ועידת הנשיא "פונים אל המחר" המתקיימת בעצם ימים אלו מחייבת כל אחת ואחד מאיתנו לעצור לרגע קט, לצאת ממעגל הקסמים של העיסוק היומיומי במחאת הקוטג', בנוסח תפילת היזכור לחללי צה"ל, בבועת הנדל"ן ואפילו בהיסטריית הצונאמי המדיני לכאורה שממתין לנו בספטמבר. לי, אגב, ספטמבר הוא חודש טוב - יום הולדתי ויום נישואיי. חובתנו לקחת נשימה ארוכה ולהתבונן עשור או שניים קדימה. למחר העולמי, המחר היהודי והמחר הישראלי. באופן בסיסי קשה יותר לחשוב מאשר לזכור. נוחיות השיכחה עדיפה על מאמץ הנבואה. הביקורת על הבניה.
עולמנו הכללי, היהודי והישראלי, יתאפיין בעשורים הבאים במספר נושאים שעלינו כישראלים וכיהודים להכין להם תשובות נאותות. הן בשל ייחודנו המוסרי "עם סגולה" המחויב ל"תיקון עולם" והן מכושרנו האינטלקטואלי הקולקטיבי שהוא מהמרשימים בעולם.
משבר המזון
הבעיה העיקרית הניצבת בפני העולם היום היא משבר המזון. דלדול המקורות, ירידת הרווחיות בחקלאות, עליית רמת החיים ובעקבותיה שינוי הרגלי הצריכה, הם רק מקצת מהסיבות לעלייה הדרמטית במחירי המזון בעולם. נתוני ארגון המזון העולמי מעוררים דאגה, כבר עתה, ומזרים פחד ואימה לגבי העתיד-המחר. מלחמות עקובות מדם על הזכות לאכול מצפות לנו אם לא יחול שינוי מהותי בתחום זה בעתיד הקרוב. הטרור הבינלאומי ימצא תירוצים חדשים וחשוב מכך - קרקע פורייה ואוהדת לאלימות קשה ולפגיעה אנושה בסדר העולמי.
משבר הבריאות
גם נושא הבריאות יעמוד על סדר היום הגלובלי בשנים הקרובות. מגפת האיידס האוכלת כל חלקה טובה ביבשת אפריקה, המחסור במי שתייה וזיהומם, הם מוקדים למחלות באזורים רבים. התרכזות הרפואה המודרנית במדינות המפותחות והיעדר נגישות לתרופות בכלל, וכאלו המצילות חיים בפרט, בקרב כמחצית מאוכלוסיית תבל, הם פגם מוסרי שלא ניתן לקבלו, אך יחד עם זאת מזינים את הפוטנציאל לאלימות ולפגיעה במדינות המפותחות.
