חודורקובסקי, שלא הצליח לחמוק בזמן מפני נקמנותו של פוטין, הורשע בהעלמות מס והושלך לכלא ללא הקצבת זמן. לעומת זאת השתמט נבזלין ברגע האחרון מגורל דומה ועלה ארצה, אך הורשע במוסקבה שלא בפניו בקשירת קשר לרצח. ממשלת רוסיה ביקשה הסגרתו, ואולם הבקשה נדחתה על-ידי משרד המשפטים והבג"ץ, בטענה שאינה מבוססת. ארגון 'אמנסטי', הפרלמנט האירופי ובית המשפט באנגליה קבעו שפוטין מנהל מסע של רדיפה אישית נגד חודורקובסקי, נבזלין ויתר בעלי יוקוס, על תמיכתם במפלגות אופוזיציה דמוקרטיות.
נכון להיום, לאחר שמדינת ישראל וגורמים בינלאומיים דחו את ההרשעה שהודבקה לו, נחשב נבזלין, על-פי כל קנה-מידה, צח כשלג. חף מפשע, עד שלא יוכח אחרת, בבית משפט מוסמך. ואף על-פי כן צפה התהייה, כיצד מרשה לעצמו ה
עיתון שהתייצב בראש מכפישי נבזלין, לרמוס את כל הערכים שלהם הטיף באדיקות, תוך הגמשה פליק-פלאקית של עקרונותיו.
תזכורת: אותו הארץ, שהתאמץ להפוך את נבזלין למוקצה מחמת מיאוס, לא חסך שבטו ממנו לאורך השנים: הוא פירסם נגדו מאמר תחת הכותרת, הנשמעת היום אירונית משהו - "כסף קונה לגיטימיות", בעקבות החלטתו לתרום סכומי עתק לבית התפוצות. הארץ התנדב ללעוג לאליטות הישראליות שנהרו לחגיגת יום ההולדת ה-50 של נבזלין כדי לשחר פניו ולהתחכך בו. מאמר אחר, תחת הכותרת "חידון האוליגרכיה הגדול", בז לישראלים המתרפסים בפני האוליגרכים ולעיתונאים המוכנים לעבוד בכלי התקשורת שבבעלותם. בקיצור, נבזלין אישית ובני מינו הפכו יעד מועדף למתקפותיהם המתחסדות של הצדיקים מרחוב שוקן.
והנה לפתע הפך אותו נבזלין, בלהטוט אקרובטי עוצר-נשימה, ליקיר העיתון לאנשים חושבים, אחד מבעליו וחבר הדירקטוריון שלו. איזה מהפך. איזה פליק-פלאק. בהודעה שפירסם הארץ, הוא תואר במונחים של איש צדיק תמים: "יו"ר חבר הנאמנים של בית התפוצות", "מראשוני היזמים הצעירים ברוסיה", ש"היה יעד לרדיפה על-ידי הממשלה הרוסית"; "היה דמות מרכזית בהקמת מרכז התרבות היהודית במוסקבה, בהקמת המרכז הרוסי והמזרח אירופי ללימודי יהדות במוסקבה, ותרם לתוכניות לימוד בנושאים יהודיים בשיתוף קרן היסוד, הסוכנות היהודית ועוד". ילד-טוב-ירושלים. לא אוליגרך ולא נעליים. צביעות במיטבה.
אין זו הפעם הראשונה שהארץ מתמסר לאתנן שנוי במחלוקת. לפני חמש שנים מכר
עמוס שוקן, מו"ל הארץ, 25% ממניות עיתונו, למו"ל הגרמני אלפרד דומונט, שלמשפחתו היו קשרים אפלים עם המשטר הנאצי: אביו היה חבר המפלגה הנאצית וזכה באוגוסט 1944 בעיטור
כבוד, יחד עם היינריך הימלר ראש הגסטאפו, מטעם שר התעמולה יוזף גבלס יש"ו, על תרומתו לרייך השלישי.
נכון אומנם שלכסף אין ריח, אבל בכל זאת, מר שוקן היקר, עד כדי כך אין לו ריח? עד כדי נכונותך לצרף כשותפים לעיתונך משקיע אחד שיש לו רקע נאצי ואחר שהורשע במוסקבה בקשירת קשר לרצח? איפה המצפון השוקנ'י הצדקני? איפה האינטגריטי, מר שוקן?