליי !! וישיבו על-כנו את הסדר ההיסטורי שלהם. מפלגות לאומיות ודתיות רדיקליות, יותר ויותר נוטלות את רסן ההנהגה הלאומית בארץ ובעולם, הן עתידות לבטל את הרב-תרבותיות ולחדש את הדרכים והערכים המסורתיים. גם אם ישראל תחזיר לידיה את השליטה בחייה, וסביר יותר שתחילה אמצעי התיקון שלה ייעשו בדרכי שלום ובצורה חוקית, קשה להניח שהדבר ייעשה מתוך שיתוף פעולה עם האיסלאמיסטים. לעומת זאת, קיימות מגמות בחברה המוסלמית, למצוא אפשרות לחיות בהרמוניה זה לצד זה. אמנם, מגמות אלה הינן במיעוט שבמיעוט, ולכן קולם לא נשמע, וכן מפחד פן יבולע להם. למעשה, הם תלויים בנו, ביהודים ובחברה המערבית כולה, שחייבת לנצח את האיסלאמיזם. אם כן, התגובה לאיסלמיזם חייבת להיות ברורה. יש לה שתי מגמות: לנצח את האיסלאמיסטים ולסייע למוסלמים לפתח צורה חלופית של איסלאם. כך נהגו בנות הברית כלפי שתי התנועות האוטופיות הרדיקליות הקודמות, הפאשיזם והקומוניזם. ניצחון נגד האיסלאמיזם ידרוש, שילוב של מלחמה טוטלית בדם, פלדה ופצצות אטום, יחד עם מלחמה קרה שהיא מלחמת תעמולה וחקיקה בכדי לדחות את האיסלאמיסטים הפועלים בחסות מערכת החינוך, הדת, התקשורת, המשפט והזירות הפוליטיות. המטרה השנייה כוללת סיוע למוסלמים המתנגדים למטרות האיסלאמיסטיות ומבקשים להציע חלופה לשחיתות המוסלמית על-ידי יישוב דרכי האיסלאם עם המיטב שבנוהגים המודרניים. אולם מוסלמים אלו חלשים, בהיותם רק אינדיבידואלים בודדים אשר רק החלו את העבודה הקשה של מחקר, תקשורת, ארגון, מימון והנעה. מתונים אלו, בעזרת התמיכה הראויה והנכונה, מחזיקים את הפוטנציאל לאיסלאם מודרני, ועימו לחיסול האיום של האיסלאמיזם. משמעותה של החולשה האובייקטיבית של האויב האיסלאמיסטי במונחי חימוש, כלכלה, ומשאבים, היא: שניתן להביסו. ובקלות יחסית. כל זאת בתנאי שכולנו נתבטא בכנות ונשאף לניצחון ולהכרעה-רבתי. עד אז, עד ההכרעה והניצחון הגדול, בל נתבלבל. מטרת המלחמה הסופית של האיסלאמיסטים הינה חיסולה של ישראל. ההמונים הערביים בארץ ושכנותיה, ובעולם כולו, מקיימים רגש אנטי-ישראלי עמוק הרבה יותר ביחס למה שידענו לפני 1979. המנהיגים הערביים שחתמו הסכמי שלום עם ישראל ומקיימים יחסים מלאים עם המערב, נתפסים כבוגדים ומחוסלים בהדרגה, אם פיסית ואם פוליטית. לאט או מהר. הנסיגות והפייסנות הישראלית, האירופית והאמריקנית נתפסים על-ידי האיסלאמיסטים כחולשה המבשרת כניעה. חיסולה של ישראל היא מטרה המקובלת על 80% מן החברה הערבית בארץ, וקולם של ה 0% הנותרים אינו נשמע כלל. הויכוח בתוך ה-80% הוא על הדרך הטובה לטפל בישראל. אש"ף בא בשם הכחש והמרמה והתככנות הפוליטית ומראה הישגיו, והחמאס בא בשם המאבק המזוין וטוהר הדרך המוסלמית והמאבק האיסלאמיסטי. החיזבאללה הפיח תקווה בחמאס שהרי גירש את ישראל מלבנון. והנה הנה ישראל גורשה מעזה. החמאס מוכיח שטרור מצליח: היום עזה, מחר ירושלים, חיפה ותל אביב. האיסלאמיסטים טועים, הם בעיוורונם, ככל צוררי ישראל, לא רואים את הכוח העליון הטמון בנו. אין כאן שלום. ההידברות נכשלה. אנחנו במלחמה. אנחנו בעזרת ה' ננצח במלחמה. נצח ישראל חי וקיים.